פסוריאזיס וטיפול טבעי: מה נמדד, ומה עם ביולוגיים ומתוטרקסט

בקצרה5 נקודות · דקת קריאה

• ריישי, רעמת האריה, קורדיספס וטרקי טייל לא נוסו מעולם על אנשים עם פסוריאזיס; כל מה שקיים הוא תרכובות בודדות שנבדקו בעכברים, חלקן במריחה.
• הניסוי האנושי שמוצג כ"טרקי טייל לפסוריאזיס" בדק בכלל את Huaier, מין סיני אחר, שניתן 4 שבועות לצד תכשיר צמחי נוסף.
• לשילוב ארבע הפטריות שלנו עם הומירה, קוסנטיקס, סטלרה, סקייריזי, מתוטרקסט או אוטזלה אין מחקר בבני אדם; במושתלי כליה שקיבלו קורדיספס הרופאים הורידו את מינון הציקלוספורין, ואינטראקציה לא נמדדה.
• לחץ מדווח כטריגר אצל 31–88% מהמטופלים, אבל על פטריות ולחץ יש רק מגמה לא מובהקת, ועל ריישי ושינה — אפס ניסויים באדם.
• ההמלצה החזקה היחידה בתחום התזונה היא ירידה במשקל למי שבעודף משקל; הימנעות מגלוטן מומלצת רק כשבדיקות הדם חיוביות.

יש שאלה על המאמר? שאלו את הבוט של טריטרה ›

פסוריאזיס (Psoriasis, בעברית הישנה "ספחת") היא מחלת עור דלקתית כרונית מתווכת-חיסון, ובחיפוש "טיפול טבעי" עולות לצידה ריישי (Ganoderma lucidum, הלינגג'י הסיני), קורדיספס וטרקי טייל. התשובה הכנה: אף אחת מארבע הפטריות שלנו לא נבדקה בבני אדם עם פסוריאזיס. יש עכברים, תרכובות מבודדות וג'ל על העור. ועם הביולוגיים, מתוטרקסט ואוטזלה — אפס מחקרי שילוב בבני אדם.

סוגי הראיות שכן קיימים, מהקרוב לאדם ועד הרחוק: ניסוי אקראי אחד בבני אדם עם פסוריאזיס — בפטרייה סינית אחרת (Huaier), שניתנה על רקע תכשיר צמחי; ניסוי אנושי במושתלי כליה, שבו מי שקיבל קורדיספס קיבל מהרופאים מינוני ציקלוספורין נמוכים יותר ורמות השפל שלו היו נמוכות יותר — בלי שנמדדה אינטראקציה; ניסוי במתנדבים בריאים שבו בטא-גלוקן מזוקק מריישי העלה מדדי תאי חיסון; עכברים שבהם תרכובת מריישי ותרכובת מקורדיספס שיפרו נגעים דמויי-פסוריאזיס; ומבחנות של אנזימי כבד. על השאלה שחשובה לכם — פטרייה בבליעה, אצל אדם עם פסוריאזיס שנוטל תרופה — אין מדידה. העמוד הזה ממשיך את עמוד פטריות המרפא והמחלות האוטואימוניות, ומתמקד במה שאתם שואלים: התרופה שלכם, הלחץ, השינה, ומה כן נמדד.

האם פטריות מרפא עוזרות לפסוריאזיס — מה באמת נבדק?

בבני אדם — כלום. אף ניסוי לא נתן ריישי, רעמת האריה, קורדיספס או טרקי טייל לאנשים עם פסוריאזיס. מה שנבדק הוא תרכובת אחת מריישי ותרכובת אחת מקורדיספס, בעכברים שהנגעים שלהם הושרו במשחה מגרת-חיסון — בחלק מהניסויים במריחה ישירה על העור. זה לא "הוכח שלא עובד". זה "לא נמדד באדם".

כדי להבין מה המשמעות, כדאי להכיר את המודל. כמעט כל מחקרי הפסוריאזיס בעכברים נעשים במודל IMQ: מורחים על עור העכבר משחת imiquimod — חומר שמגרה את מערכת החיסון המולדת דרך הקולטן TLR7 — והעור מפתח אדמומיות, קשקשת והתעבות שדומים לפסוריאזיס. זה מודל שימושי לבדיקת מנגנונים. הוא לא מודל של האדם שחי עם המחלה עשרים שנה ונוטל ביולוגי.

ומה שהשוק מוכר תחת "פטריות לפסוריאזיס" הוא בדרך כלל כמוסה או טיפות לבליעה. המחקרים בעכברים בדקו משהו אחר: חומצה גנודרית A מבודדת, בזריקה לחלל הבטן או במריחה; וקורדיצפין בג'ל. אף אחד מהם אינו תמצית שלמה שנבלעת. מה לשאול את הרופא: לא "האם ריישי עוזרת לפסוריאזיס" — אלא "האם יש משהו בתרופה שלי שמחייב אותי לספר לך על כל תוסף". התשובה, כמעט תמיד, היא כן.

מה נמדד, באיזו מערכת — ומה יצא?

הטבלה מסדרת את השאלות שאתם שואלים לפי מה שנמדד ובאיזה יצור. שורות הפטריות מלאות בעכברים ובמבחנות. שורות התרופות ריקות כמעט לגמרי — למעט נתון אנושי אחד מעולם ההשתלות. והשורה היחידה עם ניסוי אקראי בבני אדם עם פסוריאזיס שייכת לפטרייה שאיננו מגדלים.

לוקחים הומירה, קוסנטיקס, סטלרה או סקייריזי — אפשר עם פטריות מרפא?

לא נמדד. אין ולו מחקר אחד שמצאנו שבדק אחת מארבע הפטריות שלנו עם חוסמי TNF (הומירה), עם מעכבי IL-17 (קוסנטיקס), עם יוסטקינומאב (סטלרה) או עם ריסנקיזומאב (סקייריזי). הביולוגיים הם חלבונים שמתפרקים בגוף כמו כל חלבון, ולכן אינטראקציה דרך אנזימי הכבד פחות צפויה תיאורטית — אבל תיאוריה אינה מדידה.

מה טוענים בשוק. "פטריות מאזנות את החיסון, ולכן משלימות את הביולוגי". אין מאחורי המשפט הזה ולו מטופל אחד. חיפשנו ב-PubMed את שמות התרופות עם פטריות — סקוקינומאב, איקסקיזומאב, יוסטקינומאב, ריסנקיזומאב — וקיבלנו אפס בכל אחת. על חוסמי TNF, ריטוקסימאב וחוסמי IL-6 — אותה תשובה, בחיפוש שערכנו לעמוד האם.

מה בדיוק נמדד. על התרופות עצמן — הרבה. מטא-אנליזה מ-2025 של 29 מאמרים על ניסויים אקראיים מצאה שמעכבי IL-17 היו קשורים לזיהום בקנדידה (שמרים) ביחס סיכויים 2.39 לעומת פלצבו, בעוד שחוסמי TNF ומעכבי IL-12/23 לא הגיעו למובהקות; לכל הביולוגיים יחד, יחס הסיכויים לזיהום פטרייתי שטחי היה 2.10. חשוב לומר מה זה לא: קנדידה היא שמר, לא פטריית מאכל ולא פטריית מרפא, ואף מחקר לא בדק אם תמצית פטריות משנה משהו בסיכון הזה — לא לרעה ולא לטובה.

שאלה אחת שאף אחד לא שואל. ביפן, ועדת הביולוגיים של האגודה לדרמטולוגיה ממליצה לבדוק לפני התחלת ביולוגי, בין השאר, β-D-glucan בדם — סמן לזיהום פטרייתי. בסדרה של 127 מטופלים, 7 מהם (5.5%) היו מעל הטווח. בטא-גלוקן הוא בדיוק מה שאנחנו מודדים בתמציות שלנו. האם בטא-גלוקן בבליעה משפיע על הבדיקה הזאת? חיפשנו — ולא מצאנו אף מחקר, לא לכאן ולא לכאן. זו לא טענה שיש בעיה; זו סיבה פשוטה לספר לרופא על התוסף לפני בדיקות הסקר.

מה כן אפשר לדעת היום. שמחקר אינטראקציה לא קיים, ששאלת ה"גירוי מול דיכוי" פתוחה (פרט בפרק על החיסון), ושהתשובה הנכונה היא לא "בטוח" ולא "מסוכן" אלא "לא נמדד". מה לשאול את הרופא: "אני שוקל/ת תוסף פטריות — יש סיבה שלא, בזמן הביולוגי? ולפני בדיקות הדם — לספר לכם?" את הרשימה הכללית של מה שנמדד ומה לא ריכזנו בעמוד האינטראקציות עם תרופות.

מתוטרקסט והכבד: מה ידוע על השילוב עם ריישי?

השילוב לא נבדק מעולם באדם. מה שידוע: במטא-אנליזה של 32 ניסויים מתוטרקסט העלה אירועי כבד כלשהם פי 2.19, והפרעות משמעותיות באנזימי הכבד פי 2.63 — בלי עלייה באי-ספיקת כבד. ריישי מדורגת D במאגר LiverTox — "גורם נדיר אפשרי" לפגיעה בכבד. שני דברים שנוגעים בכבד — ולכן שאלה לרופא, לא החלטה לבד.

מה ידוע על מתוטרקסט. מטא-אנליזה מ-2015 של 32 ניסויים אקראיים כפולי-סמיות, 13,177 משתתפים עם דלקת מפרקים שגרונתית, פסוריאזיס, ארתריטיס פסוריאטית או מחלות מעי: מתוטרקסט העלה אירועי כבד כלשהם פי 2.19, הפרעות קלות באנזימים פי 2.16, והפרעות משמעותיות — יותר מפי 3 מהנורמה, או הפסקת טיפול — פי 2.63. אבל אי-ספיקת כבד, שחמת או מוות לא עלו (RR 0.12, עם רווח בר-סמך שחוצה את 1). המחברים מסייגים: הניסויים קצרים, ולכן רעילות ארוכת-טווח לא הוערכה. זו הסיבה שמי שנוטל מתוטרקסט עושה בדיקות תפקודי כבד קבועות.

מה ידוע על ריישי והכבד. במאגר LiverTox של ה-NIH ריישי מדורגת D, ובניסויים קטנים מבוקרי-פלצבו האנזימים לא זזו. מנגד יש דיווחי מקרה: גבר בן 47 שפיתח דלקת כבד חדה אחרי אבקת ריישי יחד עם אלכוהול, והחלים במלואו תוך שבועיים. קורדיספס ורעמת האריה מדורגות E — "לא סבירה כגורם". פירטנו את כל זה בעמוד פטריות המרפא והכבד.

והמחקר היחיד שמחבר ביניהם — בעכברים, ובכיוון ההפוך. חיפוש ריישי עם מתוטרקסט מחזיר שלוש רשומות; שתיים על תרופות סרטן, ואחת מ-2011: עכברים קיבלו פוליסכרידים מריישי בפה 10 ימים, ובימים 7–8 הזרקה של מתוטרקסט 50 מ"ג לק"ג לחלל הבטן. המתוטרקסט גרם נזק קשה לרירית המעי הדק, ובמינונים של 100 ו-200 מ"ג לק"ג הפוליסכרידים "הפכו בבירור" את הנזק. למה זה לא עובר לאדם. מינון המתוטרקסט שם הוא מינון של כימותרפיה בהזרקה, לא המינון השבועי הנמוך של פסוריאזיס; נמדד מעי, לא כבד; ולא נמדדה רמת התרופה בדם. מי שיצטט את זה כ"ריישי מגינה מפני מתוטרקסט" — לא קרא את השיטות. מה לשאול את הרופא: "אם אתחיל תוסף — כדאי להקדים את בדיקת תפקודי הכבד הבאה?" ובכל מקרה: התמצית שלנו מכילה 32% אלכוהול, ומי שנוטל מתוטרקסט מקבל בדרך כלל הנחיה לגבי אלכוהול — נתון שכדאי להביא לרופא.

ציקלוספורין, אוטזלה ומעכבי JAK: מה עם התרופות שעוברות באנזימי הכבד?

כאן יש את הנתון האנושי היחיד בעמוד: במושתלי כליה, מי שקיבל קורדיספס קיבל מהרופאים מינוני ציקלוספורין נמוכים יותר, ורמות השפל שלו בדם היו נמוכות מובהק — אינטראקציה פרמקוקינטית לא נמדדה. על אוטזלה ומעכבי JAK — אין מדידה עם פטריות, רק מבחנה של אנזים CYP3A. שלושתן שאלה לרוקח.

ציקלוספורין. זו אחת התרופות הסיסטמיות הוותיקות לפסוריאזיס, והיא גם התרופה שבה הספרות על קורדיספס הכי עשירה — כי בסין נותנים קורדיספס למושתלי כליה בכוונה, תחת ניטור דם. בניסוי אקראי ב-202 מושתלי כליה, 93 קיבלו קורדיספס 1 גרם שלוש פעמים ביום: מינוני הציקלוספורין בקבוצה שלהם היו נמוכים מובהק בחודשים 2–6, ורמות השפל בדם נמוכות מובהק בחודשים 3–6 (P<.05). התקציר אינו מתאר סימוי, והמינונים נקבעו על ידי הרופאים לפי רמות בדם — ולכן אי-אפשר להסיק מהניסוי מנגנון. סקירת Cochrane מ-2015 של 5 מחקרים ב-447 מושתלי כליה מצאה שבזרוע של קורדיספס + ציקלוספורין במינון נמוך מול מינון רגיל (182 מטופלים) לא היה הבדל מובהק בהישרדות, בדחייה או בתפקוד השתל, ותיארה את הראיות ליתרונות משניים כ"מוגבלות, באיכות נמוכה". אבל זה הרף: כך נראה שינוי מדוד. מי שנוטל ציקלוספורין לפסוריאזיס ומוסיף קורדיספס בלי לספר — משנה משתנה שהרופא שלו מודד.

אוטזלה (אפרמילאסט). ב-2014, מתנדבים בריאים קיבלו אפרמילאסט יחד עם קטוקונזול, מעכב חזק של האנזים CYP3A4 — והחשיפה לתרופה עלתה בכ-36%, שינוי שהמחברים (מחברת התרופות שמייצרת אותה) הגדירו "כנראה לא משמעותי קלינית". עם ריפאמפיצין, שמגביר את פעילות האנזים, החשיפה צנחה בכ-72%, ומכאן האזהרה: משרי CYP3A4 חזקים עלולים לגרום לאובדן יעילות. ריישי, מצידה, עיכבה את CYP3A במיקרוזומים של כבד חולדה, ובמיקרוזומים אנושיים הייתה חלשה — ערך IC50 מעל 10 מיקרוגרם למ"ל. כלומר: הכיוון המסוכן שנמדד באוטזלה הוא ההפוך מזה שנמדד בריישי, ושניהם לא נבדקו יחד. חיפוש אפרמילאסט עם פטריות או צמחים — אפס.

מעכבי JAK. אפס מחקרים. חלקם עוברים מטבוליזם ניכר ב-CYP3A4, ולכן הקישור לריישי הוא תיאורטי בלבד. מה לשאול את הרוקח: "התרופה שלי עוברת ב-CYP3A4? ומה ידוע על תוספים שמשפיעים עליו?" — ולציין את שם התוסף ואת הפטרייה.

"פטריות מחזקות את החיסון" — וזה לא ההפך ממה שהתרופה שלי עושה?

השאלה לגיטימית, והתשובה הכנה היא "לא ידוע". מה שנמדד: בבני אדם בריאים, בטא-גלוקן מזוקק מריישי העלה CD3, CD4, CD8 ותאי NK. מה שלא נמדד: מה העלייה הזאת עושה לעור של אדם עם פסוריאזיס, או לתרופה שמדכאת בדיוק מסלול אחד. לא מצאנו דיווח על התלקחות מארבע הפטריות שלנו — ומערכת הדיווח על תוספים היא וולונטרית.

מה נמדד בבני אדם. בניסוי אקראי מ-2023, מבוגרים בריאים שקיבלו בטא-גלוקן מזוקק מריישי 84 יום הראו עלייה מובהקת בתאי CD3, CD4 ו-CD8, ביחס CD4/CD8 ובתאי NK, והבדל מובהק ב-IgA ובציטוטוקסיות NK — שכיוונו לא צוין בתקציר. סקירת Cochrane של ריישי בחולי סרטן מצאה עלייה של 3.91% ב-CD3, 3.05% ב-CD4 ו-2.02% ב-CD8. אלה מספרים קטנים, אבל הם שוללים את הטענה ש"ריישי לא עושה כלום למערכת החיסון". פירטנו את ההבדל בין "ויסות" ל"חיזוק" בעמוד ריישי ומערכת החיסון.

למה בפסוריאזיס זה מעניין במיוחד. ב-2004 תיארו רופאים בציריך מטופל שמרחו על פלאק פסוריאטי שלו imiquimod — משחה שמגרה את מערכת החיסון המולדת — והפלאק החמיר והתפשט, עם עלייה מסיבית באינטרפרון בנגע. זה דיווח מקרה אחד, על חומר שאינו פטרייה; אבל הוא הבסיס למודל העכבר שבו נבדקו ריישי וקורדיספס, והוא מראה שבפסוריאזיס "גירוי חיסוני" אינו מילה ניטרלית. ובבטא-גלוקן עצמו התמונה סותרת: ב-2022 שלוש צורות של בטא-גלוקן הרגיעו מודל פסוריאזיס בעכברים רגישים גנטית, ובמינונים שנבדקו לא עוררו פסוריאזיס בעכברים רגילים; ב-2019, בעכברי SKG עם מוטציה אחרת — מודל שבו בטא-גלוקן חיידקי (curdlan) דווקא מצית דלקת עור דמוית-פסוריאזיס, דלקת מפרקים ודלקת מעי, דרך IL-23 — זו הייתה נקודת המוצא של המחקר, שבדק בעצמו חסימת IL-23 ואת המיקרוביום. אותה משפחת מולקולות, שני כיוונים, בעכברים מהונדסים — ואף אדם.

מה כן אפשר לדעת היום. חיפשנו במפורש דיווח על התלקחות מחלה אוטואימונית אחרי ריישי, רעמת האריה, קורדיספס או טרקי טייל — ולא מצאנו. הדיווח הקרוב ביותר הוא שלושה מקרים של התלקחות (פמפיגוס ודרמטומיוזיטיס) בזמן נטילת אכינצאה וספירולינה — לא פטריות. אבל דיווח הצרכן או הרופא על תופעות לוואי מתוספים הוא וולונטרי, ולכן היעדר דיווחים משקף גם את רפיון מערכת הדיווח. "לא נבדק" אינו "בטוח" ואינו "מסוכן". מה לשאול את הרופא: "התרופה שלי חוסמת מסלול מסוים — יש מסלולים שעדיף לא לגרות?"

"ריישי נוגדת דלקת בעור" — מה נמדד בפסוריאזיס?

מחקר אחד, בעכברים. ב-2025 ניתנה חומצה גנודרית A — תרכובת בודדת מריישי — לעכברים במודל IMQ, בזריקה לחלל הבטן ובמריחה על העור, ועובי העור, האדמומיות והקשקשת ירדו. זו הרשומה היחידה שמצאנו ב-PubMed לריישי ופסוריאזיס. באדם: אפס. ובתמצית שלמה בבליעה: אפס.

מה טוענים בשוק. "ריישי נוגדת דלקת", "ריישי מרגיעה את העור", "ריישי לפסוריאזיס בקרקפת". המשפט הראשון נשען על מחקרי תאים ועכברים — סקרנו אותם בעמוד ריישי ודלקת. השניים האחרים — על שום דבר שנמדד.

מה בדיוק נמדד. המחקר מבית החולים Xiangya בסין השרה פסוריאזיס בעכברים במשחת IMQ, ומדד מדד PASI מותאם-עכבר, צביעות רקמה וריצוף RNA. חומצה גנודרית A, בשני אופני המתן, הפחיתה את הסימנים ואת ביטוי הציטוקינים הדלקתיים, והמנגנון שהוצע הוא עיכוב פירופטוזיס (מוות תאי דלקתי) דרך החלבון GSDMD. המינון לא צוין בתקציר. והמחברים מסיימים בכך שהתרכובת "may be considered for inclusion in dietary recommendations for patients" — משפט על מטופלים, במחקר שלא היה בו אף מטופל.

למה זה לא עובר אוטומטית לאדם. שלוש קפיצות: מתרכובת בודדת לתמצית שלמה, שבה כמות חומצה גנודרית A לא ידועה (גם לא אצלנו — אנחנו מודדים בטא-גלוקן, לא טריטרפנים); מזריקה ומריחה לבליעה; וממודל של גירוי חיסוני בן ימים לעור אנושי עם מחלה כרונית. מה כן אפשר לדעת: שיש כאן כיוון מחקרי, לא יותר. מה לשאול: אם הרופא מציע משחה, מה נמדד עליה — משחות לפסוריאזיס נבדקו בניסויים אנושיים, וזה ההבדל.

ומה עם קורדיספס וטרקי טייל?

קורדיספס: שלוש רשומות — קורדיצפין בג'ל על עכברים, נגזרת סינתטית שלו במיקרו-מחטים, וסקירת תופעות לוואי בבני אדם שבה התלקחות הפסוריאזיס הייתה עם צמח אחר. ניסוי בבני אדם עם פסוריאזיס: אף אחד. טרקי טייל: אפס. שלוש הרשומות של "Trametes" ופסוריאזיס עוסקות כולן ב-Huaier — פטרייה סינית אחרת — ואחת מהן היא ניסוי אקראי בבני אדם. זה הניסוי שהכי קל לצטט לא נכון.

קורדיספס. קורדיצפין הוא החומר שקורדיספס מזוהה איתו. במחקר שפורסם מקוון ב-2024 הוא עיכב שגשוג של תאי עור (קרטינוציטים) שהושרה ב-IL-17A, וג'ל קורדיצפין שיפר נגעים דמויי-פסוריאזיס בעכברים; המחברים כותבים שהוא יכול להתפתח ל"חומר פעיל תרופתי". ב-2026 הלכה קבוצה אחרת צעד רחוק יותר: היא סינתזה 22 נגזרות, כי לקורדיצפין עצמו יש "יציבות מטבולית ירודה שמגבילה שימוש קליני", והגישה את הטובה שבהן דרך מערך מיקרו-מחטים על עור העכבר. כלומר: המחקר המתקדם ביותר על קורדיספס ופסוריאזיס עבר לחומר מעבדה שאינו בפטרייה, ובדרך שאינה בליעה. הרשומה השלישית היא סקירה רטרוספקטיבית מ-2023 של 1,816 דיווחי תופעות לוואי בבני אדם משילוב אדפטוגנים ותרופות נוגדות דיכאון, שבה 30 מקרים עמדו במבחן הקשר הסיבתי: קורדיספס יחד עם סרטרלין — דימום במערכת העיכול העליונה; התלקחות הפסוריאזיס היחידה ברשימה הייתה עם טרזודון וצמח אחר (Tribulus), לא עם קורדיספס.

Huaier — הניסוי האנושי, ומה הוא לא. ב-2018 פורסם ניסוי אקראי כפול-סמיות בפסוריאזיס קלה-בינונית: שתי הזרועות קיבלו גרגירי Yinxie — תכשיר צמחי סיני — וזרוע אחת קיבלה בנוסף גרגירי Huaiqihuang — פורמולה רב-צמחית שמבוססת על Huaier — והשנייה פלצבו. אחרי 4 שבועות, שיעורי ההגעה ל-PASI 50, 75 ו-90 נבדלו מובהק (P<0.01), וכך גם שטח העור המעורב, הערכת הרופא ואיכות החיים. שלוש סיבות שזה לא טרקי טייל: Huaier הוא Trametes robiniophila, מין אחר לגמרי; הוא ניתן כתכשיר מוגמר על רקע תכשיר צמחי אחר; ומספר המשתתפים אינו מופיע בתקציר, והמחברים עצמם קוראים לו "מחקר ראשוני". מחקר עכברים מ-2025 על Huaier במודל IMQ הראה ירידה ב-IL-17A וב-TNF-α. מה כן אפשר לדעת: שבסוג Trametes נבדק משהו בבני אדם עם פסוריאזיס — ושזה לא מה שנמכר כ"טרקי טייל", גם לא אצלנו. מה לשאול: אם מישהו מציג לכם את הניסוי הזה כהוכחה לטרקי טייל — את שם המין.

ודלקת מפרקים פסוריאטית?

אפס. חיפוש ארתריטיס פסוריאטית עם ריישי, קורדיספס, טרקי טייל או "mushroom" מחזיר אפס תוצאות ב-PubMed — לא באדם, לא בחיה. הניסוי הקרוב ביותר הוא ריישי בדלקת מפרקים שגרונתית: 65 חולים, 24 שבועות, והיעד הראשוני לא הושג — 15% מול 9.1% בפלצבו.

"פסוריאזיס ודלקת מפרקים" הוא אחד החיפושים הבולטים בעברית, ובצדק: מי שחי עם ארתריטיס פסוריאטית מתמודד עם כאב, נוקשות ועייפות, ולפי מטא-אנליזה מ-2024 הפער בשינה מול בריאים גדול יותר בתת-קבוצת הארתריטיס הפסוריאטית. על פטריות — אין מדידה. מה שמצוטט בשוק כ"ריישי לדלקת מפרקים" הוא הניסוי מ-2007 בדלקת מפרקים שגרונתית: ריישי 4 גרם יחד עם San Miao San 2.4 גרם ליום, על גבי התרופות הקיימות. ACR20 — המדד הראשי — לא נבדל מפלצבו, תאי החיסון וחמישה ציטוקינים דלקתיים לא זזו, ורק הכאב וההערכה הגלובלית של המטופל השתפרו. ולא ניתן לייחס אפילו את זה לריישי, כי ניתנה עם צמח אחר. פירטנו את הניסוי ואת מה שהוא אומר למי שנוטל מתוטרקסט בעמוד דלקת מפרקים שגרונתית וטיפול טבעי, ואת מה שנמדד על כאב שנמשך חודשים בעמוד הכאב הכרוני. מה לשאול את הראומטולוג: האם הכאב הוא דלקתי או מכני — כי זה קובע גם אילו תוספים בכלל רלוונטיים.

לחץ ושינה: מה נמדד על מה שמצית את ההתלקחות?

על הקשר עצמו — הרבה: 31–88% מהמטופלים מדווחים שלחץ מצית להם התלקחות, ולאנשים עם פסוריאזיס סיכוי גבוה פי 6.64 להפרעת שינה. על פטריות — מעט מאוד: רעמת האריה ב-41 צעירים בריאים הראתה מגמה לירידה בלחץ, p=0.051, לא מובהק. ריישי ושינה: אף ניסוי אנושי.

לחץ. סקירה מ-2018 מסכמת ש-31 עד 88 אחוזים מהמטופלים מדווחים על לחץ כטריגר, שהיארעות פסוריאזיס גבוהה יותר אצל מי שעבר אירוע מלחיץ בשנה הקודמת, ושהלחץ הוא גם תוצאה של התלקחויות — מעגל. סקירה שיטתית מאותה שנה מצאה "קשר זמני סביר" בין לחץ להופעה, לחזרה ולחומרה. ומה נמצא יעיל בניסויים מבוקרים: הרפיה, היפנוזה, ביופידבק וטיפול קוגניטיבי-התנהגותי לניהול לחץ. אלה לא תוספים.

מה נמדד על פטריות ולחץ. הניסוי שמצוטט: 41 מבוגרים בריאים בני 18–45, רעמת האריה 1.8 גרם. אחרי מנה בודדת — מבחן Stroop מהיר יותר; אחרי 28 יום — "מגמה" לירידה בלחץ סובייקטיבי, p=0.051. זה לא מובהק, המחברים כותבים "בזהירות", והם מציינים גם תוצאות אפס ותוצאות שליליות. לא אנשים עם פסוריאזיס, לא התלקחויות. על ריישי ולחץ ריכזנו את מה שנמדד בעמוד ריישי לחרדה ולחץ.

שינה. מטא-אנליזה מ-2024 של 15 מחקרים — 1,274 מטופלים ו-775 ביקורות — מצאה ציון PSQI גבוה ב-3.397 נקודות, סיכון להפרעת שינה OR 6.640, יותר נדודי שינה, יותר תסמונת רגליים חסרות מנוחה, וציוני דיכאון גבוהים יותר; דווקא ישנוניות יום לא נבדלה. וכאן הפער הגדול ביותר בשוק: "שינה" היא ההשלמה הנפוצה ביותר של "ריישי ל…" בעברית — שש מתוך חמש-עשרה — ולא מצאנו ולו ניסוי אקראי אחד בבני אדם על ריישי ושינה. פירטנו זאת בעמוד ריישי לשינה. הקרוב ביותר שנמדד הוא עייפות: ב-132 חולי נוירסתניה, תמצית פוליסכרידים מריישי 8 שבועות הורידה את תחושת העייפות ב-28.3% — מול 20.1% בפלצבו. ההפרש האמיתי הוא כ-8 נקודות, לא 28. מה לשאול את הרופא: האם הגרד בלילה הוא מה שמעיר אתכם — כי זה משהו שהטיפול בעור עצמו אמור לשפר.

מה קרה כשריישי נבדקה באוכלוסייה עם עייפות, כאב ודלקת?

בניסוי מבוקר-פלצבו, פסאודו-אקראי, מ-2021 ב-29 גברים עם Gulf War Illness, במינון הגבוה חומרת הסימפטומים הייתה גבוהה יותר מאשר בפלצבו (p=0.012); במינון הנמוך — ללא שינוי (p=0.603). זו לא פסוריאזיס ולא "התלקחות אוטואימונית" — אבל זה הניסוי היחיד שמצאנו שבו חומרת תסמינים הייתה גבוהה יותר עם ריישי מאשר עם פלצבו.

מה נבדק. Gulf War Illness היא תסמונת רב-מערכתית שפוגעת בחיילים מאז מלחמת המפרץ: עייפות כרונית, כאב ומרכיב נוירו-דלקתי. חוקרים מאוניברסיטת אלבמה בדקו שני צמחים ופטרייה אחת במבנה מוצלב: 30 יום בסיס, 30 יום פלצבו, 30 יום מינון נמוך ו-30 יום מינון גבוה. סרפד בוער במינון גבוה הוריד את חומרת הסימפטומים (p=0.048); אפימדיום לא עשה דבר; ועם ריישי — במינון הגבוה — חומרת הסימפטומים הייתה גבוהה יותר מאשר בפלצבו. המחברים: "ריישי עשויה להגביר סימפטומים אצל חלק מהסובלים מ-GWI", ובאותה נשימה: "התוצאות במדגם קטן והן ראשוניות".

למה זה כאן, בעמוד על פסוריאזיס. כי זו אוכלוסייה אחרת — אבל עם חפיפה בתסמינים שרבים מכם מכירים: עייפות, כאב, ומרכיב דלקתי. והיא האוכלוסייה החולה היחידה שבה התוצאה יצאה בכיוון ההפוך — תלוי-מינון. מה זה לא אומר: שריישי מחמירה פסוריאזיס — זה לא נבדק. מה זה כן אומר: שהמשפט "טבעי, אז במקרה הגרוע לא יעזור" לא נתמך בנתונים. מה לעשות עם זה: אם אתם מוסיפים תוסף — אחד בכל פעם, ביומן, עם תאריך, כדי שאם משהו ישתנה תדעו לומר לרופא מתי.

אז מה כן נמדד ב"פסוריאזיס טיפול טבעי"?

המועצה הרפואית של National Psoriasis Foundation האמריקאית סקרה 55 מחקרים וכ-77,557 משתתפים. המלצה חזקה אחת: ירידה במשקל בדיאטה דלת-קלוריות למי שבעודף משקל. המלצה חלשה: דיאטה נטולת גלוטן — רק למי שבדיקות הדם שלו חיוביות. פטריות מרפא לא מופיעות. ואף תזונה אינה תחליף לטיפול.

זה אולי הפרק החשוב ביותר בעמוד, כי "פסוריאזיס ותזונה" ו"פסוריאזיס והשמנה" הם חיפושים אמיתיים, ובהם יש נתונים. הסקירה מ-2018 ב-JAMA Dermatology כללה 4,534 אנשים עם פסוריאזיס בתוך המדגם הכולל, ודירגה כל התערבות לפי איכות הראיה. ירידה במשקל קיבלה את הדירוג הגבוה ביותר. דיאטה נטולת גלוטן — רק למי שנמצאו אצלו סמנים בדם לרגישות לגלוטן; אם זה אתם, יש קשר אמיתי לצליאק, ופירטנו את שאלת הגלוטן בתוספים בעמוד צליאק ותוספי תזונה. לארתריטיס פסוריאטית — המלצה חלשה לוויטמין D. לגבי שאר המזונות, הנוטריינטים ודפוסי התזונה, הניסוח הוא "על סמך נתונים באיכות נמוכה". והמשפט שסוגר את ההמלצות: התערבויות תזונתיות "צריכות תמיד לבוא יחד עם הטיפול הרפואי הסטנדרטי".

ומה לגבי ענף החיפושים — "פסוריאזיס בקרקפת טיפול טבעי", "בציפורניים", "בפנים", "אצל ילדים"? על תת-הסוגים האלה התשובה לגבי פטריות זהה: אפס מחקרים בכל אחד מהם, וכל אחד מהם שייך לרופא עור — במיוחד אצל ילדים. אנחנו לא מוכרים תוספי ויטמין D ולא תוכניות הרזיה; אנחנו כותבים את זה כי זה מה שנמדד.

מה כן נמדד בבקבוק שלנו

אחרי עמוד שלם של "לא נמדד", מגיע לכם לדעת מה כן נמדד — ועל מה בדיוק. אנחנו מגדלים את הפטריות בעצמנו, בחווה בגליל: גוף פרי טרי, לא תפטיר שגודל על דגן ולא אבקה מיובאת. הפטרייה עוברת מהקטיף ישירות למיצוי, בלי שלב ייבוש באמצע; ככל הידוע לנו, אנחנו מהבודדים בעולם שעובדים כך. המיצוי משולש, ושלב האלכוהול בו נמשך 7 שבועות. יחסי המיצוי על בסיס פטרייה טרייה: ריישי 1:3, קורדיספס 1:2.5, רעמת האריה 1:2, וטרקי טייל + ריישי 1:3. האלכוהול בתמצית המוגמרת: 32% — נתון שכדאי להביא לרופא ולרוקח יחד עם שם התרופה, במיוחד אם אתם על מתוטרקסט.

ואת המספרים לא אנחנו קובעים. שלחנו את התמציות המוגמרות לבדיקה ב-TÜV Austria, ומה שחזר הוא אחוז הבטא-גלוקן על בסיס החומר היבש — ולצדו אלפא-גלוקן, כלומר עמילן, שלא אותר באף אחת מהן. אלפא-גלוקן שלא אותר הוא ההוכחה הכימית שאין דגן בבקבוק. כדי להבין למה זה חשוב, כדאי להכיר את הסולם התלת-מדרגתי של השוק: תפטיר שגודל על דגן, שבו הבטא-גלוקן בדרך כלל מתחת ל-7% ורוב המשקל הוא עמילן הדגן; גוף פרי מיובש מיובא, שאיכותו תלויה במי שייבש אותו ומתי; וגוף פרי טרי מהחווה, שהוא מה שאנחנו עושים. ובעמוד שדיבר על חומצה גנודרית A ועל קורדיצפין, ראוי לומר גם: את שתי התרכובות האלה לא מדדנו בתמציות שלנו, ולכן לא נכתוב עליהן מספר.

כל הבדיקות שלנו פתוחות, ומי שרוצה לקרוא את הדוח בעצמו ימצא אצלנו הסבר איך קוראים COA. הכשרות — רבנות מטה יהודה, הרב גד אטיאס. זה מה שאנחנו יודעים למדוד ולהוכיח על מה שבבקבוק. מה שהיא תעשה לפסוריאזיס — לא נמדד, ולכן לא נכתב.

מה העמוד הזה לא אומר — ומה אנחנו לא טוענים

אנחנו לא טוענים שריישי, רעמת האריה, קורדיספס או טרקי טייל משפרות פסוריאזיס, מרגיעות את העור, מקטינות פלאקים, מאריכות הפוגה או משפיעות על ארתריטיס פסוריאטית — אף אחת מהן לא נבדקה בבני אדם עם המחלה. לא טוענים שמחקרי העכברים על חומצה גנודרית A או על קורדיצפין רלוונטיים לתמצית שלנו. לא טוענים שהניסוי ב-Huaier חל על טרקי טייל. לא טוענים שהשילוב עם הומירה, קוסנטיקס, סטלרה, סקייריזי, מתוטרקסט, אוטזלה או מעכבי JAK בטוח — וגם לא שהוא מסוכן: הוא לא נמדד. לא טוענים שפטריות מחמירות פסוריאזיס; לא טוענים שהן לא. לא טוענים שרעמת האריה מפחיתה לחץ או שריישי משפרת שינה. ואיננו עוסקים כאן בביטוח לאומי, באחוזי נכות או בזכויות — אין לנו בזה מומחיות ואין לנו על זה מקורות. מה שכן: פסוריאזיס מטופלת אצל רופא עור, ולעיתים גם ראומטולוג; מי שנוטל ביולוגי, מתוטרקסט, ציקלוספורין או כל תרופה סיסטמית — מדבר איתם לפני כל תוסף, כולל שלנו. אנחנו מוכרים תמציות פטריות, ואומרים לכם במפורש לא לקנות אותן בשביל פסוריאזיס.

השורה התחתונה

אף אחת מארבע הפטריות שלנו לא נבדקה בבני אדם עם פסוריאזיס. יש עכברים — תרכובת מריישי, תרכובת מקורדיספס, בחלקם במריחה — וניסוי אנושי אחד בפטרייה סינית אחרת שניתנה עם תכשיר צמחי. עם הביולוגיים, מתוטרקסט, אוטזלה ומעכבי JAK — אפס מחקרי שילוב בבני אדם; הנתון האנושי היחיד הוא ממושתלי כליה, שבהם מי שקיבל קורדיספס קיבל מהרופאים מינוני ציקלוספורין נמוכים יותר ורמות השפל היו נמוכות יותר — אינטראקציה לא נמדדה. בטא-גלוקן מזוקק מריישי העלה מדדי תאי חיסון באנשים בריאים, ומה זה עושה בפסוריאזיס — לא ידוע. על לחץ ושינה, שהם מה שרבים מכם מרגישים כטריגר, אין לפטריות מספר מובהק. מה שכן נמדד — ירידה במשקל, וגלוטן רק למי שבדיקותיו חיוביות — לא קשור אלינו. ואם מישהו מוכר לכם פטרייה "לפסוריאזיס" — בקשו ממנו את המחקר בבני אדם. על ארבע הפטריות שלנו — הוא לא קיים.

שאלות נפוצות

האם ריישי עוזרת לפסוריאזיס?

לא נבדק בבני אדם. הרשומה היחידה ב-PubMed היא מחקר מ-2025 בעכברים, שבו תרכובת מבודדת מריישי — חומצה גנודרית A — ניתנה בזריקה ובמריחה והפחיתה אדמומיות, קשקשת ועובי עור במודל IMQ. זו לא תמצית בבליעה ולא אדם. מה שכן ידוע בבני אדם: בטא-גלוקן מזוקק מריישי העלה מדדי תאי חיסון באנשים בריאים — ומה זה עושה בפסוריאזיס לא נמדד.

אפשר לקחת פטריות מרפא עם הומירה או קוסנטיקס?

לא נמדד — שאלה לרופא. חיפשנו פטריות עם חוסמי TNF, סקוקינומאב, יוסטקינומאב וריסנקיזומאב, וקיבלנו אפס מחקרים בכל אחד. הביולוגיים הם חלבונים, ולכן אינטראקציה דרך אנזימי הכבד פחות צפויה תיאורטית; אבל השאלה אם גירוי חיסוני מתנגש בתרופה שמדכאת מסלול מסוים — פתוחה. ספרו לרופא גם לפני בדיקות הסקר.

ומה עם מתוטרקסט?

השילוב לא נבדק באדם. מתוטרקסט העלה אירועי כבד כלשהם פי 2.19 והפרעות משמעותיות באנזימי הכבד פי 2.63 במטא-אנליזה של 32 ניסויים, וריישי מדורגת D ב-LiverTox — גורם נדיר אפשרי לפגיעה בכבד. המחקר היחיד על שניהם הוא בעכברים, במינון מתוטרקסט של כימותרפיה, ומדד מעי ולא כבד. התמצית שלנו מכילה גם 32% אלכוהול — ספרו לרופא.

קורדיספס מסוכנת עם ציקלוספורין?

זה המקום היחיד שבו יש נתון אנושי. במושתלי כליה, מי שקיבל קורדיספס קיבל מהרופאים מינוני ציקלוספורין נמוכים יותר, ורמות השפל שלו בדם היו נמוכות מובהק בחודשים 3–6; אינטראקציה לא נמדדה. בסין משלבים זאת בכוונה, תחת ניטור. מי שנוטל ציקלוספורין לפסוריאזיס ומוסיף קורדיספס בלי לספר — משנה ערך שהרופא שלו מודד.

טרקי טייל נבדקה בפסוריאזיס?

לא. הניסוי האנושי שמצוטט כ"טרקי טייל לפסוריאזיס" הוא על Huaier — Trametes robiniophila, מין אחר — שניתן 4 שבועות כתכשיר מוגמר, יחד עם תכשיר צמחי סיני בשתי הזרועות. PASI השתפר מובהק, אבל זו לא הפטרייה שלנו, וגם לא של אף מוכר של טרקי טייל.

פטריות מפחיתות לחץ שמצית התלקחות?

לא הוכח. הניסוי המצוטט — רעמת האריה ב-41 צעירים בריאים, 28 יום — הראה מגמה לירידה בלחץ סובייקטיבי, p=0.051, לא מובהק. מה שכן נמצא יעיל בניסויים מבוקרים בפסוריאזיס: הרפיה, ביופידבק וטיפול קוגניטיבי-התנהגותי לניהול לחץ.

ריישי תעזור לי לישון עם פסוריאזיס?

אין ולו ניסוי אקראי אחד בבני אדם על ריישי ושינה — לא בפסוריאזיס ולא בכלל. הקרוב ביותר הוא עייפות: ירידה של 28.3% בתחושת העייפות מול 20.1% בפלצבו, בחולי נוירסתניה. בפסוריאזיס הפרעות שינה נפוצות מאוד, ולעיתים הגרד הוא שמעיר — שאלה לרופא העור.

אז מה כן עובד כ"טיפול טבעי" לפסוריאזיס?

לפי המועצה הרפואית של National Psoriasis Foundation: ירידה במשקל בדיאטה דלת-קלוריות למי שבעודף משקל — המלצה חזקה; דיאטה נטולת גלוטן רק למי שבדיקות הדם שלו חיוביות — המלצה חלשה. וכל התערבות תזונתית — בנוסף לטיפול הרפואי, לא במקומו. פטריות מרפא לא מופיעות בהמלצות.

מקורות מדעיים (מאמרים מבוקרי-עמיתים)

• חומצה גנודרית A מריישי במודל IMQ בעכברים, בזריקה תוך-צפקית ובמריחה: ירידה בעובי העור, באדמומיות, בקשקשת ובציטוקינים דלקתיים, דרך עיכוב פירופטוזיס (GSDMD). הרשומה היחידה ב-PubMed לריישי ופסוריאזיס; ללא מטופלים — Xiao C, et al. Tissue & Cell, 2025. צפייה ב-PubMed
• קורדיצפין עיכב שגשוג קרטינוציטים (HaCaT) שהושרה ב-IL-17A; ג'ל קורדיצפין שיפר נגעים דמויי-פסוריאזיס בעכברים (IMQ), מסלול p53/MDM2 — Chen Y, et al. Molecular Biotechnology, 2025. צפייה ב-PubMed
• 22 נגזרות סינתטיות של קורדיצפין, בגלל "יציבות מטבולית ירודה"; הנגזרת CPD3a במערך מיקרו-מחטים הפחיתה סימנים דמויי-פסוריאזיס בעכברים, תלוי-מינון — Pan W, et al. Advanced Science, 2026. צפייה ב-PubMed
• סקירה רטרוספקטיבית של 1,816 דיווחי תופעות לוואי משילוב אדפטוגנים ותרופות נוגדות דיכאון, 30 מקרים עם קשר סיבתי סביר: קורדיספס + סרטרלין — דימום במערכת העיכול העליונה; התלקחות פסוריאזיס — עם טרזודון ו-Tribulus, לא עם קורדיספס — Siwek M, et al. Frontiers in Pharmacology, 2023. צפייה ב-PubMed
• ניסוי אקראי כפול-סמיות בפסוריאזיס קלה-בינונית, 4 שבועות: גרגירי Huaier (Trametes robiniophila) + תכשיר Yinxie מול פלצבו + Yinxie — PASI 50/75/90, שטח מעורב, sPGA ו-DLQI מובהקים (P<0.01). מספר משתתפים לא בתקציר; "מחקר ראשוני"; לא טרקי טייל — Su D, et al. BioMed Research International, 2018. צפייה ב-PubMed
• Huaier בתאי HaCaT ובמודל IMQ בעכברים: פחות אדמומיות, קשקשת וחדירה דלקתית; ירידה ב-IL-17A וב-TNF-α; מטרה מרכזית STAT1 — Keyao LI, et al. Journal of Traditional Chinese Medicine, 2025. צפייה ב-PubMed
• שלוש צורות בטא-גלוקן הורידו מחלה במודל פסוריאזיס/PsA מושרה-מנאן בעכברים רגישים גנטית; במינונים שנבדקו לא עוררו פסוריאזיס או ארתריטיס בעכברים רגילים — Fahlquist-Hagert C, et al. Communications Biology, 2022. צפייה ב-PubMed
• מודל SKG: עכברים מפתחים ארתריטיס, דלקת עור דמוית-פסוריאזיס ודלקת מעי בתגובה לבטא-1,3-גלוקן חיידקי (curdlan), בתלות ב-IL-23 (רקע המחקר; המאמר עצמו בדק חסימת IL-23 ומיקרוביום) — Rehaume LM, et al. Annals of the Rheumatic Diseases, 2019. צפייה ב-PubMed
• דיווח מקרה: imiquimod (אגוניסט TLR7) על פלאק פסוריאטי — החמרה והתפשטות, עם השראת אינטרפרון מסוג I; תאים דנדריטיים פלזמציטואידיים עד 16% מהחדירה בנגעים. הבסיס למודל העכבר — Gilliet M, et al. Archives of Dermatology, 2004. צפייה ב-PubMed
• בטא-גלוקן מזוקק מריישי, מבוגרים בריאים 18–55, 84 יום, כפול-סמיות: עלייה מובהקת ב-CD3, CD4, CD8, ביחס CD4/CD8 וב-NK; הבדל מובהק ב-IgA ובציטוטוקסיות NK (כיוון לא צוין); ללא שינוי בתפקודי כליה וכבד — Chen SN, et al. Foods, 2023. צפייה ב-PubMed
• Cochrane, ריישי בחולי סרטן: CD3 ‏+3.91%, CD4 ‏+3.05%, CD8 ‏+2.02%; איכות מתודולוגית "לא מספקת" — Jin X, et al. Cochrane Database of Systematic Reviews, 2016. צפייה ב-PubMed
• מטא-אנליזה, 29 מאמרים של ניסויים אקראיים בפסוריאזיס: מעכבי IL-17 — קנדידה OR 2.39; TNF-α ו-IL-12/23 — לא מובהק; כל הביולוגיים — זיהום פטרייתי שטחי OR 2.10 — Liu H, et al. Mycoses, 2025. צפייה ב-PubMed
• יפן, 127 מטופלים לפני ביולוגי: בדיקות סקר מומלצות כוללות β-D-glucan בדם; 7 (5.5%) מעל הטווח — Ozaki S, et al. The Journal of Dermatology, 2022. צפייה ב-PubMed
• מטא-אנליזה של 32 ניסויים אקראיים, 13,177 משתתפים: מתוטרקסט — אירועי כבד RR 2.19, הפרעות משמעותיות RR 2.63; אי-ספיקה, שחמת או מוות — RR 0.12, לא מובהק — Conway R, et al. Seminars in Arthritis and Rheumatism, 2015. צפייה ב-PubMed
• עכברים: פוליסכרידים מריישי 100–200 מ"ג/ק"ג הפכו נזק למעי הדק ממתוטרקסט 50 מ"ג/ק"ג בהזרקה. מינון כימותרפי, מעי ולא כבד — Chen LH, et al. Acta Pharmacologica Sinica, 2011. צפייה ב-PubMed
• דיווח מקרה: גבר בן 47, דלקת כבד חדה אחרי אבקת ריישי עם אלכוהול; החלמה מלאה תוך שבועיים — Guedikian R, et al. Cureus, 2023. צפייה ב-PubMed
• ניסוי אקראי ב-202 מושתלי כליה, קורדיספס 1 גרם ×3 ביום: מינוני ציקלוספורין נמוכים מובהק בחודשים 2–6, ורמות השפל בדם נמוכות מובהק בחודשים 3–6 (P<.05); המינונים נקבעו על ידי הרופאים, אינטראקציה לא נמדדה, סימוי לא מתואר בתקציר — Li Y, et al. Transplantation Proceedings, 2009. צפייה ב-PubMed
• Cochrane, 5 מחקרים, 447 מושתלי כליה: קורדיספס + ציקלוספורין במינון נמוך מול מינון רגיל (מחקר אחד, 182 מטופלים) — ללא הבדל מובהק בהישרדות, בדחייה או בתפקוד השתל; ראיות "מוגבלות, באיכות נמוכה" ליתרונות משניים — Hong T, et al. Cochrane Database of Systematic Reviews, 2015. צפייה ב-PubMed
• מתנדבים בריאים: קטוקונזול (מעכב CYP3A4) העלה חשיפה לאפרמילאסט בכ-36%; ריפאמפיצין (משרה) הוריד בכ-72% — "משרים חזקים עלולים לגרום לאובדן יעילות" — Liu Y, et al. British Journal of Clinical Pharmacology, 2014. צפייה ב-PubMed
• פוליסכריד ריישי עיכב תלוי-מנה CYP2E1, CYP1A2 ו-CYP3A במיקרוזומים כבדיים של חולדה — Wang X, et al. Biological & Pharmaceutical Bulletin, 2007. צפייה ב-PubMed
• במיקרוזומים כבדיים אנושיים, על CYP3A: ריישי — "השפעה פחותה", IC50 מעל 10 מיקרוגרם למ"ל — Rodseeda C, et al. Toxicology Reports, 2022. צפייה ב-PubMed
• סקירה: 31–88% מהמטופלים מדווחים על לחץ כטריגר; היארעות גבוהה יותר אחרי אירוע מלחיץ; הרפיה, היפנוזה, ביופידבק וטיפול קוגניטיבי-התנהגותי נמצאו יעילים בניסויים מבוקרים — Rousset L, Halioua B. International Journal of Dermatology, 2018. צפייה ב-PubMed
• סקירה שיטתית: "קשר זמני סביר" בין לחץ נפשי להופעה, לחזרה ולחומרה של פסוריאזיס — Stewart TJ, et al. International Journal of Dermatology, 2018. צפייה ב-PubMed
• מטא-אנליזה, 15 מחקרים, 1,274 מטופלים ו-775 ביקורות: PSQI גבוה ב-3.397; הפרעת שינה OR 6.640; רגליים חסרות מנוחה OR 4.689; ישנוניות יום — ללא הבדל — Guo M, et al. Journal of Psychosomatic Research, 2024. צפייה ב-PubMed
• 41 מבוגרים בריאים, רעמת האריה 1.8 גרם: Stroop מהיר יותר אחרי 60 דקות; לחץ סובייקטיבי אחרי 28 יום — p=0.051, לא מובהק — Docherty S, et al. Nutrients, 2023. צפייה ב-PubMed
• 132 חולי נוירסתניה, תמצית פוליסכרידים מריישי 1,800 מ"ג ×3 ליום, 8 שבועות: עייפות ‎-28.3% מול ‎-20.1% בפלצבו; "יותר ממשופר-מינימלית" 51.6% מול 24.6% — Tang W, et al. Journal of Medicinal Food, 2005. צפייה ב-PubMed
• 29 גברים עם Gulf War Illness, מוצלב מבוקר-פלצבו: ריישי במינון נמוך — ללא שינוי (p=0.603); במינון גבוה — חומרת סימפטומים גבוהה יותר (p=0.012). "תוצאות ראשוניות" — Younger J, et al. International Journal of Environmental Research and Public Health, 2021. צפייה ב-PubMed
• ריישי 4 גרם + San Miao San 2.4 גרם ליום, 65 חולי דלקת מפרקים שגרונתית, 24 שבועות: ACR20 15% מול 9.1% — לא מובהק; תאי חיסון וציטוקינים ללא שינוי — Li EK, et al. Arthritis and Rheumatism, 2007. צפייה ב-PubMed
• המלצות תזונה של המועצה הרפואית של National Psoriasis Foundation: 55 מחקרים, 77,557 משתתפים (4,534 עם פסוריאזיס); ירידה במשקל — המלצה חזקה; נטול גלוטן רק עם סרולוגיה חיובית — חלשה — Ford AR, et al. JAMA Dermatology, 2018. צפייה ב-PubMed
• תפטיר רעמת האריה מועשר-אריניצין A, חולי אלצהיימר קל, 49 שבועות, כפול-סמיות: 4 נבדקים פרשו בגלל אי-נוחות בטנית, בחילה ופריחה בעור — Li IC, et al. Frontiers in Aging Neuroscience, 2020. צפייה ב-PubMed
• סדרת 3 מקרים: התלקחות פמפיגוס ודרמטומיוזיטיס בזמן נטילת אכינצאה וספירולינה — תוספים מגרי-חיסון שאינם פטריות — Lee AN, Werth VP. Archives of Dermatology, 2004. צפייה ב-PubMed

להמשך

• פטריות מרפא ומחלות אוטואימוניות
• דלקת מפרקים שגרונתית וטיפול טבעי
• פטריות מרפא והכבד
• ריישי ומערכת החיסון: ויסות או חיזוק?
• האם ריישי משפיעה על תגובה דלקתית?
• אינטראקציות עם תרופות
• האם יש תופעות לוואי לפטריות מרפא?
• ריישי לשינה — מה נמדד ומה לא
• ריישי לחרדה ולחץ
• כאב כרוני ופטריות מרפא
• למי לא מתאימה ריישי
• למי לא מתאימה קורדיספס
• תוצאות המעבדה — בטא-גלוקן
• איך קוראים דוח בדיקה (COA)

המידע בעמוד זה נועד למטרות מידע בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי, אבחון או תחליף לטיפול מקצועי. תמציות פטריות מרפא הן תוספי תזונה ולא תרופות, ואינן מיועדות לטיפול בפסוריאזיס, בארתריטיס פסוריאטית או בכל מצב רפואי אחר. פסוריאזיס מחייבת אבחון ומעקב של רופא עור. אין להפסיק, להחליף או לשנות מינון של טיפול ביולוגי, מתוטרקסט, ציקלוספורין, אפרמילאסט, מעכבי JAK או כל תרופה אחרת ללא הנחיית הרופא המטפל. לפני תחילת שימוש בכל תוסף, ובמיוחד במקרה של נטילת תרופות קבועות, הריון, הנקה, ניתוח מתוכנן, מחלת כבד או כליה, או כל מצב רפואי קיים, יש להתייעץ עם רופא או רוקח.