אורטיקריה כרונית ואלרגיה לפטריות: מה נמדד, ומה עם אנטיהיסטמינים

בקצרה4 נקודות · דקת קריאה

• אף אחת מארבע הפטריות שלנו לא נחקרה בחולי אורטיקריה — חיפוש של ריישי יחד עם המחלה ב-PubMed מחזיר 0 רשומות.
• הנתון האנושי הבולט הוא סיכון: במבחני עור הגיבו 44% מהאסתמטיים לנבגי גנודרמה ממין קרוב, ו-28.48% מ-172 חולי אלרגיה נשימתית לנבגי ריישי.
• הטענה שריישי פועלת כאנטיהיסטמין נשענת על תאי פיטום של חולדה ועל עכברים, ושם החוקרים עצמם כותבים שקולטני H1 אינם האתר העיקרי.
• שילוב פטריות עם טלפסט, אריוס או קסולייר לא נבדק; ציקלוספורין עם קורדיספס נמדד רק במושתלי כליה, לא באורטיקריה — ולכן זו שאלה לרוקח.

יש שאלה על המאמר? שאלו את הבוט של טריטרה ›

אורטיקריה כרונית (סרפדת, Chronic urticaria) היא מחלת עור מונעת-תאי-פיטום, ולעיתים אוטואימונית, שבה מי שחי איתה שואל על כל תוסף: "זה יכול להחמיר?" — ובמיוחד על ריישי (Ganoderma lucidum, הלינגג'י של הרפואה הסינית), רעמת האריה וקורדיספס. התשובה הכנה: אף מחקר שמצאנו לא בדק את ארבע הפטריות שלנו באורטיקריה. בבני אדם נמדד הכיוון ההפוך: נבגי גנודרמה ממין קרוב לריישי (לא ריישי עצמה) הם אלרגן — 44% מהאסתמטיים במחקר אחד הגיבו בעור. ועם טלפסט, אריוס או קסולייר — לא מצאנו מחקר שילוב אחד.

סוגי הראיות שכן קיימים, מהקרוב לאדם ועד הרחוק: על המחלה עצמה — הנחיה בינלאומית, ניסוי פאזה 3 באומליזומאב ומטא-אנליזות של העלאת מינון אנטיהיסטמין; על אלרגיה לפטריות — מבחני עור בשני מחקרים, דיווחי מקרה של אנפילקסיס מפטריות מאכל, וסדרות של דרמטיטיס שיטאקי; על הפטריות שלנו — פריחה ואנפילקסיס בודדים ברעמת האריה, גרד ב-3% מנוטלי ריישי בסקר, ועכברים וחולדות שבהם ריישי הפחיתה גירוד או שחרור היסטמין. על הצירוף "פטרייה × אורטיקריה" — לא מצאנו דבר. העמוד בנוי סביב מה שאתם שואלים, לא סביב מה שהשוק מוכר. את התמונה הרחבה של פטריות ומחלות אוטואימוניות ריכזנו בעמוד האם על פטריות מרפא ומחלות אוטואימוניות; כאן — הצומת הספציפי של העור, האלרגיה והתרופות.

האם פטריות מרפא עוזרות לאורטיקריה כרונית — מה באמת נבדק?

כלום. ריישי, רעמת האריה, קורדיספס וזנב תרנגול לא נבדקו באורטיקריה — לא בניסוי אנושי, לא בחיה עם המחלה, ולא בתאים של חולים. חיפוש ישיר של ריישי עם אורטיקריה מחזיר 0 רשומות ב-PubMed. מה שכן נמדד בבני אדם הוא הכיוון ההפוך: אלרגיה לנבגי גנודרמה — ממין קרוב לריישי, וגם לריישי עצמה — ותגובות עור בודדות לפטריות.

כדי להבין מה המשמעות של "0", כדאי להכיר את המחלה. לפי ההנחיה הבינלאומית שעודכנה בקונצנזוס של 64 נציגים מ-50 אגודות ב-31 מדינות, אורטיקריה היא "מחלה מונעת-תאי-פיטום" שמופיעה כחבורות מגרדות, כנפיחות עמוקה (אנגיואדמה) או כשתיהן, והצורה הכרונית שלה "פוגעת באיכות החיים ובתפקוד בעבודה ובלימודים". בכל רגע נתון היא פוגעת ב-0.5–1% מהאוכלוסייה, עם שיא בגילי 20–40, וברוב המטופלים לא מזוהה סיבה. זו מחלה שיש לה ניסויים אקראיים גדולים — אבל כולם על תרופות.

ולכן העמוד הזה לא בנוי סביב "איזו פטרייה עוזרת לסרפדת". הוא בנוי סביב שלוש שאלות אמיתיות: האם פטרייה יכולה לעורר אלרגיה או פריחה (כאן יש נתונים), האם אפשר לשלב אותה עם התרופה שכבר נוטלים (כאן אין), ומה נמדד על מה שאתם חיים איתו — גרד, שינה קטועה ולחץ.

מה נמדד, באיזו מערכת — ומה יצא?

הטבלה מסדרת את השאלות שאתם שואלים לפי מה שנמדד עליהן ובאיזה יצור. שורות "פטרייה × אורטיקריה" ריקות. שורות התרופות מכילות ניסויים על התרופה לבדה. והשורות עם נתון אנושי על הפטריות שלנו הן בעיקר שורות הסיכון — אלרגיה לנבגים, פריחה, גרד ואנפילקסיס בודד — ושורת הציקלוספורין, ממושתלי כליה.

האם יש אלרגיה לפטריות מרפא — ומה המספרים?

כן, ובבני אדם. ב-33 נבדקים עם אסתמה או נזלת, 30% הגיבו בעקיצת עור לנבגי Ganoderma applanatum — יותר מדשא (27%) ומעט פחות מקרדית אבק (36%); בתת-קבוצת האסתמה — 44%, בדיוק כמו לקרדיות. על ריישי עצמה: 28.48% מ-172 חולי אלרגיה נשימתית בדלהי הגיבו לתמצית הנבג.

זה הפרק שבגללו העמוד הזה קיים, והוא מקבל את המקום המלא. מה נמדד. במחקר מ-2011, "בסביבה טרופית", נבדקו 33 אנשים עם אסתמה או נזלת במבחני עקיצת עור לתמציות גולמיות של נבגי שלוש פטריות בסידיומיצטיות לצד אלרגנים מסחריים. הגנודרמה הייתה במקום השני, ורמות ה-IgE התאימו לתגובות החיוביות — כלומר, זו רגישות אלרגית אמיתית ולא גירוי. ⚠️ ההסתייגות שחייבת להיאמר: המין שנבדק הוא G. applanatum, קרוב-משפחה של ריישי מאותו סוג, לא G. lucidum. על ריישי עצמה יש מחקר ישן יותר: בדלהי, בין אוקטובר 1989 לספטמבר 1991, נמדדו עד 336 נבגים למ"ק בספטמבר, ובבדיקה תוך-עורית 28.48% מ-172 מטופלים הגיבו לתמצית הנבג ו-17.44% לתמצית גוף הפטרייה; ביותר מ-80% מהחיוביים נמצא IgE מוגבר. ניטור מודרני בפולין מצא שעונת הנבגים חזקה יותר בכפר מבעיר, ושבתקופות הריכוז הגבוה "עלולים להופיע תסמיני אלרגיה ואסתמה אצל אנשים אלרגיים".

למה זה לא עובר אוטומטית לבקבוק. שני המחקרים מדדו נבגים באוויר ובעור — לא בליעה של תמצית. לא מצאנו מחקר אחד שבדק מה קורה כשאדם עם רגישות לנבגי גנודרמה בולע תמצית גוף פרי. מה כן אפשר לדעת היום: ריישי אינה "בטוחה כי היא טבעית"; היא פטרייה, ופטריות הן אלרגן מוכר. פירטנו את צד הנשימה בעמוד הריאות. מה לשאול את האלרגולוג: "יש לי רגישות לעובש או לפטריות — האם כדאי לבדוק רגישות לגנודרמה לפני תוסף?"

אלרגיה לפטריות מאכל — האם היא אומרת משהו על ריישי?

אולי, ואיש לא מדד. אלרגיה לפטריות מאכל קיימת ונדירה: סקירה מ-2024 אספה 28 מקרי אנפילקסיס, יותר משליש מהם משמפיניון. אצל חלק מהנבדקים נמצאה רגישות צולבת בין כמה פטריות, "בלי דפוס ברור ועקבי". ריישי, רעמת האריה וקורדיספס לא נבדקו באף אחד מהמקרים האלה.

"אלרגיה לפטריות מאכל" היא ההשלמה הראשונה של גוגל ל"אלרגיה לפטריות", ולכן היא זוכה לתשובה כאן. המקרה שפתח את הסקירה: אישה בת 77, בלי רקע אלרגי, שפיתחה אנפילקסיס עם צניחת לחץ דם אחרי חביתת פטריות. בבדיקות העור היא הגיבה לשמפיניון מבושל — וגם לפורטובלו, לשיטאקי, לפטריית הצדפה ולאנוקי. ב-27 המקרים האחרים בספרות הגיל הממוצע היה 28.8, 14 מאירופה ו-12 מאסיה. מקרה אחר מלמד איך נוצר גשר בין אלרגיות: בן 38 עם אלרגיה לעובש פיתח אורטיקריה כללית והלם אנפילקטי מיד אחרי שמפיניונים, והחוקרים הראו שאנזים אחד של הפטרייה דומה מספיק לאלרגן עובש כדי שהגוף יתבלבל. "רגישות קודמת לעובש עשויה להסביר תגובות מזון חמורות", כתבו.

מה זה אומר לכם: אם אתם אלרגיים לפטריות מאכל או לעובש, "תמצית פטריות" היא לא קטגוריה בטוחה מראש — ואין מחקר שיגיד לכם אם הרגישות שלכם עוברת לריישי או לרעמת האריה. זו בדיוק שאלה לאלרגולוג, שיכול לבדוק עקיצת עור לפטרייה הספציפית. ועל קורדיספס יש רשומה אחת: כותרת של מכתב מ-2010 שמתאר חמישה מקרים של אלרגיה למזון לקורדיספס הבר — זה שגדל על זחל — עם תגובה צולבת לגלמי תולעי משי. בלי תקציר, בלי פרטים; אבל אם אתם אלרגיים לחרקים במזון, זה פרט שהרופא צריך לשמוע.

מה זו "דלקת עור שיטאקי" — ומה הקשר לבטא-גלוקן?

זו פריחה מגרדת, בפסים כמו סימני הצלפה, שמופיעה יום-יומיים אחרי אכילת שיטאקי נא או לא מבושל מספיק. בצרפת תועדו 59 מקרים בשש שנים; בסקירה עולמית — 50. הסיבה המשוערת היא לנטינן, פוליסכריד בטא-גלוקן של השיטאקי שמתפרק בחום. אנטיהיסטמינים וסטרואידים לא הראו בה תועלת מוכחת.

גוגל משלים "אלרגיה לפטריות שיטאקי", ולכן ראוי לדייק: זו כנראה בכלל לא אלרגיה קלאסית. במרכזי ההרעלות בצרפת, בין 2014 ל-2019, מתוך 125 חשיפות לשיטאקי זוהו 59 מקרי דרמטיטיס בגילי 19–69: פפולות ולוחות אורטיקריאליים בפסים על הגו, הידיים והרגליים, שהופיעו 1 עד 168 שעות אחרי הארוחה (חציון 48) ונמשכו חציון של 10 ימים. ככל שאכלו יותר, זה נמשך יותר — 4, 7 או 15 ימים, מובהק. 38 קיבלו סטרואידים, אנטיהיסטמינים או שניהם "ללא תועלת מוכחת", וכולם החלימו. בסקירה השיטתית של 50 מקרים: פסים ב-98%, גרד ב-78%, החלמה עצמית בכ-12.5 ימים.

והקשר אלינו, בכנות. לנטינן הוא בטא-גלוקן — אותה משפחה כימית שאנחנו מודדים בבקבוק. אבל הוא בטא-גלוקן של שיטאקי, שמתפרק בחום, והתגובה מופיעה אחרי אכילת פטרייה נאה. אין מזה שום היסק לגבי הבטא-גלוקן של ריישי, רעמת האריה או קורדיספס — לא לטובה ולא לרעה. מה שכן בדקנו: החיפוש של ארבע הפטריות שלנו עם אורטיקריה או דרמטיטיס לא מצא מקבילה לדרמטיטיס שיטאקי. "לא נמצא" אינו "לא קורה" — אבל זה מה שיש.

רעמת האריה, ריישי וקורדיספס — מה מתועד על פריחה, גרד ואנפילקסיס?

מעט, ולא אפס. ברעמת האריה: מקרה אנפילקסיס אחד אחרי אכילת הפטרייה הטרייה, ושלושה מקבוצת התפטיר (ואחד מפלצבו) שפרשו מניסוי בן 49 שבועות בחולי אלצהיימר קלים בגלל אי-נוחות בטנית, בחילה ופריחה. בריישי: גרד אצל 3% מ-1,374 נוטלים בסקר ללא קבוצת ביקורת. בקורדיספס: אלרגיה למזון בחמישה מקרים, לפי כותרת בלבד.

רעמת האריה. סקירה קלינית מ-2024 מסכמת שהיא "נראית בטוחה וזולה באבקה או בקפסולה — אך דווח מקרה אנפילקטי אחד אחרי שמטופל אכל רעמת האריה טרייה". סקירה שיטתית מ-2025 מונה "תגובות אלרגיות" בין תופעות הלוואי האפשריות, "אף שבדרך כלל אינן מדווחות". מאגר LiverTox של NIH מציין לפחות דיווח אחד על תגובת רגישות-יתר חריפה לרעמת האריה בבליעה, ומוסיף שהיא "לא עברה ניסויי בטיחות פרוספקטיביים". בניסוי של 49 שבועות בתפטיר מועשר-אריניצין A, בחולי אלצהיימר קלים — קשישים על תרופות מרובות — שלושה מקבוצת התפטיר פרשו בגלל בטן, בחילה ופריחה בעור, ואחד מקבוצת הפלצבו בגלל בחילה; המחברים עצמם כותבים שקביעת הסיבתיות "נותרת אתגר". ניסוי שחוקריו מועסקים ב-Grape King Bio, היצרן. ריישי. בסקר החתך הגדול ביותר, 9.1% מ-1,374 חולי סרטן דיווחו תופעת לוואי, וביניהן גרד ב-3%; בסקירת Cochrane, נוטלי ריישי היו בסיכון פי 1.67 לתופעת לוואי כלשהי — לא מובהק ולא חמור. ויש דיווח מקרה מ-2013 שכותרתו מתארת דרמטיטיס שלפוחיתית בכפות הידיים ונשירת שיער בתוך משבר אפלסטי שיוחס לריישי — ללא תקציר ב-PubMed, ולכן לא נפרט מעבר לכותרת. המקרים האלה נדירים, ומצטרפים לרשימה ב"למי לא מתאימה ריישי" וב"למי לא מתאימה רעמת האריה".

מה זה אומר למי שחי עם אורטיקריה. דווקא אצלכם קשה להבחין: אם חבורות מופיעות ממילא כמעט כל יום, תוסף חדש יכול להסתתר בתוך הרעש. הדרך היחידה לדעת היא יומן — מתי התחלתם, מה השתנה בציון הגרד ובמספר החבורות. החמרה אחרי תוסף חדש — מפסיקים ומספרים לרופא; נפיחות בשפתיים, בלשון או קוצר נשימה — מיון, לא יומן. תמונה כללית של תופעות הלוואי ריכזנו בעמוד תופעות הלוואי.

"ריישי היא אנטיהיסטמין טבעי" — מה בדיוק נמדד?

שלושה דברים, אף אחד מהם באדם. טריטרפנים מריישי עיכבו שחרור היסטמין (1985, כותרת בלבד); תמצית ממצע התרבית עיכבה שחרור היסטמין מתאי פיטום של חולדה — והחומר הפעיל היה חומצה אולאית; ובעכברים, תמצית ריישי הפחיתה גירוד אלרגי — אבל תאי הפיטום וקולטני H1 "אינם האתר העיקרי" של הפעולה. באורטיקריה: 0.

מה טוענים בשוק. "ריישי חוסמת היסטמין", "מייצבת תאי פיטום", "אנטיהיסטמין טבעי". על אלרגיה עונתית ונזלת כתבנו עמוד נפרד — ריישי ואלרגיות עונתיות; כאן נעבור על מה שנוגע לעור.

מה בדיוק נמדד. ב-1985 פורסמה עבודה שכותרתה "טריטרפנים מעכבי שחרור היסטמין" מריישי — בלי תקציר ב-PubMed, ולכן בלי מערכת ובלי מספר שאפשר לצטט. ב-1988 חוקרים יפנים לקחו את מצע התרבית שבו גדלה הפטרייה, והראו שתמצית כלורופורם שלו מעכבת שחרור היסטמין מתאי פיטום מחלל הבטן של חולדה; החומר הפעיל שבודד היה חומצה אולאית, בריכוז 5–50 מיקרומול — חומצת השומן של שמן הזית. וב-2010, בעכברים שעברו רגישות לרוק יתושים, תמצית מתנולית של ריישי במינון 100 ו-300 מ"ג לק"ג הפחיתה גירוד — אבל, בשונה מאנטיהיסטמין, לא עצרה את דליפת הנוזל לעור, והמחברים כתבו במפורש ש"תאי הפיטום וקולטני H1 אינם האתר העיקרי" של הפעולה. ויש סקירה מ-2014 שכותרתה "דיכוי תגובות דלקתיות ואלרגיות על ידי ריישי" — סקירה של מנגנונים ושל פטנטים, שמצוטטת ברשת כאילו הראתה תועלת בחולים.

למה זה לא עובר לאדם. חומצה אולאית ממצע תרבית אינה תמצית גוף פרי; תאי פיטום של חולדה בצלוחית אינם עור אנושי; ועכבר שמגרד מרוק יתושים אינו אורטיקריה כרונית, שבה החבורות מופיעות בלי טריגר. מה כן אפשר לדעת: שהמילה "אנטיהיסטמין" לא מתאימה אפילו לנתוני העכברים. מה לשאול את הרופא: לא "האם ריישי תחליף את הטלפסט" — אלא "האם יש סיבה להוסיף משהו, ואיך נדע אם זה מזיק".

נוטלים טלפסט, אריוס או בילקסטן — אפשר עם פטריות?

לא נמדד — 0 מחקרים על פטרייה עם אנטיהיסטמין כלשהו. מה שידוע: פקסופנדין (טלפסט) כמעט אינו עובר פירוק בכבד, אבל ספיגתו רגישה למזון — מיץ אשכוליות הוריד את החשיפה אליו מ-1,954 ל-1,063 יחידות. ריישי עיכבה אנזימי כבד בחולדה; במיקרוזומים אנושיים — חלשה. ההחלטה היא של הרוקח.

מה ידוע על התרופות. אנטיהיסטמינים H1 לא-מרדימים הם עמוד התווך בטיפול, אבל במינון המאושר הם מקלים ביעילות אצל פחות מ-50%; ההנחיות מאפשרות להעלות מינון עד פי 4. מטא-אנליזה של 15 מאמרים מצאה ש-63.2% מהלא-מגיבים הגיבו להעלאת מינון — אבל השיפור המובהק היה בגרד, לא במספר החבורות, והמחברים מסייגים שהמחקרים חלשים. זה ההקשר של ההשלמה "טלפסט לא עוזר": השלב הבא הוא אצל הרופא, לא בבקבוק.

איך נראית אינטראקציה שכן נמדדה. פקסופנדין נספג בעזרת נשאים במעי. ב-48 מתנדבים בריאים, שטח העקומה של פקסופנדין עם מים היה 1,954 ng·h/mL — ועם מיץ אשכוליות 1,063; הריכוז המרבי ירד מ-453 ל-253. סקירה שיטתית מונה אותו בין שלוש התרופות הרגישות ביותר לאינטראקציה כזו, וכותבת שמיצי תפוחים, אשכוליות ותפוזים מורידים חשיפה לתרופות כאלה בכ-85%. באותו מחקר, אגב, 41 חולי צליאק ספגו פקסופנדין כמו בריאים. ורופטדין — אנטיהיסטמין אחר — אסור בשילוב עם מעכבי אנזימים כמו אריתרומיצין או קטוקונזול, כי רמתו בדם עולה — אף שלא דווחו שם אירועים קליניים משמעותיים. מה ידוע על הפטריות. פוליסכריד ריישי עיכב במיקרוזומים של כבד חולדה את CYP3A, CYP1A2 ו-CYP2E1; במיקרוזומים אנושיים, על CYP3A, תמצית ריישי הייתה חלשה — IC50 מעל 10 מיקרוגרם למ"ל. על נשאי המעי של פקסופנדין — אין נתון על שום פטרייה. על דסלוראטדין (אריוס) ובילסטין (בילקסטן) עם פטרייה — 0.

הניסוח שאפשר לעמוד מאחוריו: אנטיהיסטמינים מסוימים רגישים למה שנבלע איתם, ופטריות לא נבדקו מולם — ולכן זו שאלה לרוקח. לא "מסוכן לשלב", לא "בטוח לשלב". מה להביא לרוקח: שם האנטיהיסטמין, המינון (במיוחד אם הועלה), שם התוסף ומתי נוטלים כל אחד. הרשימה הרחבה — בעמוד האינטראקציות עם תרופות.

ועם קסולייר (אומליזומאב)?

לא נבדק: חיפוש של ריישי עם אומליזומאב מחזיר 0 רשומות. קסולייר הוא נוגדן נגד IgE שניתן בזריקה, ובניסוי פאזה 3 ב-323 מטופלים הוריד את ציון הגרד השבועי ב-9.8 נקודות במינון 300 מ"ג מול 5.1 בפלצבו. שאלת הפטריות כאן אינה אנזימי כבד — היא מערכת החיסון.

הניסוי שהביא את אומליזומאב לאורטיקריה, מ-2013, גייס 323 מטופלים שנשארו סימפטומטיים למרות אנטיהיסטמינים. שלוש זריקות בהפרש 4 שבועות; בבסיס ציון גרד שבועי של כ-14 מתוך 21. בשבוע 12: פלצבו −5.1, 75 מ"ג −5.9 (לא מובהק), 150 מ"ג −8.1, 300 מ"ג −9.8. אירועים חמורים — 6% ב-300 מ"ג מול 3% בפלצבו. המימון: Genentech ו-Novartis. שימו לב למספר של הפלצבו: חמש נקודות ירידה בלי תרופה. זה הרף שכל טענה על תוסף צריכה לעבור, ואף פטרייה לא נמדדה מולו.

למה אין ציר אנזימטי ובכל זאת יש שאלה. נוגדן הוא חלבון; הוא לא עובר דרך אנזימי הכבד שריישי עיכבה בצלוחית. אבל אומליזומאב פועל על מערכת החיסון, והפטריות משנות מדדים חיסוניים בבני אדם — ראו את הפרק על אוטואימוניות למטה. האם זה משנה משהו לצד זריקה נגד IgE? איש לא בדק. מה לשאול את הרופא: "אני שוקל תוסף שמעלה מדדים חיסוניים — יש לזה משמעות בטיפול שלי?"

ציקלוספורין לאורטיקריה עמידה — ומה ידוע על קורדיספס?

כאן דווקא יש נתון אנושי — אבל לא מאורטיקריה. במושתלי כליה שקיבלו קורדיספס, מינוני הציקלוספורין ורמות השפל שלו בדם היו נמוכים משמעותית — המינונים נקבעו על ידי הרופאים לפי רמות בדם, ומנגנון לא נמדד. באורטיקריה, ציקלוספורין הוא קו טיפול מתקדם, ושילובו עם פטרייה לא נבדק. זו לא החלטה עצמאית.

יותר מ-25% מחולי האורטיקריה הכרונית עמידים לאנטיהיסטמינים גם במינון גבוה, ואומליזומאב וציקלוספורין שולטים במחלה אצל שני שלישים מהם. במטא-אנליזת רשת מ-2023 של 7 ניסויים ו-410 משתתפים, ציקלוספורין בתוספת אנטיהיסטמין נתן את השיפור הגדול ביותר בציון הפעילות מבין ארבעה מדכאי חיסון. ובעולם אחר לגמרי — השתלות כליה בסין — ציקלוספורין ניתן יחד עם קורדיספס בכוונה: ב-202 מושתלים, 1 גרם שלוש פעמים ביום, מינוני הציקלוספורין היו נמוכים משמעותית בחודשים 2–6 ורמות השפל בדם בחודשים 3–6. ⚠️ ההסתייגות: המינונים נקבעו על ידי הרופאים לפי רמות בדם, והתקציר מדווח רק שהמינונים ורמות השפל היו נמוכים יותר — בלי מנגנון; המחברים כותבים רק שקורדיספס "עשוי לאפשר" מינון נמוך יותר. ולכן אי אפשר לומר "קורדיספס מוריד רמות ציקלוספורין" כעובדה. מה שאפשר לומר: זה שילוב שנעשה תחת בדיקות דם — ומי שנוטל ציקלוספורין לאורטיקריה לא מוסיף קורדיספס בלי הרופא.

אורטיקריה כרונית היא מחלה אוטואימונית — ומה זה אומר על "חיזוק חיסון"?

אצל חלק מהחולים, כן. חולי אורטיקריה כרונית נושאים נוגדנים לבלוטת התריס בסיכוי גבוה פי 5.18, והשימוטו מופיעה אצל 5% ומעלה מהם. ובמבוגרים בריאים, בטא-גלוקן מריישי העלה CD3, CD4, CD8 ותאי NK — גירוי מדיד. מה הגירוי הזה עושה באורטיקריה אוטואימונית — איש לא מדד.

הצד של המחלה. סקירה שיטתית מ-2017 מצאה שמחלות אוטואימוניות שכיחות יותר בקרב חולי אורטיקריה כרונית: 1% ומעלה לסוכרת סוג 1, דלקת מפרקים שגרונתית, פסוריאזיס וצליאק; 2% ומעלה לגרייבס; 3% ומעלה לוויטיליגו; 5% ומעלה להשימוטו ולאנמיה מזיקה; ויותר מ-15% עם היסטוריה משפחתית. מטא-אנליזה של 19 מחקרים — 14,351 חולים מול 12,404 בקרות — מצאה סיכון גבוה פי 5.18 לנוגדני TPO, ופי 6.72 במחקרים האיכותיים. וסקירה נוספת קובעת, ב"ראיה חזקה", שאורטיקריה כרונית יכולה להשתפר בטיפול בלבותירוקסין או בתרופות תריס. אם יש לכם גם השימוטו, עמוד ההשימוטו והאלטרוקסין עוסק בשאלת הספיגה שם.

הצד של הפטריות. "מחזקות חיסון" היא מילה שיווקית; מה שנמדד הוא כיוון אחד. בניסוי אקראי על מבוגרים בריאים בני 18–55, 84 יום, בטא-גלוקן מזוקק מריישי העלה CD3, CD4, CD8, יחס CD4/CD8 ותאי NK; וכן הבדל מובהק ב-IgA ובציטוטוקסיות NK (כיוונו לא צוין בתקציר). בחולי סרטן, Cochrane חישבה עלייה של 3.91% ב-CD3, 3.05% ב-CD4 ו-2.02% ב-CD8. ויש תקדים — לא בפטריות: שלושה מטופלים שמחלת עור אוטואימונית שלהם (פמפיגוס ודרמטומיוזיטיס) הופיעה או התלקחה בסמיכות לתוספים מגרי-חיסון — אכינצאה וספירולינה. מה לא ידוע: דיווח אחד של התלקחות אוטואימונית מאחת מארבע הפטריות שלנו — לא מצאנו; אבל דיווח על תופעות לוואי מתוספים הוא ברובו וולונטרי, ולכן היעדר הדיווח אינו תעודת בטיחות. גם ההפך אינו נכון — אין ראיה שהן גורמות להתלקחות. על ההבדל בין "ויסות" ל"חיזוק" כתבנו בריישי ומערכת החיסון.

מה נמדד על הגרד, על השינה שהוא גוזל ועל הלחץ?

על גרד באורטיקריה — שום פטרייה לא נמדדה. על שינה — אין ולו ניסוי אקראי אחד של ריישי בבני אדם. על עייפות — ריישי הורידה אותה ב-28.3%, אבל הפלצבו ב-20.1%. ועל לחץ — רעמת האריה הגיעה ל-p=0.051, לא מובהק. אלה ארבעה סימפטומים שאורטיקריה פוגעת בהם, ואף אחד לא נמדד אצל חולי אורטיקריה.

מה אורטיקריה עושה לשינה. ב-673 מבוגרים שהמחלה שלהם נמשכה שנה ויותר למרות טיפול, "אורטיקריה כרונית הפריעה באופן ניכר לשינה ולפעילות היומית"; ל-66% היו גם התקפי אנגיואדמה בשנה האחרונה. סקירה של הנטל הגלובלי מונה גרד חמור כגורם להפרעות שינה, וחרדה ודיכאון ביותר מ-30% מהחולים. זה ההקשר של ההשלמות "אורטיקריה בלילה" ו"אורטיקריה לחץ נפשי".

מה נמדד על הפטריות. שינה: כל שיווק הריישי נשען עליה, ואין עליה ניסוי אקראי אנושי אחד — פירטנו בעמוד ריישי לשינה. עייפות: הניסוי הנקי ביותר — 132 מטופלים עם נוירסתניה, 1,800 מ"ג שלוש פעמים ביום, 8 שבועות — מצא ירידה של 28.3% בתחושת העייפות מול 20.1% בפלצבו; ההפרש האמיתי הוא כשמונה נקודות אחוז, באוכלוסייה אחרת. לחץ: ב-41 צעירים בריאים, 1.8 גרם רעמת האריה ל-28 יום, הלחץ הסובייקטיבי ירד ב-p=0.051 — המחברים עצמם כותבים "מגמה". וגירוד: הנתון היחיד שמצאנו הוא העכברים עם רוק היתושים מהפרק הקודם. מה כן אפשר לדעת: שהלילה הקטוע של אורטיקריה הוא בעיה רפואית שמטפלים בה בשליטה על המחלה, ושאין לשום פטרייה מספר על זה. על ריישי ולחץ כתבנו בריישי לחרדה ולחץ.

מה קרה כשריישי נבדקה באוכלוסייה עם תסמינים כרוניים?

במינון הגבוה חומרת הסימפטומים הייתה גבוהה יותר מאשר בפלצבו (p=0.012); במינון הנמוך — ללא שינוי. כך יצא בניסוי מוצלב פסאודו-אקראי ב-29 גברים עם תסמונת מלחמת המפרץ (מינון נמוך מול פלצבו: p=0.603). זו לא אורטיקריה ולא התלקחות אוטואימונית — אוכלוסייה אחרת, עם עייפות, כאב ומרכיב נוירו-דלקתי.

המחקר מ-2021 בדק שני צמחים ופטרייה אחת ב-29 גברים עם Gulf War Illness: 30 יום בסיס, 30 יום פלצבו, 30 יום מינון נמוך ו-30 יום מינון גבוה לכל צמח. המסקנה של המחברים, מילה במילה: ריישי "עלולה להגביר תסמינים אצל חלק מהסובלים" — ולצידה "תוצאות במדגם קטן, ראשוניות". יש כאן פרט שקשה להתעלם ממנו בעמוד על סרפדת: הצמח השני בניסוי היה סרפד (Urtica dioica), ובמינון הגבוה הוא הוריד את חומרת התסמינים (p=0.048). אנחנו לא מוכרים סרפד, ולא מסיקים ממנו דבר על אורטיקריה — זו רק תזכורת שבאותו ניסוי, המספרים של הפטרייה יצאו בכיוון ההפוך.

למה זה בעמוד הזה. כי זו התשובה האנושית היחידה שמצאנו לשאלה "האם ריישי יכולה להחמיר לי" באוכלוסייה עם מחלה כרונית רב-מערכתית. היא לא עוברת אוטומטית לאורטיקריה — אבל היא מספיקה כדי שאיש לא יכתוב "ריישי לא יכולה להזיק". מה שכן אפשר לדעת: שהמינון משנה, ושתגובה לתוסף נמדדת על עצמכם, ביומן, לא בפרסומת.

מה כן נמדד בבקבוק שלנו

אחרי עמוד שרובו "לא נמדד", מגיע לכם לדעת מה כן נמדד — ועל מה. אנחנו מגדלים את הפטריות בעצמנו, בחווה בגליל: גוף פרי טרי, לא תפטיר שגודל על דגן ולא אבקה מיובאת. הפטרייה עוברת מהקטיף ישירות למיצוי, בלי שלב ייבוש באמצע; ככל הידוע לנו, אנחנו מהבודדים בעולם שעובדים כך. המיצוי משולש, ושלב האלכוהול בו נמשך 7 שבועות. יחסי המיצוי על בסיס פטרייה טרייה: ריישי 1:3, רעמת האריה 1:2 וקורדיספס 1:2.5. האלכוהול בתמצית המוגמרת: 32% — נתון שכדאי להביא לרוקח יחד עם שמות התרופות.

ובעמוד על אלרגיה, יש משהו שחשוב לומר במפורש: אנחנו מגדלים ריישי, וריישי משחררת נבגים — אותו אלרגן שנמדד בדלהי. את זה אנחנו לא מסתירים; מה שנשלח למעבדה הוא התמצית המוגמרת. שלחנו אותה ל-TÜV Austria, ומה שחזר הוא אחוז הבטא-גלוקן על בסיס החומר היבש — ולצדו אלפא-גלוקן, כלומר עמילן, שלא אותר באף אחת מהן. אלפא-גלוקן שלא אותר הוא ההוכחה הכימית שאין דגן בבקבוק — וזה רלוונטי גם למי שיש לו אורטיקריה יחד עם צליאק, כפי שפירטנו בעמוד הצליאק. כדי להבין למה זה חשוב, כדאי להכיר את הסולם התלת-מדרגתי של השוק: תפטיר שגודל על דגן, שבו הבטא-גלוקן בדרך כלל מתחת ל-7% ורוב המשקל הוא עמילן; גוף פרי מיובש מיובא; וגוף פרי טרי מהחווה. למה בטא-גלוקן ולא "סך פוליסכרידים" — הסברנו בנפרד.

כל הבדיקות שלנו פתוחות, ומי שרוצה לקרוא את הדוח בעצמו ימצא הסבר איך קוראים COA. הכשרות — רבנות מטה יהודה, הרב גד אטיאס. אין לנו בדיקת אלרגנים לתמציות, ולכן לא נכתוב "היפואלרגני". זה מה שאנחנו יודעים למדוד ולהוכיח על מה שבבקבוק. מה שהיא תעשה לאורטיקריה — לא נמדד, ולכן לא נכתב.

מה העמוד הזה לא אומר — ומה אנחנו לא טוענים

אנחנו לא טוענים שריישי, רעמת האריה, קורדיספס או זנב תרנגול מקלות על אורטיקריה, מפחיתות גרד או חבורות, או משמשות "אנטיהיסטמין טבעי" — אף אחת מהן לא נמדדה באורטיקריה, בשום יצור. לא טוענים גם את ההפך — שהן מחמירות אורטיקריה: זה לא נמדד. לא טוענים שמי שאלרגי לנבגי גנודרמה יגיב לתמצית בבליעה, ולא שלא יגיב. לא טוענים שהשילוב עם טלפסט, אריוס, בילקסטן, קסולייר או ציקלוספורין מסוכן — ולא שהוא בטוח; אף אחד מהם לא נבדק באורטיקריה. לא טוענים שדרמטיטיס שיטאקי אומרת משהו על הבטא-גלוקן שלנו. ואיננו עוסקים כאן בפרופיל צבאי, בביטוח לאומי או באחוזי נכות — גוגל משלים אותם לאורטיקריה כרונית, אבל אין לנו בזה מומחיות ואין לנו מקורות. מה שכן: אורטיקריה כרונית מטופלת אצל רופא עור או אלרגולוג; מי שנוטל אנטיהיסטמין במינון מוגבר, זריקה ביולוגית או מדכא חיסון — מדבר עם הרופא או הרוקח לפני כל תוסף, כולל שלנו. ומי שאלרגי לפטריות או לעובש — מתחיל אצל האלרגולוג, לא אצלנו.

השורה התחתונה

ריישי, רעמת האריה, קורדיספס וזנב תרנגול לא נבדקו באורטיקריה כרונית — לא בבני אדם, לא בחיות, לא בתאי חולים. מה שכן נמדד בבני אדם הוא הכיוון ההפוך: נבגי גנודרמה הם אלרגן, עם 44% תגובה בעור אצל אסתמטיים במין קרוב ו-28.48% אצל חולי אלרגיה נשימתית בריישי עצמה; ורעמת האריה תועדה במקרה אנפילקסיס אחד ובפריחה בניסוי. "ריישי כאנטיהיסטמין" נשען על חולדות ועכברים, ואפילו שם המנגנון אינו אנטיהיסטמיני. עם טלפסט, אריוס וקסולייר — אפס מחקרי שילוב שמצאנו; ציקלוספורין + קורדיספס נמדד רק במושתלי כליה, לא באורטיקריה — והשאלה שייכת לרוקח. ואם מישהו מוכר לכם פטרייה "לסרפדת" — שלחו לו את העמוד הזה, ולכו לאלרגולוג.

שאלות נפוצות

האם ריישי עוזרת לאורטיקריה כרונית?

לא נמדד — באף אדם ובאף חיה עם המחלה. חיפוש ריישי עם אורטיקריה מחזיר 0 רשומות ב-PubMed. מה שקיים הוא עיכוב שחרור היסטמין מתאי פיטום של חולדה ודיכוי גירוד בעכברים — ושם המחברים כותבים שתאי הפיטום וקולטני H1 אינם האתר העיקרי. באורטיקריה עצמה אין ולו נתון אחד.

יש אלרגיה לפטריות מרפא?

כן. במבחני עור, 30% מ-33 נבדקים עם אסתמה או נזלת הגיבו לנבגי Ganoderma applanatum — מין קרוב לריישי — ו-44% מהאסתמטיים ביניהם. על ריישי עצמה: 28.48% מ-172 חולי אלרגיה נשימתית הגיבו לתמצית הנבג. אלה נבגים בעור ובאוויר, לא בליעת תמצית — שעליה אין מחקר. רגישים לעובש או לפטריות: קודם אלרגולוג.

אני אלרגי לפטריות מאכל. מותר לי תמצית ריישי?

אין מחקר שעונה על זה. בסקירה של 28 מקרי אנפילקסיס מפטריות מאכל נמצאה לעיתים רגישות צולבת בין כמה סוגים, אבל "בלי דפוס ברור ועקבי", וריישי לא נבדקה באף מקרה. זו בדיוק שאלה לאלרגולוג, שיכול לבדוק את הפטרייה הספציפית בעקיצת עור לפני שמנסים.

אפשר לקחת ריישי עם טלפסט?

לא נמדד — שאלה לרוקח. פקסופנדין (טלפסט) כמעט אינו מתפרק בכבד, אבל ספיגתו רגישה למה שנבלע איתו: מיץ אשכוליות הוריד את החשיפה אליו מ-1,954 ל-1,063 יחידות. על פטרייה כלשהי עם אנטיהיסטמין — 0 מחקרים. הביאו לרוקח את שם התרופה, המינון ושם התוסף.

ואפשר עם קסולייר?

לא נבדק: ריישי עם אומליזומאב — 0 רשומות. קסולייר הוא נוגדן שאינו עובר באנזימי הכבד, ולכן שאלת האינטראקציה אינה אנזימטית אלא חיסונית: הפטריות מעלות מדדים חיסוניים בבני אדם, והזריקה פועלת על מערכת החיסון. מה זה אומר יחד — איש לא מדד. שאלה לרופא המטפל.

מה זו פריחה אחרי שיטאקי?

דרמטיטיס שיטאקי: פסים אדומים מגרדים, כמו הצלפות, יום-יומיים אחרי שיטאקי נא או לא מבושל מספיק. בצרפת תועדו 59 מקרים בשש שנים, וכולם החלימו תוך ימים עד שבועות. הסיבה המשוערת היא לנטינן, פוליסכריד של השיטאקי שמתפרק בחום. אין לזה מקבילה מתועדת בריישי, ברעמת האריה או בקורדיספס.

אורטיקריה קשורה להשימוטו?

אצל מיעוט — אבל יותר מבאוכלוסייה הכללית. בסקירה שיטתית השימוטו הופיעה אצל 5% ומעלה מחולי אורטיקריה כרונית, ובמטא-אנליזה של 19 מחקרים נמצא סיכון גבוה פי 5.18 לנוגדני TPO. סקירה נוספת מתארת שיפור באורטיקריה בטיפול בלבותירוקסין. זו שאלה לבדיקת דם אצל הרופא, לא לתוסף — ומי שנוטל גם אלטרוקסין, ימצא את שאלת הספיגה בעמוד ההשימוטו.

ריישי עוזרת לישון כשהגרד מעיר אותי בלילה?

אין לזה ולו ניסוי אקראי אחד בבני אדם — לא באורטיקריה ולא בכלל. אורטיקריה כרונית "מפריעה באופן ניכר לשינה", לפי מחקר על 673 חולים, והדרך שנמדדה לשפר את הלילה היא שליטה על המחלה עצמה. מה שנמדד בריישי הוא עייפות — 28.3% מול 20.1% בפלצבו, באוכלוסייה אחרת.

מקורות מדעיים (מאמרים מבוקרי-עמיתים)

• ההנחיה הבינלאומית לאורטיקריה: "מחלה מונעת-תאי-פיטום" עם חבורות, אנגיואדמה או שניהם; הצורה הכרונית פוגעת באיכות החיים ובתפקוד; 64 נציגים מ-50 אגודות ב-31 מדינות — Zuberbier T, et al. Allergy, 2022. צפייה ב-PubMed
• GA²LEN: שכיחות נקודתית 0.5–1%, שיא בגילי 20–40; אנטיהיסטמינים במינון מאושר מקלים ביעילות אצל פחות מ-50%; העלאת מינון עד פי 4; "מחסור שינה ותחלואה פסיכיאטרית שכיחים" — Maurer M, et al. Allergy, 2011. צפייה ב-PubMed
• הנטל הגלובלי: כ-1% מאוכלוסיית העולם; יותר מ-25% עמידים לאנטיהיסטמינים; אומליזומאב וציקלוספורין שולטים בשני שלישים מהעמידים; חרדה ודיכאון ביותר מ-30%; גרד חמור ← הפרעות שינה — Gonçalo M, et al. British Journal of Dermatology, 2021. צפייה ב-PubMed
• ASSURE-CSU: 673 מבוגרים עם מחלה של שנה ויותר למרות טיפול; "הפריעה באופן ניכר לשינה"; אנגיואדמה ב-66% — Maurer M, et al. Allergy, 2017. צפייה ב-PubMed
• העלאת מינון אנטיהיסטמין — מטא-אנליזה של 15 מאמרים: 63.2% מהלא-מגיבים הגיבו; שיפור מובהק בגרד בלבד, לא במספר החבורות; מחקרים חלשים והטרוגניים — Guillén-Aguinaga S, et al. British Journal of Dermatology, 2016. צפייה ב-PubMed
• אומליזומאב, פאזה 3, 323 מטופלים: ציון גרד שבועי −9.8 ב-300 מ"ג מול −5.1 בפלצבו בשבוע 12; אירועים חמורים 6% מול 3%. מימון Genentech ו-Novartis — Maurer M, et al. New England Journal of Medicine, 2013. צפייה ב-PubMed
• מטא-אנליזת רשת של 7 ניסויים ו-410 משתתפים: ציקלוספורין בתוספת אנטיהיסטמין — השיפור הגדול ביותר מבין ארבעה מדכאי חיסון — Bei W, et al. International Immunopharmacology, 2023. צפייה ב-PubMed
• תחלואה אוטואימונית באורטיקריה כרונית: השימוטו ואנמיה מזיקה ב-5% ומעלה, גרייבס ב-2% ומעלה, צליאק ו-RA ב-1% ומעלה; יותר מ-15% עם היסטוריה משפחתית — Kolkhir P, et al. Autoimmunity Reviews, 2017. צפייה ב-PubMed
• אורטיקריה ומחלות תריס אוטואימוניות: נוגדנים לתריס ב-10% ומעלה ברוב המחקרים; אורטיקריה יכולה להשתפר בטיפול בלבותירוקסין (ראיה חזקה) — Kolkhir P, et al. Allergy, 2017. צפייה ב-PubMed
• מטא-אנליזה של 19 מחקרים, 14,351 חולים מול 12,404 בקרות: OR 5.18 לנוגדני TPO; 6.72 במחקרים האיכותיים — Tienforti D, et al. Journal of Endocrinological Investigation, 2022. צפייה ב-PubMed
• פקסופנדין ב-48 בריאים: AUC 1,954 עם מים מול 1,063 עם מיץ אשכוליות; Cmax 453 מול 253; ב-41 חולי צליאק — ספיגה כמו בבריאים — Chretien ML, et al. BMJ Open, 2023. צפייה ב-PubMed
• אינטראקציות דרך נשאי OATP במעי: פקסופנדין בין שלושת המצעים הרגישים ביותר; מיצי פירות מורידים חשיפה בכ-85% — Yu J, et al. Journal of Pharmaceutical Sciences, 2017. צפייה ב-PubMed
• רופטדין: אין לשלב עם מעכבי ציטוכרום P450 כמו אריתרומיצין או קטוקונזול בגלל עלייה ב-AUC וב-Cmax — Izquierdo I, et al. Drugs of Today, 2003. צפייה ב-PubMed
• פוליסכריד ריישי עיכב תלוי-מינון את CYP2E1, CYP1A2 ו-CYP3A במיקרוזומים כבדיים של חולדה — Wang X, et al. Biological & Pharmaceutical Bulletin, 2007. צפייה ב-PubMed
• במיקרוזומי כבד אנושיים, על CYP3A: ריישי — "השפעה פחותה", IC50 מעל 10 מיקרוגרם למ"ל — Rodseeda C, et al. Toxicology Reports, 2022. צפייה ב-PubMed
• 202 מושתלי כליה, קורדיספס 1.0 גרם ×3 ביום: מינוני ציקלוספורין נמוכים בחודשים 2–6 ורמות שפל נמוכות בחודשים 3–6 (P<.05); המינונים נקבעו לפי רמות בדם, מנגנון לא נמדד; המחברים: קורדיספס "עשוי לאפשר" מינון נמוך יותר — Li Y, et al. Transplantation Proceedings, 2009. צפייה ב-PubMed
• מבחני עור ב-33 נבדקים עם אסתמה או נזלת: קרדיות 36%, Ganoderma applanatum 30%, דשא 27%; באסתמטיים — 44% לגנודרמה כמו לקרדיות; IgE התאים. מין קרוב, לא ריישי — Rivera-Mariani FE, et al. Medical Mycology, 2011. צפייה ב-PubMed
• דלהי: 172 חולי אלרגיה נשימתית — 28.48% תגובה לתמצית נבגי ריישי ו-17.44% לגוף הפטרייה; מעל 80% מהחיוביים עם IgE מוגבר; שיא 336 נבגים למ"ק — Singh AB, et al. Clinical and Experimental Allergy, 1995. צפייה ב-PubMed
• נבגי גנודרמה באוויר בפולין: עונה חזקה יותר בכפר מבעיר; תקופות ריכוז גבוה = תסמיני אלרגיה ואסתמה אצל רגישים — Wójcik-Kanach M, Kasprzyk I. Fungal Biology, 2025. צפייה ב-PubMed
• רעמת האריה: "נראית בטוחה באבקה או בקפסולה, אך דווח מקרה אנפילקטי אחד אחרי אכילת הפטרייה הטרייה" — Muhanna M, et al. Amyotrophic Lateral Sclerosis and Frontotemporal Degeneration, 2024. צפייה ב-PubMed
• סקירה שיטתית של רעמת האריה: תופעות לוואי אפשריות כוללות "תגובות אלרגיות", "אף שבדרך כלל אינן מדווחות" — Menon A, et al. Frontiers in Nutrition, 2025. צפייה ב-PubMed
• תפטיר רעמת האריה מועשר-אריניצין A, 49 שבועות, חולי אלצהיימר קלים: שלושה מקבוצת התפטיר (ואחד מפלצבו) פרשו על אי-נוחות בטנית, בחילה ופריחה בעור; החוקרים מועסקים ב-Grape King Bio, היצרן — Li IC, et al. Frontiers in Aging Neuroscience, 2020. צפייה ב-PubMed
• סקר של 1,374 חולי סרטן נוטלי ריישי: 9.1% תופעות לוואי, ובהן גרד 3%; ללא קבוצת ביקורת — Li X, et al. Integrative Medicine Research, 2024. צפייה ב-PubMed
• Cochrane: נוטלי ריישי 4 חודשים בסיכון פי 1.67 לתופעת לוואי — לא מובהק, לא חמורות — Klupp NL, et al. Cochrane Database of Systematic Reviews, 2015. צפייה ב-PubMed
• דיווח מקרה (כותרת בלבד, ללא תקציר): דרמטיטיס שלפוחיתית בכפות הידיים ונשירת שיער במשבר אפלסטי שיוחס לריישי — Choi MJ, et al. Annals of Hematology, 2013. צפייה ב-PubMed
• מכתב (כותרת בלבד): חמישה מקרים של אלרגיה למזון לקורדיספס הבר ("תולעת-צמח") עם תגובה צולבת לגלמי תולעי משי — Choi GS, et al. Allergy, 2010. צפייה ב-PubMed
• אנפילקסיס משמפיניון באישה בת 77 + סקירה של 27 מקרים נוספים: רגישות צולבת בין פטריות מאכל, "ללא דפוס ברור ועקבי" — Ali SB, Smith W. Journal of Allergy and Clinical Immunology: Global, 2024. צפייה ב-PubMed
• בן 38 אלרגי לעובש: אורטיקריה כללית והלם אנפילקטי אחרי שמפיניון; תגובה צולבת בין אנזים של הפטרייה לאלרגני עובש — Gabriel MF, et al. Medical Mycology Case Reports, 2015. צפייה ב-PubMed
• דרמטיטיס שיטאקי בצרפת 2014–2019: 59 מקרים מתוך 125 חשיפות; חציון הופעה 48 שעות ומשך 10 ימים; תלוי-מנה; אנטיהיסטמינים וסטרואידים ללא תועלת מוכחת; הסיבה המשוערת — לנטינן — Boels D, et al. Clinical Toxicology, 2022. צפייה ב-PubMed
• סקירה שיטתית של 50 מקרי דרמטיטיס שיטאקי: פסים ב-98%, גרד ב-78%, החלמה עצמית בכ-12.5 ימים — Nguyen AH, et al. International Journal of Dermatology, 2017. צפייה ב-PubMed
• "טריטרפנים מעכבי שחרור היסטמין" מריישי (כותרת בלבד, ללא תקציר) — Kohda H, et al. Chemical & Pharmaceutical Bulletin, 1985. צפייה ב-PubMed
• תמצית ממצע התרבית של ריישי עיכבה שחרור היסטמין מתאי פיטום של חולדה; החומר הפעיל — חומצה אולאית, 5–50 מיקרומול — Tasaka K, et al. Agents and Actions, 1988. צפייה ב-PubMed
• עכברים עם רגישות לרוק יתושים: ריישי 100 ו-300 מ"ג לק"ג הפחיתה גירוד, לא דליפת פלזמה; "תאי הפיטום וקולטני H1 אינם האתר העיקרי" — Andoh T, et al. Journal of Pharmacological Sciences, 2010. צפייה ב-PubMed
• סקירה של מנגנונים ופטנטים — "דיכוי תגובות דלקתיות ואלרגיות על ידי ריישי"; לא מחקר קליני — Bhardwaj N, et al. Recent Patents on Inflammation & Allergy Drug Discovery, 2014. צפייה ב-PubMed
• בטא-גלוקן מזוקק מריישי במבוגרים בריאים, 84 יום, אקראי כפול-סמיות: עלייה ב-CD3, CD4, CD8 ו-NK; הבדל מובהק ב-IgA ובציטוטוקסיות NK, כיוון לא צוין — Chen SN, et al. Foods, 2023. צפייה ב-PubMed
• Cochrane, ריישי בחולי סרטן: CD3 +3.91%, CD4 +3.05%, CD8 +2.02% — Jin X, et al. Cochrane Database of Systematic Reviews, 2016. צפייה ב-PubMed
• שלושה מטופלים: פמפיגוס ודרמטומיוזיטיס הופיעו או התלקחו בסמיכות לתוספים מגרי-חיסון — אכינצאה וספירולינה, לא פטריות — Lee AN, Werth VP. Archives of Dermatology, 2004. צפייה ב-PubMed
• ריישי בנוירסתניה, 132 מטופלים, 8 שבועות: עייפות −28.3% מול −20.1% בפלצבו — Tang W, et al. Journal of Medicinal Food, 2005. צפייה ב-PubMed
• רעמת האריה 1.8 גרם, 41 צעירים בריאים, 28 יום: לחץ סובייקטיבי p=0.051 — לא מובהק — Docherty S, et al. Nutrients, 2023. צפייה ב-PubMed
• תסמונת מלחמת המפרץ, 29 גברים, מוצלב פסאודו-אקראי: ריישי במינון גבוה — חומרת תסמינים גבוהה יותר מאשר בפלצבו (p=0.012); מינון נמוך — ללא שינוי; סרפד במינון גבוה — נמוכה יותר (p=0.048); "מדגם קטן, ראשוני" — Younger J, et al. International Journal of Environmental Research and Public Health, 2021. צפייה ב-PubMed

להמשך

• פטריות מרפא ומחלות אוטואימוניות — עמוד האם
• ריישי ואלרגיות עונתיות
• פטריות מרפא וריאות — כולל ריישי כאלרגן נשימתי
• השימוטו וטיפול טבעי — ומה עם אלטרוקסין
• צליאק ותוספי תזונה
• ריישי ומערכת החיסון: ויסות או חיזוק?
• אינטראקציות עם תרופות
• האם יש תופעות לוואי לפטריות מרפא?
• למי לא מתאימה ריישי
• למי לא מתאימה רעמת האריה
• למי לא מתאימה קורדיספס
• ריישי לשינה — מה נמדד ומה לא
• ריישי לחרדה ולחץ
• תוצאות המעבדה — בטא-גלוקן
• איך קוראים דוח בדיקה (COA)

המידע בעמוד זה נועד למטרות מידע בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי, אבחון או תחליף לטיפול מקצועי. תמציות פטריות מרפא הן תוספי תזונה ולא תרופות, ואינן מיועדות לטיפול באורטיקריה, באלרגיה או בכל מצב רפואי אחר. אורטיקריה כרונית מחייבת אבחון ומעקב אצל רופא עור או אלרגולוג; נפיחות בשפתיים, בלשון או בגרון, קוצר נשימה או סחרחורת מחייבים פנייה דחופה לעזרה רפואית. אין להפסיק, להחליף או לשנות מינון של אנטיהיסטמין, תרופה ביולוגית, ציקלוספורין או כל תרופה אחרת ללא הנחיית הרופא. מי שאלרגי לפטריות, לעובש או לנבגים — ייוועץ באלרגולוג לפני כל תוסף פטריות. לפני תחילת שימוש בכל תוסף, ובמיוחד במקרה של נטילת תרופות קבועות, הריון, הנקה, ניתוח מתוכנן, מחלת כבד או כליה, או כל מצב רפואי קיים, יש להתייעץ עם רופא או רוקח.