פטריות מרפא ומחלות אוטואימוניות: מה המחקר באמת בדק — ומה שאסור להתעלם ממנו

בקצרה5 נקודות · דקת קריאה

• מתוך 13 מחלות אוטואימוניות שנסרקו, קיים ניסוי אקראי מבוקר יחיד עם אחת מארבע הפטריות — והוא לא השיג את היעד הראשוני שלו.
• בניסוי הזה קיבלו 65 חולי דלקת מפרקים שגרונתית ריישי עם San Miao San במשך 24 שבועות; ACR20 הושג ב-15% מול 9.1% — לא מובהק.
• בעשר מחלות — טרשת נפוצה, זאבת, השימוטו, פסוריאזיס ואחרות — אין אף מחקר אנושי; מה שקיים הוא מודלים בעכברים ובחולדות, או כלום.
• בטא-גלוקנים בהזרקה הפעילו ארתריטיס כרונית בעכברים נטויים גנטית בארבעה מחקרים, אך אף מחקר מהם לא בדק את ריישי, קורדיספס, רעמת האריה או טרקי טייל.
• שילוב קורדיספס עם ציקלוספורין נמדד ב-202 מושתלי כליה; מול מתוטרקסט, ביולוגיים ומעכבי JAK אין ולו מחקר אינטראקציה אחד.

יש שאלה על המאמר? שאלו את הבוט של טריטרה ›

ריישי (Ganoderma lucidum, "לינגז'י" ברפואה הסינית), קורדיספס ("דונג צ'ונג שיה צאו"), רעמת האריה (Hericium erinaceus, "יאמאבושיטאקה") וטרקי טייל (Trametes versicolor, "יון ג'י") הן פטריות מרפא שמשווקות בכל העולם כ"מווסתות חיסון" — ולכן, כביכול, מתאימות גם למי שחי עם מחלה אוטואימונית. התשובה הכנה: מתוך 13 מחלות אוטואימוניות שסרקנו, קיים ניסוי אקראי מבוקר אחד בלבד בבני אדם עם אחת מארבע הפטריות האלה — והוא נכשל ביעד הראשוני שלו.

בעשר מחלות אין ולו מחקר אנושי אחד. ומול התרופות המודרניות למחלות אוטואימוניות — מתוטרקסט, ביולוגיים, מעכבי JAK — מספר מחקרי האינטראקציה הוא אפס.

מה שכן קיים: ניסוי אקראי אחד בדלקת מפרקים שגרונתית; ניסוי אקראי במחלת מעי דלקתית עם פטרייה אחרת (אגריקוס); סקירת קוקרן על קורדיספס במושתלי כליה — האוכלוסייה היחידה שבה פטרייה ניתנה במכוון לצד מדכאי חיסון; ניסויים במתנדבים בריאים שמדדו תאי חיסון; ומעליהם הר של מחקרי עכברים ותאים בתרבית שברשת מוצגים כראיות בבני אדם. העמוד הזה מפריד ביניהם, שורה-שורה.

האם מותר ליטול פטריות מרפא עם מחלה אוטואימונית?

זו שאלה לרופא המטפל, לא לנו — ולא מטעמי זהירות משפטית, אלא כי אין ולו ניסוי קליני אחד שבדק אותה. מה שכן נמדד: תמציות פטריות שינו תאי חיסון באופן מדיד במתנדבים בריאים, וקורדיספס ניתן במכוון לצד מדכאי חיסון במושתלי כליה. מה המשמעות של זה במחלה אוטואימונית פעילה — איש לא בדק.

אנחנו מגדלים ומוכרים תמציות פטריות, ולכן דווקא כאן נאמר את זה בבירור: מחלה אוטואימונית מטופלת בתרופות, לא בתמציות. התרופה שאתם נוטלים עכשיו מונעת נזק שלא ניתן להחזיר אחורה — למפרק, לעצב, לכליה, לבלוטה. תמצית פטריות לא תעשה את זה. אל תפסיקו ואל תשנו טיפול תרופתי על דעת עצמכם — לא בגלל מה שקראתם כאן, ולא בגלל מה שקראתם במקום אחר.

ולמה השאלה הזו שונה מכל שאלה אחרת על תוספים: במחלה אוטואימונית מערכת החיסון תוקפת רקמה של הגוף עצמו — מפרק, מיאלין, בלוטת תריס, מעי — והתרופה מדכאת או חוסמת חלק ממנה. תוסף שמשנה פעילות חיסונית נוגע בדיוק במשתנה שהתרופה מנסה לשלוט בו, והפטריות האלה משנות אותו באופן מדיד. בניסוי אקראי כפול-סמיות במבוגרים בריאים בני 18–55, 84 ימים של בטא-גלוקן מריישי העלו מובהק לימפוציטים CD3, CD4 ו-CD8, תאי NK ו-IgA. ב-79 מבוגרים בריאים, 8 שבועות של תמצית תפטיר קורדיספס (1.68 גרם ליום) העלו את הפעילות הציטוטוקסית של תאי NK ב-38.8% מול פלצבו. ובמטא-אנליזת קוקרן על חמישה ניסויים בחולי סרטן, ריישי העלה CD3 ב-3.91%, CD4 ב-3.05% ו-CD8 ב-2.02% — שינויים קטנים, ממחקרים שאיכותם הוגדרה "לא מספקת", אבל שינויים. ההנחה ש"זה טבעי, זה לא עושה כלום למערכת החיסון" סותרת נתונים אנושיים. מה זה עושה בגוף של אדם עם מחלה אוטואימונית פעילה — אף מחקר לא ענה. בכל פרק בהמשך כתוב באיזו מערכת נמדד הממצא: בבני אדם, בעכברים או במבחנה.

מה קורה בגוף כשבטא-גלוקן פוגש את מערכת החיסון?

בטא-גלוקן נקשר לקולטן בשם Dectin-1 שיושב על מונוציטים, מקרופאגים, נויטרופילים ותאים דנדריטיים, ולקולטנים נוספים (CR3 ואחרים). הקישור מפעיל שרשרת איתות שמגיעה לגרעין התא. מה שיוצא מזה — דלקת או סבילות — תלוי בליגנד, בהקשר ובמארח, לא רק בקולטן. רוב מה שידוע כאן נמדד בעכברים ובתאים בתרבית.

הביולוגיה הבסיסית מבוססת היטב: עבודה משנת 2004 הראתה ש-Dectin-1 קושר בטא-גלוקנים בקישורים (1→3) ו-(1→6) ומבוטא בעיקר על מונוציטים, מקרופאגים, נויטרופילים ותאים דנדריטיים — בתאים מבודדים של עכבר ואדם. וסקירה משנת 2022 סיכמה שתוצאת הקישור אינה קבועה: אותו קולטן יכול לייצר ציטוקינים דלקתיים, או תגובה "סובלנית" — תלוי בליגנד, והמסלול ניתן לוויסות לשני הכיוונים.

עוד שני ממצאים. "אימונולוגיה מאומנת": בטא-גלוקן מקיר התא של קנדידה תכנת מונוציטים אנושיים בתרבית לתגובה חזקה יותר לאתגר הבא, דרך ציר Dectin-1–Akt–mTOR–HIF-1α — יתרון מול זיהומים, אבל סקירה משנת 2024 קשרה את הגרסה הלא-מסתגלת של אותו מנגנון לדלקת כרונית ולתחלואה נלווית, כולל ארתריטיס. וגודל הפער: סקירה שיטתית של פוליסכרידים תזונתיים מצאה 62 פרסומים על מכרסמים מול 15 מחקרים אנושיים מבוקרים בלבד. על בטא-גלוקנים ומערכת החיסון כתבנו בהרחבה בפטריות מרפא ומערכת החיסון ובכיצד פטריות מווסתות את מערכת החיסון. כאן מספיק לומר: הקולטן הוא פעמון דלת, לא מתג. מי פותח את הדלת — תלוי במי בבית.

"פטריות מווסתות ולא מחזקות" — האם יש לזה בסיס?

חלקית — והניסוח עצמו שגוי. בספרות הפרמקולוגית "מווסת חיסון" (immunomodulator) הוא מונח-הסוכך, ו"מחזק חיסון" (immunostimulant) הוא תת-קטגוריה שלו. לומר "מווסת ולא מחזק" זה כמו לומר "כלי רכב ולא מכונית". קיימת ראיה מנגנונית אמיתית לזרוע מווסתת, בעכברים; וקיימת ראיה, באותם עכברים, לכיוון ההפוך.

נתחיל ממה שבאמת תומך בסיסמה, כי יש דבר כזה. בעבודה משנת 2006, זימוזן — קיר תא של שמרים, ליגנד ל-Dectin-1 ול-TLR2 — גרם לתאים דנדריטיים בעכברים להפריש IL-10 בשפע וכמעט לא IL-12p70, ולמקרופאגים להפריש TGF-β; תאי T שנחשפו לאנטיגן יחד איתו לא הגיבו לאתגר חוזר: סבילות, לא דלקת. בעבודה משנת 2014 אותו זימוזן קידם תאי T מווסתים (Treg) בעכברי NOD והגן עליהם מסוכרת אוטואימונית. זו הזרוע המווסתת, והיא אמיתית — בעכבר, ועל זימוזן, שאינו ריישי ואינו טרקי טייל.

עכשיו הצד השני, שכמעט אף אתר לא מספר. עכברי SKG נטויים גנטית לארתריטיס אוטואימונית, אבל בסביבה נקייה מיקרוביאלית אינם מפתחים אותה. בעבודה משנת 2005, הזרקה תוך-צפקית בודדת של זימוזן, קורדלן או למינרין הפעילה בהם ארתריטיס כרונית קשה — וחסימת Dectin-1 מנעה אותה. אותו קולטן, אותה משפחת מולקולות. ובעבודה משנת 2007, סכיזופילן — בטא-גלוקן פטרייתי, תרופה רשומה ביפן — גרם באותם עכברים לארתריטיס חמורה יותר מלמינרין.

וגם טענת ה-Treg, לב הסיסמה, סותרת את עצמה בספרות. בעכברי NOD זימוזן העלה Treg; בעכברים נושאי גידול, פוליסכריד ריישי (GLPS) דווקא הוריד את הצטברות ותפקוד ה-Treg ודיכא ביטוי FoxP3 דרך miR-125b. אותה משפחת מולקולות, כיוון הפוך, תלוי במודל. מי שכותב "ריישי מעלה Treg" בלי לציין באיזה מודל — לא קרא את שני המחקרים.

ומה בבני אדם? בניסוי היחיד במחלה אוטואימונית פעילה — 65 חולי RA, 24 שבועות — לא נמדדה שום השפעה אימונומודולטורית, לשום כיוון. במתנדבים בריאים, כפי שראינו, הכיוון היה עלייה. הניסוח ההוגן היחיד: ההשפעה תלוית הקשר — נמדדו גם הפעלה וגם דיכוי, לעיתים באותו ניסוי; ובאדם עם מחלה אוטואימונית פעילה לא נמדד דבר. "מווסת" בפי משווק פירושו, לרוב, "לא נמדד". הרחבנו על השאלה הזו בריישי ומערכת החיסון: ויסות או חיזוק?

מה מצא הניסוי האקראי היחיד במחלה אוטואימונית?

ניסוי כפול-סמיות משנת 2007: 65 חולי דלקת מפרקים שגרונתית פעילה, על גבי תרופות ה-DMARD הקיימות שלהם, קיבלו 4 גרם ריישי + 2.4 גרם San Miao San ליום או פלצבו, 24 שבועות. היעד הראשוני ACR20 הושג ב-15% מול 9.1% — לא מובהק. תאי CD4, CD8, NK ו-B וחמישה ציטוקינים דלקתיים בפלזמה לא השתנו כלל.

מה כן השתפר: ציון הכאב וההערכה הגלובלית של המטופל — שני מדדים מדווחים-עצמית, משניים. 13 מטופלים דיווחו על 22 אירועי תופעות לוואי קלות, 8 בקבוצת הצמחים ו-14 בפלצבו. ומסקנת המחברים, מילה במילה: "לא ניתן היה להדגים שום אפקט אנטי-אוקסידנטי, אנטי-דלקתי או אימונומודולטורי מובהק".

שתי נקודות שרוב האתרים משמיטים. הראשונה: הריישי ניתן יחד עם San Miao San, פורמולה צמחית נפרדת; גם אילו הייתה תוצאה חיובית, לא ניתן היה לייחס אותה לריישי — לא את השיפור בכאב, ולא את פרופיל הבטיחות. השנייה: מי שמצטט את המחקר הזה כ"ניסויים מבוקרים הראו שיפור מובהק בחולי RA" — לא קרא אותו. על דלקת מפרקים באופן רחב יותר כתבנו בהאם פטריות עוזרות לדלקת מפרקים — מה המדע אומר, ועל השאלה הצרה יותר של תגובה דלקתית — בהאם ריישי משפיעה על תגובה דלקתית?

מה יודעים על פטריות מרפא וטרשת נפוצה?

בבני אדם — כלום. אפס ניסויים, אפס סדרות מקרים. שאילתת PubMed המשלבת תמצית פטרייה, טרשת נפוצה ומטופלים מחזירה אפס תוצאות. מה שקיים הוא שני מודלים בעכברים: במודל EAE ריישי הפחית דה-מיאלינציה במתן מונע מוקדם; במודל cuprizone ריישי ורעמת האריה דיכאו דה-מיאלינציה — אך רעמת האריה לא שיפרה תפקוד מוטורי.

אנחנו כותבים את הפרק הזה בידיעה שפנו אלינו לקוחות עם MS, ושמי שקורא אותו עכשיו אולי חי עם המחלה. לכן נפרט בדיוק מה יש. במחקר משנת 2026, עכברי EAE — מודל שמחקה היבט אחד של טרשת נפוצה — שקיבלו ריישי לפני התפרצות המחלה הראו חומרה נמוכה יותר, פחות דה-מיאלינציה ומעבר של מיקרוגליה לקיטוב M2. המינון לא צוין, המתן היה מונע ולא טיפולי, ואלה עכברים.

במחקר משנת 2022, עכברים הוזנו חמישה שבועות בתזונה עם 5% פטרייה יחד עם cuprizone, חומר שגורם דה-מיאלינציה. ריישי ורעמת האריה מנעו ירידת משקל ודיכאו דה-מיאלינציה. אבל במבחן הרוטרוד — התפקוד המוטורי — השתפרו רק פלאורוטוס, ריישי ואננסאקי. רעמת האריה, הפטרייה שמשווקת יותר מכולן ל"בריאות עצבית", לא שיפרה תפקוד מוטורי. על קורדיספס וטרקי טייל אין אפילו מחקר בחיות.

מה זה אומר למי שחי עם MS: הטיפול משנה-המחלה שלכם נמדד על מטופלים — התלקחויות, נגעים ב-MRI, התקדמות נכות. הפטריות נמדדו על עכברים. אלה שני עולמות. אל תפסיקו ואל תשנו טיפול תרופתי על דעת עצמכם, ואם אתם שוקלים תוסף כלשהו — הנוירולוג צריך לדעת לפני, לא אחרי.

מה נמצא במחלות מעי דלקתיות — קרוהן וקוליטיס כיבית?

בארבע הפטריות שלנו — אין מחקר אנושי. קיים ניסוי אקראי בפטרייה אחרת, אגריקוס בלזיי (תמצית AndoSan): 50 חולי קוליטיס כיבית, 21 יום. ציון הסימפטומים ירד מ-5.88 ל-4.50, אבל קלפרוטקטין צואתי — הסמן האובייקטיבי היחיד לדלקת מעי — לא השתנה כלל. ומתוך 18 ציטוקינים, רק אחד זז בכל מחלה.

הניסוי היה סמיות-יחיד, 24 בהתערבות ו-26 בפלצבו. הסימפטומים והעייפות השתפרו מובהק; ואז הגיעה בדיקת הדלקת עצמה — קלפרוטקטין בצואה וספירות דם — ללא שינוי. בעבודת הציטוקינים המקבילה, בקרוהן רק IL-2 ירד מובהק ובקוליטיס רק IL-5; TNF-α, IL-6, IL-17, IL-1β ו-IL-10 לא השתנו. המחברים עצמם כתבו שההשפעה "מוגבלת" ותומכת באפקט אנטי-דלקתי "רק באופן שולי". אנשים הרגישו טוב יותר; המעי, לפי המדידה, לא.

על הפטריות שלנו יש עכברים בלבד: חומצה גנודרית A מריישי במודל קוליטיס מושרה-DSS מנעה קוליטיס ושמרה על שלמות האפיתל. השערה לבדיקה — לא בסיס להחלטה.

ומה על פסוריאזיס, השימוטו, זאבת, סוכרת סוג 1 ושאר המחלות?

אפס מחקר אנושי בכל אחת מהן. בחלקן יש מודל עכבר או חולדה אחד; באחרות — פסוריאזיס פסוריאטית, צליאק, אלופציה, מיאסתניה — שאילתות ייעודיות ב-PubMed החזירו אפס תוצאות. הטבלה הבאה היא הפרק החשוב ביותר בעמוד: 13 מחלות, ומה באמת קיים על כל אחת.

גם בשורות המכרסמים הממצאים אינם חד-משמעיים: במודל הסיוגרן שטח החדירה הלימפוציטית ירד, אבל שכיחות הדלקת עצמה לא נבדלה מהביקורת; והחלבון LZ-8 שמנע סוכרת בעכברים היה בתרבית מפעיל לתאי דם אנושיים בנוכחות מונוציטים, ומדכא רק בהיעדרם. תוצאות במכרסמים הן השערה לבדיקה בבני אדם. הבדיקה הזו לא נעשתה.

האם תועדה החמרה של מחלה אוטואימונית בעקבות בטא-גלוקן?

כן — בעכברים, בהזרקה. ארבעה מחקרים תיעדו שבטא-גלוקנים הפעילו או החמירו ארתריטיס אוטואימונית בעכברים נטויים גנטית. הסייג ההוגן, ואסור להשמיט אותו: כל הארבעה בהזרקה תוך-צפקית, בעכברים שנבנו כדי לחלות, ואף אחד מהם על ריישי, קורדיספס, רעמת האריה או טרקי טייל.

הנה הארבעה. בעבודה משנת 2005, הזרקה תוך-צפקית בודדת של זימוזן, קורדלן או למינרין הפעילה ארתריטיס כרונית קשה בעכברי SKG — ורק ארתריטיס חולפת בעכברים רגילים; חסימת Dectin-1 מנעה אותה. באותה שנה, בטא-גלוקן חלקיקי מקנדידה שימש כאדג'ובנט להשראת ארתריטיס בעכברי DBA/1 — והמחלה הייתה חמורה יותר מזו שהושרתה עם אדג'ובנט פרוינד המלא, הסטנדרט של התחום. בעבודה משנת 2007, סכיזופילן — בטא-גלוקן מפטריית Schizophyllum commune, תרופה רשומה ביפן — גרם בעכברי SKG לארתריטיס חמורה יותר מלמינרין, עם IL-6 גבוה בסרום; המחברים סיכמו שבטא-גלוקנים פטרייתיים "מסוגלים להשרות ולהחמיר מחלות אוטואימוניות כמו RA". ובעבודה משנת 2018, עכברי SKG חסרי Nod2 שנחשפו לבטא-גלוקן פיתחו צורה מוחמרת דרמטית, עם התרחבות תאי Th17.

ועכשיו הסייג, במלואו, כי בלעדיו הפרק הזה הופך להפחדה. דרך המתן: כל ארבעת המחקרים הזריקו את הבטא-גלוקן ישירות לחלל הבטן — כמו ההבדל בין לשתות כוס מים לבין להזריק אותה לווריד. ההזרקה עוקפת את המעי, את הכבד ואת כל מנגנוני הבקרה שבדרך. המארח: עכבר SKG אינו חולה RA; הוא עכבר עם מוטציה מוגדרת שנבנה כדי לחקות היבט אחד של המחלה — סימולטור טיסה, לא טיסה. החומר: זימוזן הוא קיר תא שמרים, למינרין מאצות, קורדלן מחיידק, סכיזופילן מפטרייה שאינה אחת מארבעתנו. חיפשנו מודל אוטואימוני שבו אחת מארבע הפטריות שלנו החמירה מחלה — ולא מצאנו אף אחד.

מה מותר להסיק: המולקולה אינה "עדינה" מטבעה; התוצאה נקבעת על ידי גנטיקת המארח, דרך המתן והמינון. ומה אסור להסיק: לא שבליעת תמצית מסוכנת, ולא שהיא בטוחה. המדידה בבליעה, בבני אדם עם מחלה אוטואימונית, פשוט לא נעשתה.

והאם תועדה התלקחות בבני אדם?

על ארבע הפטריות שלנו — חיפשנו במפורש ולא מצאנו ולו דיווח מקרה אחד. אבל קיימת סדרה מתועדת של שלושה מטופלים שהתלקחו — שתי התלקחויות פמפיגוס וולגריס ומקרה דרמטומיוזיטיס — בסמיכות זמן לנטילת תוספים מגרי-חיסון אחרים: אכינצאה וספירולינה. תוספים אינם כפופים לדיווח פארמקוויג'ילנס חובה. זה חלל נתונים, לא תעודת בטיחות.

הסדרה פורסמה ב-2004. אחת המטופלות הייתה נשאית לפולימורפיזם במקדם TNF-α שמעלה את ייצורו — רמז לכך שהרקע הגנטי, כמו בעכברי SKG, קובע מי מגיב. כלומר: קיים תקדים מתועד לכך שתוסף מגרה-חיסון יכול להתאים בזמן להתלקחות. הוא לא על פטריות.

ולמה היעדר הדיווחים על פטריות אינו הוכחה: תרופות חייבות במערכת דיווח על תופעות לוואי; תוספים — לא. ראומטולוג שמטופל שלו התלקח בדרך כלל לא יחשוד בתוסף ולא ידווח. ובכיוון השני: אין מקרה מתועד שמראה שפטריות מרפא גורמות להתלקחות. מי שכותב ש"פטריות מסוכנות לאוטואימוניים" ממציא בדיוק כמו מי שכותב שהן "מאזנות".

מה קורה כשמשלבים פטריות מרפא עם מדכאי חיסון?

כאן דווקא יש נתונים אנושיים — ובדיוק בגללם זו לא החלטה עצמאית. בניסוי על 202 מושתלי כליה, בקבוצה שקיבלה קורדיספס (1.0 גרם ×3 ליום) מינוני הציקלוספורין היו נמוכים משמעותית בחודשים 2–6, ורמות השפל שלו בדם — בחודשים 3–6. השילוב הזה מתבצע בסין במכוון, תחת ניטור דם חודשי. מחוץ לניטור — לא.

שתי הסתייגויות על שורות הציקלוספורין, שבלעדיהן הטבלה מטעה. הראשונה: במחקר על 202 המושתלים הרופאים הפחיתו במכוון את מינון הציקלוספורין בקבוצת הקורדיספס, ולכן ירידת רמות השפל עשויה לנבוע מהפחתת המינון ולא מאינטראקציה פרמקוקינטית ישירה. אסור לכתוב "קורדיספס מוריד ציקלוספורין" כעובדה מנגנונית; מה שמותר: בסדרות קליניות שבהן ניתן קורדיספס, מינוני ורמות הציקלוספורין היו נמוכים משמעותית. השנייה: התכשירים שם היו קפסולות תפטיר מותסס, לא תמצית נוזלית של גוף פרי, וההעתקה מקפסולה לבקבוק אינה מוצדקת מדעית. על קורדיספס והכליה — בבריאות הכליות, ואת כל האינטראקציות שמחוץ לתחום האוטואימוני — בהאם יש אינטראקציות עם תרופות?

ומה עם מתוטרקסט, תרופות ביולוגיות ומעכבי JAK?

לא נבדק מעולם — וזו התשובה כולה. חיפוש ב-PubMed אחר מחקר אינטראקציה או פרמקוקינטיקה בין מתוטרקסט, חוסמי TNF, ריטוקסימאב, חוסמי IL-6 או מעכבי JAK לבין אחת מארבע הפטריות מחזיר אפס תוצאות. "לא נמצא סיכון" ו"לא חיפשו סיכון" הם שני משפטים שונים, ואתם נמצאים בשני.

כל הספרות האנושית על שילוב פטריות עם מדכאי חיסון מגיעה ממושתלי איברים על ציקלוספורין וטקרולימוס — תרופות שרמתן בדם נמדדת כל חודש. חולה RA על מתוטרקסט או חולה קרוהן על אדלימומאב אינו מנוטר כך. המסקנה "השילוב בטוח כי בסין עושים אותו" מתעלמת מכך שבסין עושים אותו בתוך מערך ניטור.

הקישור המנגנוני היחיד הוא תיאורטי: מעכבי JAK עוברים מטבוליזם ניכר דרך CYP3A4, ופוליסכריד ריישי עיכב CYP3A במיקרוזומים כבדיים של חולדה. אבל עיכוב במבחנה, בריכוזים גבוהים בסדרי גודל מהריכוז שמושג בבליעה, אינו מנבא עיכוב באדם — MSKCC עצמה כותבת "clinical relevance is not known". דגל לביצוע מחקר, לא הוכחה לאינטראקציה. ומה שנכון לכל שורה בטבלה נכון כאן שבעתיים: אל תפסיקו ואל תשנו טיפול תרופתי על דעת עצמכם, וספרו לרופא על כל תוסף שאתם נוטלים. גם אם הוא "טבעי". במיוחד אם הוא "טבעי".

מה יודעים על איכות חומר הגלם — ולמה זה חשוב דווקא כאן?

כי מי שמדכא את מערכת החיסון שלו בתרופה לא יכול להרשות לעצמו מזהם. בניתוח 17 מנות ייצור של קורדיספס בר, 88.24% חרגו מתקן הארסן. ובממצא מטריד יותר: פטרייה מסוג Tolypocladium שבודדה מגוף פרי של קורדיספס בר הכילה בתמצית התפטיר שלה ציקלוספורין A — מדכא חיסון של ממש.

הממצא השני ראוי להסבר. פטריות מסוג Tolypocladium מייצרות ציקלוספורין באופן שגרתי. במחקר משנת 2006 בודדה פטרייה כזו מגוף פרי של קורדיספס בר, ובתמצית התפטיר שלה זוהה ציקלוספורין A. המשמעות: חומר גלם שנמכר כ"קורדיספס" עלול להכיל פטרייה אחרת שמייצרת בעצמה מדכא חיסון, בכמות שאיש לא מדד. לאדם על מתוטרקסט זה לא פרט טכני.

ועל ארסן: ב-17 מנות הייצור נחושת, עופרת, קדמיום וכספית עמדו בתקן בכולן — אבל הארסן חרג ב-88.24% מהן, והתרכז בגוף הזחל בריכוז פי 7 עד 12 מזה שבסטרומה. NCCIH, המכון האמריקאי לרפואה משלימה, מנסחת זאת ישירות: "What's listed on the label of a dietary supplement may not be what's in the product". התשובה היחידה היא תעודת אנליזה למנת הייצור —איך קוראים דוח בדיקה (COA) מסביר מה לחפש בה.

מה כן נמדד בבקבוק שלנו?

אחרי שלושה-עשר פרקים של "לא נמדד", הנה מה שכן. אנחנו מגדלים את הפטריות בחווה בגליל, וקוטפים גוף פרי — לא תפטיר שגדל על דגן, לא אבקה מיובאת שאיש לא יודע מה עבר עליה בדרך. ההבדל הזה אינו שיווקי: תפטיר-על-דגן מכיל לרוב פחות מ-7% בטא-גלוקן, כי רוב המשקל שלו הוא הדגן עצמו; גוף פרי מיובש ומיובא נמצא מדרגה אחת מעליו; וגוף פרי טרי מהחווה, שעובר למיצוי באותו יום, נמצא במדרגה השלישית. ככל הידוע לנו, אנחנו מהבודדים בעולם שמעבירים את הפטרייה מהקטיף למיצוי בלי שלב ייבוש בכלל.

המיצוי משולש: מים, אלכוהול וחום, כששלב האלכוהול לבדו נמשך שבעה שבועות. בעמוד על יחס מיצוי הסברנו למה 1:3 הוא יחס ולא "מיצוי משולש" — ולמה שני המספרים חשובים. התוצר הסופי מכיל 32% אלכוהול, ואת זה אנחנו כותבים כאן במפורש, כי למי שנוטל מתוטרקסט ומונחה להגביל אלכוהול זה נתון שהרופא צריך לראות.

ואז המספרים. שלחנו את התמציות המוגמרות — לא את חומר הגלם — לבדיקה ב-TÜV Austria, ומדדנו בטא-גלוקן על בסיס החומר היבש. מדדנו גם אלפא-גלוקן, שהוא עמילן: הוא הסמן הכימי לדגן, ואם הוא לא אותר — אין שם דגן. אלה התוצאות לתמצית הקורדיספס, לתמצית הריישי, לתמצית רעמת האריה ולתמצית הטרקי טייל + ריישי:

כל הבדיקות שלנו פתוחות, ותוכלו לקרוא אותן בעמוד תוצאות המעבדה. זה מה שאנחנו יודעים למדוד ולהוכיח על מה שבבקבוק. מה שהוא יעשה למחלה אוטואימונית — לא נמדד, ולכן לא נכתב.

מה העמוד הזה לא אומר — ומה אנחנו לא טוענים

אנחנו לא טוענים שפטריות מרפא מטפלות, מקלות, מונעות או "מאזנות" מחלה אוטואימונית כלשהי — אין מחקר אנושי שתומך בזה, וזה גם אסור על פי חוק. לא טוענים שהן בטוחות למי שנוטל מדכאי חיסון, מתוטרקסט, ביולוגיים או מעכבי JAK — כי איש לא בדק. וגם לא טוענים את ההפך: אין דיווח מקרה על התלקחות בעקבות אחת מארבע הפטריות, ומחקרי ההחמרה בעכברים הם בהזרקה, בחיות נטויות גנטית ועל מולקולות אחרות. לא מציגים ממצא מעכברים כאילו נמדד באדם, ולא ממצא במתנדבים בריאים כאילו נמדד בחולים. לא כותבים "בטוח" על דבר שלא נמדד. ולא מציעים תמצית — שלנו או של אחרים — כתחליף, כתוספת או כשיפור לטיפול שהרופא שלכם קבע.

אם יש לכם מחלה אוטואימונית — מה כן עושים?

ממשיכים בטיפול התרופתי בדיוק כפי שנקבע. אם אתם שוקלים תוסף כלשהו — פטריות או אחר — מביאים אותו לרופא המטפל לפני שמתחילים, עם רשימת המרכיבים, תכולת האלכוהול ותעודת האנליזה. אם הרופא מסכים, מתחילים אחרי בדיקות דם מתוכננות, כדי שיהיה קו בסיס להשוואה.

כמה דברים פרקטיים. על ציקלוספורין או טקרולימוס — זו המשפחה שלגביה קיימות סדרות אנושיות שבהן הרמות בדם היו שונות; הנפרולוג שמנטר צריך לדעת. על מתוטרקסט — התמצית שלנו מכילה 32% אלכוהול, נתון שהרופא צריך לראות. לפני ניתוח — ב-40 מתנדבים בריאים ריישי לא שינה מדדי קרישה, ובכל זאת מיידעים את המנתח והמרדים על כל תוסף. ואם מה שמטריד אתכם הוא כאב מפרקים שאינו אוטואימוני — גאוט, למשל — זה עמוד אחר:פטריות מרפא וגאוט. על תופעות לוואי כלליות, שאינן קשורות לאוטואימוניות, כתבנו בהאם יש תופעות לוואי לפטריות?

השורה התחתונה

ב-13 מחלות אוטואימוניות קיים ניסוי אנושי אחד עם אחת מארבע הפטריות, והוא נכשל ביעד הראשוני ולא הדגים שום השפעה חיסונית. "מווסת ולא מחזק" היא טעות קטגורית: אותה משפחת מולקולות ייצרה סבילות בעכבר אחד וארתריטיס כרונית בעכבר אחר, ובבני אדם בריאים העלתה תאי חיסון. השילוב עם ציקלוספורין וטקרולימוס נמדד במושתלי כליה ושינה משתנה שרופאים מנטרים; השילוב עם מתוטרקסט, ביולוגיים ומעכבי JAK לא נמדד מעולם. אין דיווח על התלקחות מפטריות — וגם אין מערכת שהייתה קולטת אותו. מה שנמדד בבקבוק שלנו — בטא-גלוקן ואלפא-גלוקן ב-TÜV Austria — אנחנו מפרסמים. מה שהוא יעשה למחלה שלכם — לא נמדד, ולכן לא נכתב.

שאלות נפוצות

יש לי דלקת מפרקים שגרונתית ואני על מתוטרקסט. אפשר לקחת ריישי?

אין ולו מחקר אחד שבדק מתוטרקסט מול אחת מארבע הפטריות. הניסוי היחיד ב-RA (65 חולים, 24 שבועות) נתן ריישי + San Miao San על גבי תרופות קיימות ומצא 8 אירועי לוואי קלים בקבוצת הצמחים מול 14 בפלצבו — אבל לא נועד למדוד אינטראקציה. שימו לב גם ל-32% האלכוהול בתמצית. ההחלטה שייכת לראומטולוג, לפני ולא אחרי.

יש מחקר על פטריות מרפא וטרשת נפוצה?

בבני אדם — אין. שאילתת PubMed המשלבת תמצית פטרייה, טרשת נפוצה ומטופלים מחזירה אפס תוצאות. קיימים שני מחקרי עכברים: במודל EAE ריישי הפחית דה-מיאלינציה במתן מונע, ובמודל cuprizone ריישי ורעמת האריה דיכאו דה-מיאלינציה — אך רעמת האריה לא שיפרה תפקוד מוטורי. עכברים אינם מטופלים. אל תשנו טיפול משנה-מחלה בגלל מחקר בעכברים.

אם הפטריות "מאזנות" את מערכת החיסון, זה לא בטוח לאוטואימוניים?

"איזון" אינו מדידה. מה שנמדד בבני אדם בריאים הוא עלייה — CD3, CD4, CD8, תאי NK ו-IgA — כיוון אחד. בעכברים נמדדו גם סבילות (זימוזן → IL-10, Treg) וגם ארתריטיס כרונית (בטא-גלוקן בהזרקה לעכברי SKG). הכיוון תלוי בהקשר, ובאדם עם מחלה אוטואימונית פעילה לא נמדד כלום. "מווסת" פירושו כאן "לא ידוע".

אני מושתל כליה על ציקלוספורין. קורדיספס מסוכן לי?

כאן דווקא יש נתונים, ובגללם זו לא החלטה עצמאית. בניסוי על 202 מושתלי כליה, מינוני הציקלוספורין ורמות השפל שלו בדם היו נמוכים משמעותית בקבוצה שקיבלה קורדיספס — ייתכן בגלל הפחתת מינון מכוונת, ייתכן בגלל אינטראקציה. בסין נותנים את השילוב במכוון, תחת ניטור דם. מחוץ לניטור, ובלי הנפרולוג — לא.

אני על חוסם TNF או ריטוקסימאב. מה ידוע על השילוב עם פטריות?

כלום — אפס מחקרים. זה לא "בטוח", זה "לא נבדק". הביולוגיים הם חלבונים שמפורקים בדרך שונה מתרופות כימיות, כך שאינטראקציה מטבולית פחות צפויה תיאורטית — אבל השאלה הרלוונטית יותר היא ההשפעה על מערכת החיסון עצמה, ואותה אף אחד לא מדד. עדכנו את הרופא המטפל לפני שמוסיפים דבר.

יש דיווחים על התלקחות מחלה אוטואימונית מפטריות מרפא?

חיפשנו במפורש ולא מצאנו אף דיווח על אחת מארבע הפטריות. קיימת סדרה של שלושה מטופלים — שתי התלקחויות פמפיגוס ומקרה דרמטומיוזיטיס — בסמיכות לנטילת תוספים מגרי-חיסון אחרים, אכינצאה וספירולינה. תוספים אינם כפופים לדיווח חובה כמו תרופות, ולכן היעדר דיווחים משקף גם היעדר מערכת דיווח. חלל נתונים, לא תעודת בטיחות.

מה עם קרוהן וקוליטיס כיבית?

בארבע הפטריות שלנו — אין מחקר אנושי. קיים ניסוי אקראי בתמצית אגריקוס בלזיי: 50 חולי קוליטיס כיבית, 21 יום, ציון סימפטומים ירד מ-5.88 ל-4.50. אבל קלפרוטקטין צואתי, הסמן האובייקטיבי לדלקת מעי, לא השתנה כלל, ומתוך 18 ציטוקינים רק אחד זז בכל מחלה. אנשים הרגישו טוב יותר; המעי, לפי המדידה, לא.

קראתי שבטא-גלוקן גורם לארתריטיס. זה נכון?

בעכברים נטויים גנטית, בהזרקה תוך-צפקית — כן, בארבעה מחקרים, ובאחד מהם בטא-גלוקן פטרייתי (סכיזופילן) עשה זאת חמור יותר מלמינרין. אבל: הזרקה עוקפת את המעי והכבד; עכבר SKG אינו חולה RA; ואף אחד מהמחקרים לא נעשה על ריישי, קורדיספס, רעמת האריה או טרקי טייל. זו ראיה שהמולקולה אינה "עדינה" — לא ראיה שבליעה מסוכנת, ולא שהיא בטוחה.

אז למה כל האינטרנט אומר שפטריות עוזרות לאוטואימוניות?

כי הרוב מצטט מחקרי עכברים, מבחנה ומנגנון כאילו היו ראיות אנושיות, ולעיתים מדווח על הניסוי האנושי היחיד ב-RA כ"שיפור מובהק" בעוד היעד הראשוני שלו לא הושג. אנחנו מוכרים תמציות פטריות ולא נעשה את זה. "אין ראיה" הוא הממצא — והוא ההוגן ביותר כלפי מי שחי עם המחלה.

מקורות מדעיים (מאמרים מבוקרי-עמיתים)

כל מקור מלווה בממצא המדויק, במערכת שבה נמדד ובקישור ל-PubMed. במקורות שכותרתם המקורית נושאת שם מין של קורדיספס — הושמטה הכותרת ונשמרו הממצא, המחברים וכתב העת.

ראיות קליניות בבני אדם

• ריישי 4 גרם + San Miao San 2.4 גרם ליום, 24 שבועות, 65 חולי RA פעיל על גבי DMARDs, כפול-סמיות: ACR20 ב-15% מול 9.1% (לא מובהק); ללא שינוי ב-CD4/CD8/NK/B וב-IL-18, IP-10, MCP-1, MIG, RANTES; 22 אירועי לוואי קלים (8 מול 14). "לא ניתן היה להדגים אפקט אנטי-דלקתי או אימונומודולטורי מובהק" — Li EK, et al. Arthritis and Rheumatism, 2007. צפייה ב-PubMed
• תמצית אגריקוס בלזיי (AndoSan), 50 חולי קוליטיס כיבית, 21 יום, אקראי סמיות-יחיד (24 מול 26): ציון סימפטומים 5.88→4.50 (p=0.001); קלפרוטקטין צואתי וספירות דם ללא שינוי — Therkelsen SP, et al. PLoS One, 2016. צפייה ב-PubMed
• אותה תמצית, 50 חולי קרוהן וקוליטיס: מתוך 18 ציטוקינים, בקרוהן רק IL-2 ירד ובקוליטיס רק IL-5; ההשפעה הסיסטמית "מוגבלת", אנטי-דלקתיות "רק באופן שולי" — Therkelsen SP, et al. Scandinavian Journal of Immunology, 2016. צפייה ב-PubMed
• סקירת קוקרן, קורדיספס במושתלי כליה: 5 ניסויים, 447 משתתפים; 4 (265) מול אזתיופרין, 1 (182) קורדיספס + ציקלוספורין במינון נמוך מול סטנדרטי — ללא הבדל בהישרדות, אובדן שתל או דחייה; "ראיות מוגבלות באיכות נמוכה", סיכון הטיה לא ברור, מעקב עד שנה — Hong T, et al. Cochrane Database of Systematic Reviews, 2015. צפייה ב-PubMed
• 202 מושתלי כליה (93 קורדיספס 1.0 גרם ×3 ליום / 109 בקרה): מינוני ציקלוספורין נמוכים משמעותית בחודשים 2–6 ורמות שפל בדם נמוכות בחודשים 3–6 (P<.05); דחייה חדה 11.83% מול 15.60% (לא מובהק); לא מסומא — Li Y, et al. Transplantation Proceedings, 2009. צפייה ב-PubMed
• 67 מושתלי כליה (25/42): מינון הציקלוספורין או הטקרולימוס 12 שבועות אחרי הניתוח נמוך משמעותית בקבוצת תכשיר תפטיר הקורדיספס (P<.05, P<.01); ללא הבדל בהישרדות שתל או בדחייה — Ding CG, et al. Chinese Journal of Integrated Traditional and Western Medicine, 2009. צפייה ב-PubMed
• בטא-1,3;1,6-גלוקן מריישי, מבוגרים בריאים בני 18–55, 84 יום, כפול-סמיות מול פלצבו: עלייה מובהקת ב-CD3, CD4, CD8, יחס CD4/CD8, תאי NK, IgA בסרום וציטוטוקסיות NK; ללא שינוי בתפקודי כליה וכבד (מספר המשתתפים והמינון לא צוינו באבסטרקט) — Chen SN, et al. Foods, 2023. צפייה ב-PubMed
• תמצית תפטיר קורדיספס (זן מעבדה) 1.68 גרם ליום, 8 שבועות, 79 מבוגרים בריאים (39/40), כפול-סמיות: פעילות ציטוטוקסית של NK +38.8% ± 17.6% מול פלצבו (P<0.019) — Jung SJ, et al. BMC Complementary and Alternative Medicine, 2019. צפייה ב-PubMed
• סקירת קוקרן, ריישי בסרטן, 5 ניסויים: CD3 +3.91% (95% CI 1.92–5.90), CD4 +3.05% (1.00–5.11), CD8 +2.02% (0.21–3.84); איכות מתודולוגית "בדרך כלל לא מספקת"; תופעות לוואי מינוריות (בחילה, נדודי שינה) — Jin X, et al. Cochrane Database of Systematic Reviews, 2016. צפייה ב-PubMed
• סקירת קוקרן, ריישי בגורמי סיכון קרדיווסקולריים, 5 ניסויים, 398 משתתפים (1.4–3 גרם ליום, 12–16 שבועות): HbA1c WMD ‎-0.10% (95% CI ‎-1.05 עד 0.85) — אפס אפקט; אירוע חריג RR 1.67 (0.86–3.24, לא מובהק), לא חמור — Klupp NL, et al. Cochrane Database of Systematic Reviews, 2015. צפייה ב-PubMed
• ניסוי אקראי כפול-סמיות, 40 מתנדבים בריאים, ריישי 1.5 גרם ליום, 4 שבועות: ללא הבדל מובהק בתפקודי קרישה, פיברינוגן, vWF, PFA-100 וטרומבואלסטוגרפיה; כל הערכים בטווח התקין — Kwok Y, et al. Anesthesia and Analgesia, 2005. צפייה ב-PubMed
• סדרת 3 מקרים: שתי התלקחויות פמפיגוס וולגריס ומקרה דרמטומיוזיטיס בסמיכות לנטילת אכינצאה וספירולינה (לא פטריות); מטופלת אחת נשאית פולימורפיזם ‎-308A במקדם TNF-α — Lee AN, Werth VP. Archives of Dermatology, 2004. צפייה ב-PubMed

מנגנון — קולטנים, ויסות, והראיה הנגדית (עכברים ותאים בתרבית)

• Dectin-1 קושר בטא-גלוקנים בקישור (1→3) ו-(1→6); מבוטא על מונוציטים/מקרופאגים, נויטרופילים ותאים דנדריטיים, ובמידה נמוכה על תת-אוכלוסיית T (תאים מבודדים, עכבר ואדם) — Herre J, et al. Molecular Immunology, 2004. צפייה ב-PubMed
• סקירה: תוצאת האיתות דרך Dectin-1 משתנה — ציטוקינים ו-ROS מחד, תגובות סובלניות מאידך — תלוי בליגנד; המסלול ניתן לוויסות לכיוון דלקתי או רגולטורי — Mata-Martínez P, et al. Frontiers in Immunology, 2022. צפייה ב-PubMed
• זימוזן (ליגנד TLR2/Dectin-1) גרם ל-DC של עכבר להפריש IL-10 בשפע וכמעט לא IL-12p70, ולמקרופאגים בטחול להפריש TGF-β; תאי T שנחשפו לאנטיגן + זימוזן לא הגיבו לאתגר חוזר — סבילות אימונולוגית — Dillon S, et al. The Journal of Clinical Investigation, 2006. צפייה ב-PubMed
• זימוזן קידם תגובת Treg נגד אנטיגן תאי בטא והגן על עכברי NOD מסוכרת אוטואימונית, בליווי עלייה בתאי T חיוביים ל-IL-10 ול-Foxp3 — Karumuthil-Melethil S, et al. Diabetes, 2014. צפייה ב-PubMed
• הזרקה תוך-צפקית בודדת של זימוזן, קורדלן או למינרין הפעילה ארתריטיס כרונית קשה בעכברי SKG הנטויים גנטית (ורק ארתריטיס חולפת בעכברים רגילים); חסימת Dectin-1 מנעה אותה — Yoshitomi H, et al. The Journal of Experimental Medicine, 2005. צפייה ב-PubMed
• בעכברי SKG, בהזרקה תוך-צפקית: בטא-גלוקן מקנדידה וסכיזופילן (בטא-גלוקן פטרייתי, תרופה רשומה ביפן) גרמו לארתריטיס חמורה יותר מלמינרין, עם IL-6 גבוה בסרום; המחברים: בטא-גלוקנים פטרייתיים "מסוגלים להשרות ולהחמיר מחלות אוטואימוניות כמו RA" — Hida S, et al. Biological & Pharmaceutical Bulletin, 2007. צפייה ב-PubMed
• בטא-גלוקן חלקיקי מקנדידה כאדג'ובנט להשראת ארתריטיס מושרית-קולגן בעכברי DBA/1: מחלה חמורה יותר מזו שהושרתה עם אדג'ובנט פרוינד המלא, עם נוגדנים עצמיים אנטי-CII — Hida S, et al. Journal of Autoimmunity, 2005. צפייה ב-PubMed
• עכברי SKG חסרי Nod2 שנחשפו לבטא-גלוקן פיתחו ארתריטיס מוחמרת דרמטית עם התרחבות Th17 ו-IL-17A מוגבר בנוזל הסינוביאלי; נטרול IL-17A הקל — Napier RJ, et al. Journal of Immunology, 2018. צפייה ב-PubMed
• כיוון הפוך לטענת ה-Treg: פוליסכריד ריישי (GLPS) בעכברים נושאי הפטומה הוריד הצטברות ותפקוד Treg ועיכב ביטוי FoxP3 דרך העלאת miR-125b — Li A, et al. Journal of Translational Medicine, 2015. צפייה ב-PubMed
• LZ-8 מריישי: מיטוגני ל-PBMC אנושיים במבחנה בנוכחות מונוציטים, מדכא בהיעדרם; האריך הישרדות שתל עור בעכברים ומנע לחלוטין סוכרת אוטואימונית בעכברי NOD — van der Hem LG, et al. Transplantation, 1995. צפייה ב-PubMed
• בטא-גלוקן מקנדידה מאמן מונוציטים אנושיים בתרבית — מעבר לגליקוליזה אירובית דרך ציר Dectin-1–Akt–mTOR–HIF-1α; עיכוב אחד מהם חוסם את האימון — Cheng SC, et al. Science, 2014. צפייה ב-PubMed
• סקירה: אימון מיאלואידי לא-מסתגל קשור להנצחת דלקת כרונית ולתחלואה נלווית הכוללת ארתריטיס ופריודונטיטיס (אדם + עכבר) — Mitroulis I, et al. Cardiovascular Research, 2024. צפייה ב-PubMed
• סקירה שיטתית של פוליסכרידים תזונתיים: 62 פרסומים על מכרסמים מול 15 מחקרים אנושיים מבוקרים; הספרות "אינה מספיקה כדי לתמוך בהכללות רחבות של מבנה/תפקוד" — Ramberg JE, et al. Nutrition Journal, 2010. צפייה ב-PubMed
• פוליסכריד ריישי עיכב תלוי-מנה CYP2E1, CYP1A2 ו-CYP3A במיקרוזומים כבדיים של חולדה; המחברים: הפרמקוקינטיקה של תרופות "עשויה להשתנות" — Wang X, et al. Biological & Pharmaceutical Bulletin, 2007. צפייה ב-PubMed

מודלים במכרסמים לפי מחלה

• עכברי EAE (מודל טרשת נפוצה): מתן מונע מוקדם של ריישי הפחית חומרה, חדירה דלקתית, דה-מיאלינציה והפעלת מיקרוגליה, וקידם קיטוב M2; מינון לא צוין — Zhang L, et al. Chinese Medicine, 2026. צפייה ב-PubMed
• עכברי C57BL/6, 5 שבועות תזונה עם 5% פטרייה + cuprizone: ריישי ורעמת האריה מנעו ירידת משקל ודיכאו דה-מיאלינציה; תפקוד מוטורי ברוטרוד השתפר עם פלאורוטוס, ריישי ואננסאקי — רעמת האריה לא — Yamashina K, et al. International Journal of Medicinal Mushrooms, 2022. צפייה ב-PubMed
• עכברי MRL/lpr (מודל זאבת), ריישי + San Miao San, 10 עכברים לקבוצה: anti-dsDNA ירד (P<0.05); Treg ו-Breg עלו; IL-21, IL-10 ו-IL-17A ירדו — Cai Z, et al. Chinese Medicine, 2016. צפייה ב-PubMed
• נבגי ריישי ב-32 עכברות NOD (מודל סיוגרן), 10 שבועות: שטח המוקדים הלימפוציטיים ירד ל-50% מהביקורת (P<0.05); שכיחות דלקת בלוטות הרוק לא נבדלה מהביקורת (P>0.05) — Qi G, et al. Chinese Medical Journal, 2009. צפייה ב-PubMed
• כמוסת ביילינג (תכשיר קורדיספס) בחולדות עם דלקת תריס אוטואימונית: TgAb ו-TPOAb ירדו, TSH התאזן, IFN-γ ו-IL-12 ירדו, IL-4 ו-IL-10 עלו; מינון ומספר חיות לא צוינו — Wang Q, et al. Journal of Traditional Chinese Medicine, 2024. צפייה ב-PubMed
• חומצה גנודרית A מריישי במודל פסוריאזיס מושרה-IMQ בעכברים: הפחתת עובי עור, אריתמה וקשקוש דרך עיכוב פירופטוזיס במסלול GSDMD; מינון לא צוין — Xiao C, et al. Tissue & Cell, 2025. צפייה ב-PubMed
• חומצה גנודרית A במודל קוליטיס מושרה-DSS בעכברים: מנעה קוליטיס, שמרה על שלמות אפיתל ושכבת ריר, הפעילה AhR והשרתה IL-22 בתיווך חיידקי המעי — Kou RW, et al. Journal of Agricultural and Food Chemistry, 2024. צפייה ב-PubMed

איכות חומר הגלם

• ICP-MS על 17 מנות ייצור של קורדיספס בר: נחושת, עופרת, קדמיום וכספית בתקן בכולן; שיעור חריגת ארסן 88.24%, ריכוז בגוף הזחל פי 7–12 מזה שבסטרומה — Zhou L, et al. China Journal of Chinese Materia Medica, 2017. צפייה ב-PubMed
• פטרייה מסוג Tolypocladium שבודדה מגוף פרי של קורדיספס בר: בתמצית התפטיר שלה זוהה ציקלוספורין A — מדכא חיסון שפטריות Tolypocladium מייצרות באופן שגרתי — Leung PH, et al. Journal of Applied Microbiology, 2006. צפייה ב-PubMed

מקורות מוסדיים — אינם מאמרים מבוקרי-עמיתים

דפי מידע של גופים רפואיים. הם מסכמים ספרות ולעיתים מסתמכים על דיווחים אנקדוטליים; אינם ראיה מדרגה ראשונה, אבל הם מה שהממסד הרפואי אומר למטופלים בפועל.

• [מוסדי] MSKCC — About Herbs: Reishi Mushroom. "Reishi can enhance immune response" (מדכאי חיסון); "Reishi can increase the risk of bleeding"; CYP2E1/1A2/3A במבחנה — "clinical relevance is not known". Memorial Sloan Kettering Cancer Center
• [מוסדי] MSKCC — About Herbs: Cordyceps. "No major side effects have been reported"; דיווח מקרה על דימום מוגבר אחרי עקירת שן; אפקט היפוגליקמי אדיטיבי במעבדה — "Clinical relevance has yet to be determined". Memorial Sloan Kettering Cancer Center
• [מוסדי] NIH LiverTox — Lingzhi, Reishi. "Likelihood Score: D (possible rare cause of clinically apparent liver injury)"; בניסויים קטנים מבוקרי-פלצבו רמות האמינוטרנספראזות לא השתנו. NIH LiverTox
• [מוסדי] NIH LiverTox — Cordyceps. "Likelihood Score: E (unlikely cause of clinically apparent liver injury)"; הדף אינו כולל סעיף אינטראקציות תרופתיות כלל. NIH LiverTox
• [מוסדי] NIH LiverTox — Lion's Mane. "Likelihood Score: E"; אך "has not been subjected to prospective trials of its safety"; תועדה לפחות תגובת רגישות-יתר חדה אחת. NIH LiverTox
• [מוסדי] NCCIH (NIH) — Dietary and Herbal Supplements. "What's listed on the label of a dietary supplement may not be what's in the product"; "Supplements you buy from stores or online may differ in important ways from products tested in research studies". NCCIH

להמשך

• יתרונות פטריית ריישי — מה נמדד בבני אדם, יתרון-יתרון
• פטריות מרפא והכבד — מה נמדד בבני אדם
• פטריות מרפא וסוכר בדם — מה המחקר באמת בדק
• פטריות מרפא ונשירת שיער — מה נבדק ומה לא
• ריישי ומערכת החיסון: ויסות או חיזוק?
• פטריות מרפא ומערכת החיסון (בטא-גלוקנים)
• כיצד פטריות מווסתות את מערכת החיסון
• האם יש אינטראקציות עם תרופות?
• האם פטריות עוזרות לדלקת מפרקים — מה המדע אומר
• האם ריישי משפיעה על תגובה דלקתית?
• פטריות מרפא וגאוט
• בריאות הכליות
• טרקי טייל ותהליכים דלקתיים
• ריישי ואלרגיות עונתיות
• האם יש תופעות לוואי לפטריות?
• רגולציה של תוספי פטריות בישראל
• תוצאות המעבדה — בטא-גלוקן
• הוב המחקרים