דלקת מפרקים שגרונתית וטיפול טבעי: מה נמדד, ומה עם מתוטרקסט

בקצרה5 נקודות · דקת קריאה

• בחולי דלקת מפרקים שגרונתית נערך ניסוי אקראי יחיד עם ריישי, שניתנה יחד עם פורמולה סינית; שיעור ההצלחה לפי ACR20 היה 15% מול 9.1% בפלצבו, הפרש לא מובהק.
• בבני אדם אין ולו מחקר שבדק את ארבע הפטריות לצד מתוטרקסט, הומירה, אנברל או פלקווניל; עם מתוטרקסט יש 3 מחקרים בעכברים ובתאים בלבד. השילוב לא נמדד בחולה.
• קסלג'אנז מתפרק בעיקר ב-CYP3A4. ריישי עיכבה את האנזים רק בכבד חולדה, בעוד קטוקונזול העלה את רמת התרופה ב-103% — זה נראה כמו אינטראקציה אמיתית.
• על עייפות: 28.3% ירידה עם ריישי לעומת 20.1% עם פלצבו, בחולי נוירסתניה ולא ב-RA. על שינה אין אף ניסוי אקראי בבני אדם.
• בתמצית 32% אלכוהול — כ-0.35 גרם במנה יומית לפי חישוב על המפרט; נתון ששווה להביא לראומטולוג אם אתם על מתוטרקסט.

יש שאלה על המאמר? שאלו את הבוט של טריטרה ›

דלקת מפרקים שגרונתית (Rheumatoid arthritis, RA) היא המחלה האוטואימונית היחידה שבה אחת מארבע הפטריות שאנחנו מגדלים — ריישי (Ganoderma lucidum, הלינגג'י של הרפואה הסינית) — נבדקה בניסוי אקראי בבני אדם. התשובה הכנה: הניסוי, 65 חולים ו-24 שבועות, נכשל ביעד הראשוני — 15% מול 9.1% בפלצבו, לא מובהק — והריישי ניתנה יחד עם פורמולה צמחית אחרת. עם מתוטרקסט, הומירה או קסלג'אנז השילוב לא נמדד בבני אדם מעולם.

סוגי הראיות שקיימים, מהקרוב לאדם ועד הרחוק: ניסוי אקראי אחד בחולי RA, ופרסום אימונולוגי נוסף מאותו ניסוי; ניסויים בבני אדם על עייפות, כושר וגירוי חיסוני — באוכלוסיות אחרות; סקירות Cochrane על התרופות עצמן, ומחקר אחד שמראה איך נראית אינטראקציה מדודה עם מעכב JAK; ומכרסמים לשני הכיוונים — עכברים שבהם מולקולה מריישי הקלה על ארתריטיס, ועכברים שבהם בטא-גלוקן אחר הצית אותה. על הצירוף "פטרייה × תרופת RA" אין שום מדידה בבני אדם; עם מתוטרקסט יש 3 מחקרי מתן-משותף — בעכברים ובתאים בלבד. העמוד בנוי סביב מה שאתם שואלים: מה מותר עם התרופה שלכם, ומה נמדד על הכאב והעייפות שאתם חיים איתם.

האם פטריות מרפא עוזרות לדלקת מפרקים שגרונתית — ומה בדיוק נבדק?

נבדק דבר אחד: ריישי יחד עם הפורמולה הסינית San Miao San, ב-65 חולים, 24 שבועות. היעד הראשוני — ACR20, שיפור של 20% לפי קריטריוני ה-ACR — הושג ב-15% מול 9.1% בפלצבו, הפרש לא מובהק. אף מדד חיסוני או דלקתי בפלזמה לא זז. רעמת האריה, קורדיספס וזנב תרנגול לא נבדקו בחולי RA כלל.

זה לא מעט, וזה לא הרבה. מתוך 13 מחלות אוטואימוניות שסרקנו, זה הניסוי האקראי היחיד בבני אדם עם אחת מארבע הפטריות שאנחנו מגדלים — ולכן דלקת מפרקים שגרונתית היא המחלה היחידה שבה אפשר לכתוב על אחת מהפטריות שלנו "נבדקה בבני אדם". אבל מה שנבדק נכשל ביעד שהחוקרים עצמם הציבו, והתכשיר לא היה ריישי לבד. את התמונה הרחבה של כל המחלות האוטואימוניות ריכזנו בעמוד הפטריות והמחלות האוטואימוניות; את השאלה הכללית על מפרקים — בהאם פטריות עוזרות לדלקת מפרקים. כאן נעסוק בצומת הצר: RA, התרופה שאתם נוטלים, והסימפטומים שאתם חיים איתם.

והעיקר, לפני הכול: דלקת מפרקים שגרונתית מטופלת בתרופות שמונעות נזק מפרקי שלא ניתן להחזיר. סקירת Cochrane על מתוטרקסט לבדו מול פלצבו — 7 ניסויים, 732 משתתפים — מצאה ש-15 יותר מכל 100 מטופלים הגיעו לשיפור של 50% (ACR50) בשנה, ושהתקדמות הנזק בצילום הייתה נמוכה יותר (RR 0.31). זה הרף של מה ש"עובד" נראה. אף אחת מארבע הפטריות שלנו לא התקרבה אליו, ושום דבר בעמוד הזה אינו סיבה לשנות טיפול.

מה נמדד, באיזו מערכת — ומה יצא?

הטבלה מסדרת את השאלות שאתם שואלים לפי מה שנמדד עליהן ובאיזה יצור. שורה אחת בלבד היא ניסוי אקראי בחולי RA עם פטרייה — והיא שלילית ביעד הראשוני. שורות התרופות ריקות מפטריות. והשורות שיש בהן ניסויים אקראיים רבים בחולי RA הן של אומגה 3 ותזונה — שאיננו מוכרים.

מה בדיוק מצא הניסוי ב-65 חולי RA — ולמה "ריישי הוכחה נגד דלקת מפרקים" לא נכון?

הוא מצא שהיעד הראשוני לא הושג, שאף סמן חיסוני בדם לא השתנה, ושהכאב וההערכה העצמית השתפרו רק בקבוצת הצמחים — כמדד משני, מול נקודת הפתיחה. המחברים כתבו שהתכשיר "עשוי להיות בעל השפעה משככת כאב", אך לא הודגמה שום השפעה אנטי-דלקתית או אימונומודולטורית. וכל זה — ריישי יחד עם San Miao San.

מה טוענים בשוק. "ניסוי קליני הראה שריישי מפחיתה כאב בדלקת מפרקים שגרונית", "ריישי מווסתת את מערכת החיסון בחולי RA". שני המשפטים מצטטים את אותו ניסוי, ושניהם מדלגים על שלוש עובדות.

מה בדיוק נמדד. ב-2007, 65 חולים עם RA פעילה למרות תרופות DMARD חולקו באקראי: 32 קיבלו 4 גרם ריישי ו-2.4 גרם San Miao San ליום, 33 קיבלו פלצבו, כולם בנוסף לתרופות שכבר נטלו, למשך 24 שבועות; 89% השלימו. ACR20 — המדד המקובל ל"שיפור של 20%" — הושג ב-15% מול 9.1%. הפרסום האימונולוגי מאותו ניסוי, מ-2006, בדק את ספירות CD4, CD8, NK ו-B ואת IP-10, MCP-1, MIG, RANTES, IL-8 ו-IL-18 בפלזמה ב-8 וב-24 שבועות — אין הבדל בין הקבוצות. השינוי היחיד: IL-18 שהושרה במבחנה מתאי הדם, מחוץ לגוף. תופעות הלוואי: 22 אירועים קלים אצל 13 חולים — 8 בקבוצת הצמחים ו-14 בפלצבו.

למה זה לא עובר אוטומטית ל"ריישי עוזרת". הראשונה: הפורמולה. San Miao San היא תערובת צמחים נפרדת, ואי אפשר לייחס לריישי לבדה לא את השיפור בכאב ולא את היעדר תופעות הלוואי. השנייה: הכאב שהשתפר מנוסח בתקציר כשיפור "בקבוצת הצמחים בלבד" — כלומר מול הבסיס בתוך הקבוצה, לא כהפרש מדווח בין הקבוצות — וזה בדיוק המקום שבו אפקט פלצבו חי. השלישית: אותה פורמולה נבדקה ב-2008 בחולדות עם דלקת מפרק מושרית; בהזרקה לחלל הבטן היא הפחיתה רגישות לכאב, אבל בבליעה — הדרך שבה אנשים נוטלים אותה — היא הפחיתה בצקת ואודם, ובהיסטולוגיה פחות חדירת תאי חיסון ופחות שחיקת סחוס; את הרגישות לכאב היא לא הפחיתה.

מה כן אפשר לדעת היום. שבחולים שנטלו את התכשיר חצי שנה על גבי תרופותיהם לא נצפו יותר תופעות לוואי מבפלצבו — נתון בטיחות קטן ולא מתוכנן, אבל אמיתי. ושאין שום ראיה לכך שריישי משנה את מהלך המחלה. מה לשאול את הראומטולוג. לא "האם ריישי עוזרת ל-RA" — על זה ענה הניסוי — אלא "האם יש סיבה אצלי, עם התרופות שלי, להימנע מתוסף כלשהו".

לוקחים מתוטרקסט — אפשר עם פטריות מרפא?

בבני אדם — לא נמדד: 0 מחקרי אינטראקציה או פרמקוקינטיקה בין מתוטרקסט לאחת מארבע הפטריות; בעכברים ובתאים — 3 מחקרי מתן-משותף, אף אחד לא בחולה. מה שכן ידוע נוגע לכבד: מתוטרקסט מחייב ניטור אנזימי כבד, חומצה פולית הפחיתה את עלייתם ב-76.9% יחסית, ושתייה מעל 21 יחידות אלכוהול בשבוע העלתה את הסיכון. ולריישי יש שני דיווחי פגיעה כבדית. שאלה לראומטולוג, עם הנתונים ביד.

מה נבדק על מתוטרקסט עצמו. סקירת Cochrane מ-2014 מצאה שמתוטרקסט במינון 5–25 מ"ג בשבוע עובד — ושהוא לא חף מתופעות לוואי: 16% מהמטופלים הפסיקו בגלל תופעות לוואי מול 8% בפלצבו, ו-45% מול 15% דיווחו תופעת לוואי כלשהי ב-12 השבועות הראשונים. סקירת Cochrane אחרת, מ-2013, של 6 ניסויים ו-624 מטופלים, מצאה שחומצה פולית או פולינית במינון נמוך הפחיתו תופעות במערכת העיכול ב-26% יחסית, עליית טרנסאמינזות ב-76.9% יחסית, והפסקת טיפול — בלי לפגוע ביעילות. זו הדוגמה הנכונה ל"תוסף עם מתוטרקסט": תוסף שנבדק בניסויים אקראיים על אנשים שנוטלים את התרופה, ושהראומטולוג רושם בעצמו.

מה כן נמדד לצד מתוטרקסט — בעכברים ובתאים. 3 מחקרים, ואף אחד מהם לא שאל את השאלה שלכם. ב-2011, פוליסכריד ריישי בבליעה (100–200 מ"ג לק"ג) הפך בעכברים את הנזק שמתוטרקסט בהזרקה גרם לרירית המעי הדק, וגם את ירידת ה-IgA בסרום — מודל של רעילות מעי מכימותרפיה, לא של RA. ב-2003, תמצית מים של קורדיספס יחד עם מתוטרקסט בעכברים עם מלנומה גרורתית: המשקל לא צנח כמו עם מתוטרקסט לבד, וההישרדות התארכה — 6–7 עכברים בקבוצה. וב-2018, במבחנה, נוזל תרבית של תפטיר קורדיספס החזיר את התרבות של תאי טחול מעכבר שמתוטרקסט דיכא — על זה בפרק "פטריות מחזקות". שלושתם מתן-משותף; אף אחד לא מדד רמות תרופה בדם, ואף אחד לא בחולה.

הכבד, והאלכוהול. ב-2017, מחקר תצפיתי על 11,839 חולי RA בבריטניה שהתחילו מתוטרקסט מצא 530 אפיזודות של עליית אנזימי כבד פי שלושה ומעלה; מעל 21 יחידות אלכוהול בשבוע — HR 1.85, ומתחת ל-14 יחידות — לא נמצא קשר. יחידה בריטית היא 8 גרם אתנול, כלומר 14 יחידות הן 112 גרם בשבוע. התמצית שלנו מכילה 32% אלכוהול; מנה יומית של כ-1.4 מ"ל נותנת כ-0.35 גרם אתנול — חישוב אריתמטי על המפרט, לא מדידה. אנחנו כותבים אותו כי מי שהונחה להגביל אלכוהול תחת מתוטרקסט צריך לדעת עליו, ולהחליט עם הרופא.

והפטריות והכבד. לריישי יש שני דיווחים שכדאי להכיר: ב-2023, גבר בן 47 פיתח הפטיטיס חריפה אחרי אבקת ריישי שנלקחה עם אלכוהול, והחלים תוך שבועיים; ב-2007 תוארו שני מטופלים — מקרה מהונג קונג מ-2004 ומקרה מתאילנד מ-2005 — ששניהם נטלו גם תרופות אחרות, ושפגיעה כבדית הופיעה אצלם חודש-חודשיים אחרי מעבר מריישי מבושלת לאבקה; אחד מהם מת מהפטיטיס פולמיננטית. מאגר LiverTox של ה-NIH מדרג ריישי D — "גורם נדיר אפשרי" לפגיעה כבדית; קורדיספס ורעמת האריה — E. אין בזה ראיה שהשילוב עם מתוטרקסט מסוכן — השילוב פשוט לא נמדד. אבל מי שבודק אנזימי כבד כל כמה חודשים צריך שהרופא יידע על כל דבר חדש, כדי שעלייה לא תיוחס לגורם הלא נכון. הרחבנו בעמוד הפטריות והכבד.

ועם הומירה, אנברל, קסלג'אנז או אולומיאנט?

0 מחקרים שמצאנו עם ארבע הפטריות שלנו — לחוסמי TNF, לריטוקסימאב, לחוסמי IL-6 ולמעכבי JAK. ההבדל ביניהם הוא בציר התיאורטי: תרופות ביולוגיות הן חלבונים שמתפרקים אחרת מתרופות כימיות, ולכן אינטראקציה דרך אנזימי כבד פחות צפויה; קסלג'אנז מתפרק בעיקר באנזים CYP3A4 — שריישי עיכבה בכבד חולדה. באדם — לא נמדד.

הומירה ואנברל. אדלימומאב ואטנרספט הם חלבונים שניתנים בזריקה. המסלול שדרכו תוסף משנה רמת תרופה בדם — אנזימי הכבד — כמעט לא רלוונטי להם. אבל "פחות צפוי" אינו "נבדק": לא מצאנו ולו מחקר אחד. והשאלה האמיתית כאן אינה פרמקוקינטית אלא חיסונית — עליה בפרק הבא.

קסלג'אנז ואולומיאנט. כאן יש מספר, ולכן כדאי להכיר אותו. ב-2014 פרסמה Pfizer, יצרנית טופאציטיניב (קסלג'אנז), שני ניסויים ב-12 מתנדבים בריאים כל אחד: קטוקונזול — מעכב חזק של CYP3A4 — העלה את שטח העקומה של טופאציטיניב ב-103%, ופלוקונזול ב-79%; המחברים כתבו שהשילוב "עשוי לחייב התאמת מינון או הגבלה". זה הרף של "אינטראקציה". מה שיש על ריישי: ב-2007, פוליסכריד ריישי עיכב, תלוי-מינון, את CYP3A, CYP1A2 ו-CYP2E1 — במיקרוזומים של כבד חולדה. ריכוז במבחנה אינו ניתן להשוואה למה שמגיע לדם בבליעה — זה לא נמדד — ו-MSKCC כותבת במפורש שהרלוונטיות הקלינית "אינה ידועה". לא מצאנו מחקר CYP קליני בבני אדם לאף אחת מארבע הפטריות.

הניסוח שאפשר לעמוד מאחוריו: ריישי עיכבה בכבד חולדה את משפחת האנזים שמפרק את קסלג'אנז; באדם זה לא נבדק — ולכן זו שאלה לרוקח. לא "ריישי מעלה את רמת קסלג'אנז", לא "מסוכן לשלב", לא "בטוח לשלב". הרשימה המלאה של מה שנמדד ומה לא — בעמוד האינטראקציות עם תרופות.

"פטריות מחזקות את מערכת החיסון" — ומה זה אומר כשהתרופה שלכם מדכאת אותה?

זו שאלה אמיתית שנבדקה פעם אחת — בתאי טחול של עכבר, במבחנה. במבוגרים בריאים, בטא-גלוקן מריישי העלה CD3, CD4, CD8 ותאי NK מול פלצבו; בחולי סרטן העלייה הייתה בין 2.02% ל-3.91%. תרופות RA מרסנות את אותה מערכת. מה קורה כששני הכיוונים נפגשים בחולה RA — לא נמדד. זה לא ראיה לסכנה, וזה לא ראיה לבטיחות.

מה טוענים בשוק. "פטריות לא מחזקות — הן מאזנות, ולכן בטוחות למחלות אוטואימוניות". הטענה נשמעת מרגיעה, אבל היא לא נשענת על מדידה: הניסוי האקראי מ-2023 במבוגרים בריאים — בבטא-גלוקן מזוקק מריישי, לא בתמצית הפטרייה — מצא עלייה ב-CD3, CD4, CD8, ביחס CD4/CD8 ובתאי NK, והבדל מובהק ב-IgA ובציטוטוקסיות של תאי NK שכיוונו לא צוין בתקציר — כיוון אחד בכל מה שדווח. בסקירת Cochrane על חולי סרטן: CD3 עלה ב-3.91%, CD4 ב-3.05% ו-CD8 ב-2.02%, ממחקרים שאיכותם הוגדרה "בדרך כלל לא מספקת". על השפה עצמה — "ויסות" מול "חיזוק" — כתבנו בריישי ומערכת החיסון: ויסות או חיזוק?

המבחן הישיר היחיד שמצאנו — במבחנה. ב-2018 נבדק בדיוק המפגש הזה, בצלוחית: נוזל תרבית של תפטיר קורדיספס (לא גוף פרי) הוסף לתאי טחול של עכבר שמתוטרקסט דיכא — והתרבות התאים חזרה, וכך גם הפרשת IL-2, IFN-γ ו-TNF-α. כלומר, בצלוחית, הפטרייה פעלה נגד כיוון התרופה. חלק מהמחברים מועסקים בחברת תרופות קוריאנית, והחלק בחיות של אותו מחקר נעשה עם ציקלופוספמיד, לא עם מתוטרקסט. מה זה אומר על חולה RA שנוטל את שניהם — לא נמדד, ומצלוחית אי אפשר להסיק לא "מסוכן" ולא "בטוח".

למה זה לא עובר אוטומטית לחולה RA. עלייה של כמה אחוזים בספירת תאים באדם בריא אינה התלקחות, ואינה אומרת דבר על מה שקורה כשמתוטרקסט או אדלימומאב פועלים ברקע. ובחולי RA עצמם, בניסוי היחיד, אף סמן חיסוני בפלזמה לא זז — לשום כיוון. מה כן אפשר לדעת היום. חיפשנו במפורש דיווח על התלקחות מחלה אוטואימונית אחרי ריישי, רעמת האריה, קורדיספס או זנב תרנגול — ולא מצאנו. מה שקיים הוא סדרה של שלושה מטופלים מ-2004 שהתלקחו — פמפיגוס ודרמטומיוזיטיס — בסמיכות לאכינצאה ולספירולינה, תוספים מגרי-חיסון אחרים. וגם היעדר הדיווחים על פטריות מוגבל: מערכת הדיווח על תופעות לוואי מתוספים חלקית ורופפת בהרבה מזו של תרופות, וראומטולוג שמטופל שלו התלקח בדרך כלל לא יחשוד בתוסף. מה לשאול את הרופא. "התרופה שלי מרסנת את מערכת החיסון — יש סיבה שאימנע ממשהו שנמדד כמעלה סמנים חיסוניים?"

"בטא-גלוקן מחמיר דלקת מפרקים" או "ריישי מרגיעה אותה" — מה בדיוק ראו בעכברים?

את שני הדברים, במודלים שונים. מולקולות מריישי — חומצה גנודרית A ואבקת נבגים — הקלו על ארתריטיס מושרית-קולגן בעכברים. ובעכברים נטויים גנטית, הזרקה בודדת של בטא-גלוקנים אחרים — משמרים, מאצות, מחיידק ומפטרייה שאינה שלנו — הציתה ארתריטיס כרונית. אף אחד מהמודלים אינו אדם, ואף אחד מהם אינו בליעה של תמצית.

הצד ה"מגן". ב-2025, חומצה גנודרית A — מולקולה מבודדת מריישי — ניתנה ב-20 או 40 מ"ג לק"ג ב-40 עכברים עם ארתריטיס מושרית; במינון הגבוה ציון הארתריטיס ירד, וכך גם IL-6 ו-TNF-α בדם. באותה שנה, אבקת נבגי ריישי בבליעה הקלה על הרס המפרק ועל רגישות-יתר לכאב בעכברים, דרך השפעה על נויטרופילים. ובתאים מ-12 חולי RA, קורדיספין — מולקולה מבודדת מקורדיספס — עיכב אנזימים שמפרקים סחוס, במבחנה. זה מה שעמודי המכירה מצטטים.

הצד השני. ב-2005, בעכברי SKG — עכברים עם מוטציה ספונטנית שמשמשים כמודל ל-RA — הזרקה בודדת לחלל הבטן של זימוזן, קורדלן או למינרין הציתה ארתריטיס כרונית קשה; בעכברים רגילים — חולפת בלבד; חסימת הקולטן Dectin-1 מנעה אותה. באותה שנה, אותה קבוצה יפנית הזריקה לעכברי DBA/1 בטא-גלוקן מקנדידה כאדג'ובנט לקולגן — וקיבלה ארתריטיס חמורה יותר מאשר עם אדג'ובנט פרוינד המלא; המחברים כתבו שמטבוליטים פטרייתיים כמו בטא-גלוקנים "מסוגלים להשרות ולהחמיר מחלות אוטואימוניות כמו RA". ב-2007, בעכברי SKG, בטא-גלוקן מקנדידה וסכיזופילן — בטא-גלוקן מפטרייה אחרת, תרופה רשומה ביפן — גרמו לארתריטיס חמורה יותר מלמינרין; שם המסקנה זהירה יותר: "זיהום פטרייתי עשוי להיות גורם" בהשראה ובהחמרה של מחלות כמו RA. מחקר מ-2018 הוסיף את אותו כיוון.

למה אף אחד מהם לא עובר לאדם. הצד המגן נבדק על מולקולות מבודדות ובמודלים מושרים; הצד המחמיר — בהזרקה, שעוקפת את המעי והכבד, בעכברים הנטויים גנטית לחלות, ואף לא על אחת מארבע הפטריות שלנו. המסקנה שאפשר לעמוד מאחוריה: המולקולה אינה "עדינה" מטבעה, והתוצאה תלויה בגנטיקה, בדרך המתן ובמינון. מה כן אפשר לדעת היום: שבחולי RA אמיתיים, בבליעה, הדבר היחיד שנמדד לא הראה השפעה דלקתית לשום כיוון. על המנגנון הדלקתי הרחב — בהאם ריישי משפיעה על תגובה דלקתית?

ועם פלקווניל, פרדניזון או נוגדי דלקת — ריישי "מדללת דם"?

פלקווניל ופרדניזון — 0 מחקרי אינטראקציה עם ארבע הפטריות שלנו. על נוגדי דלקת ודימום יש שני מחקרים אנושיים סותרים: בניסוי ללא ביקורת מ-1990, 3 גרם ריישי ליום עיכבו צימות טסיות עד 31.49 אחוז; בניסוי אקראי מ-2005, 1.5 גרם ליום לא שינו אף מדד קרישה. שניהם נכונים — ואף אחד מהם אינו התשובה.

פלקווניל ופרדניזון. חיפוש של פוליסכרידים מפטריות עם הידרוקסיכלורוקין מחזיר 0 תוצאות. פרדניזון הופיע כטיפול רקע בשתי הזרועות של ניסויי השתלה עם קורדיספס, ולכן אי אפשר להסיק ממנו דבר על אינטראקציה. "לא נבדק" — לא "בטוח" ולא "מסוכן".

נוגדי דלקת ודימום. רבים מחולי RA נוטלים NSAID, והשאלה "האם ריישי מגבירה דימום" רלוונטית. המחקר מ-1990: 33 חולים עם מחלות טרשתיות, 1 גרם שלוש פעמים ביום, שבועיים (ועוד 15 מתנדבים בריאים שדמם נבדק במבחנה בלבד) — עיכוב צימות מרבי של 31.49 אחוז, ופקקת חוץ-גופית שהתקצרה מ-30.05 ל-20.4 מ"מ; בלי קבוצת ביקורת. המחקר מ-2005: 40 מתנדבים בריאים, חצי מהם על 1.5 גרם ריישי ליום ל-4 שבועות — ללא הבדל בקרישה, בפיברינוגן, ב-PFA-100 ובתרומבואלסטוגרפיה; המחברים כתבו שהשימוש "לא צפוי להגביר סיכון לדימום ניתוחי באנשים בריאים". ההבדלים: מינון כפול, חולים מול בריאים, צימות טסיות מול קרישה כוללת, ובלי ביקורת מול ניסוי אקראי. מה לעשות עם זה: לפני ניתוח או עם נוגד קרישה — לספר למנתח ולרופא על כל תוסף.

מה נמדד על הכאב והעייפות שאתם חיים איתם?

לא בחולי RA. העייפות ירדה ב-28.3% מהבסיס עם ריישי — ב-20.1% עם פלצבו — ב-132 חולי נוירסתניה. בפיברומיאלגיה, 6 גרם ריישי ליום שיפרו סבולת וגמישות — מול קמח חרוב, לא פלצבו, והכאב לא היה נקודת הקצה. ועל ריישי ושינה לא מצאנו ולו ניסוי אקראי אחד בבני אדם.

עייפות היא אחת התלונות הקשות ב-RA, וגם אחת הפחות מובנות: סקירה מ-2023 של 134 סקירות על עייפות במחלות ראומטיות מצאה שאין לה הגדרה מוסכמת, ש-25 כלי המדידה שלה כולם מדווחים-עצמית, ושההתערבויות הלא-תרופתיות השיגו אפקט "זניח עד קטן". על הרקע הזה נקראים נתוני הריישי. עייפות. הניסוי הגדול, מ-2005: 1,800 מ"ג שלוש פעמים ביום, 8 שבועות; תחושת העייפות ירדה ב-28.3% מול 20.1% בפלצבו, ו-51.6% מול 24.6% השתפרו "יותר ממינימלית". ההפרש נטו הוא כ-8 נקודות אחוז, בנוירסתניה — מצב שאינו אוטואימוני. פיילוט מ-2012 ב-48 חולות סרטן שד מצא שיפור בסולם העייפות אחרי 4 שבועות של אבקת נבגים. כאב. בניסוי ה-RA הכאב השתפר מול הבסיס, בקבוצה שקיבלה גם San Miao San. בפיברומיאלגיה, 64 נשים, 6 שבועות: סבולת אירובית, גמישות ומהירות השתפרו — מול קמח חרוב, שהוא תכשיר השוואה ולא פלצבו אינרטי; כאב לא נמדד כתוצאה. על הכאב הכרוני בכלל כתבנו בעמוד הכאב הכרוני, ועל פיברומיאלגיה — בעמוד הפיברומיאלגיה.

ושינה. "ריישי לשינה" היא ההשלמה הנפוצה ביותר של גוגל ל"ריישי ל…" — שש מתוך חמש-עשרה. ולא מצאנו ולו ניסוי אקראי אחד בבני אדם שבדק ריישי ושינה; החיפוש הייעודי מחזיר רשומה אחת, והיא מחקר הכושר בפיברומיאלגיה. פירטנו בעמוד ריישי לשינה. מה לשאול את הרופא. עייפות ב-RA יכולה לנבוע מפעילות המחלה, מאנמיה, מתרופות או מדיכאון — כל אחד מהם נבדק אחרת. זה המקום להתחיל בו, לפני כל תוסף.

האם ריישי יכולה דווקא להחמיר תסמינים?

נמדד פעם אחת, באוכלוסייה אחרת: ב-29 גברים עם תסמונת מלחמת המפרץ — מצב של עייפות כרונית, כאב ומרכיב נוירו-דלקתי — במינון הגבוה של ריישי חומרת התסמינים הייתה גבוהה יותר מאשר בפלצבו (p=0.012); במינון הנמוך — ללא שינוי. זו לא דלקת מפרקים שגרונתית ולא התלקחות אוטואימונית. זה הניסוי היחיד שמצאנו שבו חומרת תסמינים הייתה גבוהה יותר עם ריישי מאשר עם פלצבו.

מה בדיוק נמדד. ניסוי צולב פסאודו-אקראי מ-2021: כל משתתף עבר 30 יום בסיס, 30 יום פלצבו, 30 יום מינון נמוך ו-30 יום מינון גבוה, לשלושה צמחים — ריישי, סרפד ואפימדיום. במינון הנמוך ריישי לא נבדלה מפלצבו (p=0.603); במינון הגבוה החומרה הייתה גבוהה יותר מאשר בפלצבו. המחברים: "ריישי עלולה להחריף תסמינים אצל חלק מהסובלים", ולצד זה — "מדגם קטן, תוצאות ראשוניות". סרפד במינון גבוה, לשם השוואה, הוריד תסמינים (p=0.048).

למה זה רלוונטי ולמה לא. תסמונת מלחמת המפרץ אינה RA, ואין בה מפרק דלקתי. מה שמשותף הוא החוויה — עייפות מתמשכת, כאב, ומערכת חיסון מעורבת — כלומר, מחוץ לניסוי ה-RA עצמו, האוכלוסייה האנושית הקרובה ביותר לחולה RA שבה ריישי נמדדה מול פלצבו לאורך זמן. ומה שהיא מלמדת: "טבעי" אינו כיוון אחד, והמינון משנה. מה כן אפשר לדעת: מי שמתחיל תוסף ומרגיש החמרה — עייפות, כאבים, נפיחות — מפסיק, רושם, ומספר לראומטולוג. הנתון הזה שלכם שווה יותר מכל ממוצע.

מה כן נמדד ב"טיפול טבעי" ל-RA — ואיננו מוכרים?

אומגה 3 ותזונה. ב-22 ניסויים בחולי RA, שמן דגים הפחית כאב ב-SMD של −0.21 — אפקט קטן, באיכות ראיה "בינונית"; מטא-אנליזה מאוחרת של 23 ניסויים מצאה −0.16, לא מובהק. בתזונה, סקירת Cochrane של 14 ניסויים אקראיים ועוד אחד מבוקר, 837 חולים, סיכמה: "עדיין לא ודאי". אנחנו לא מוכרים אף אחד מהם.

"דלקת מפרקים טיפול טבעי" ו"דלקת מפרקים שגרונית תזונה" הן מה שמחפשים, ולכן כדאי לדעת מה נבדק בפועל. אומגה 3. מטא-אנליזה מ-2017 של 42 ניסויים בשמני ים בדלקות מפרקים: ב-RA, 22 ניסויים, ירידה קטנה בכאב (SMD −0.21); ב-OA — לא מובהק. מטא-אנליזה מ-2012 של 10 ניסויים, 183 חולים מול 187 בפלצבו, במינון של 2.7 גרם ליום לפחות ל-3 חודשים: צריכת נוגדי הדלקת ירדה (p=0.011), אבל מפרקים רגישים, נפוחים ונוקשות בוקר — לא מובהקים. ומטא-אנליזה של 23 ניסויים מבוקרי-פלצבו, שפורסמה ב-2024, מצאה כאב −0.16 לא מובהק, CRP שירד ב-0.21 מ"ג לד"ל בלבד, ודאות "נמוכה עד נמוכה מאוד", והעריכה שירידת צריכת נוגדי הדלקת במחקרים קודמים אולי נבעה מסמיות לקויה. תזונה. סקירת Cochrane מ-2009: צום ואחריו 13 חודשי תזונה צמחונית — כאב ירד ב-1.89 על סולם 0–10, בניסוי יחיד; תזונה ים-תיכונית כרתית 12 שבועות — ירידה של 14.00 על סולם 0–100, בניסוי יחיד; תפקוד ונוקשות — ללא שינוי; ובקבוצות הדיאטה הנשירה הייתה גבוהה ב-10% והמשקל ירד ב-3.23 ק"ג. טיפול פסיכולוגי. סקירת Cochrane מ-2020 של 75 מחקרים ו-9,401 משתתפים — רובם עם פיברומיאלגיה, כאב גב או RA — מצאה ש-CBT מול טיפול רגיל הפחית כאב (SMD −0.22) ומצוקה (−0.34): "אפקט קטן או קטן מאוד", אבל מדוד.

למה הפרק הזה כאן: כי כך נראית ראיה על "טיפול טבעי" כשמודדים אותה — עשרות ניסויים, אפקטים קטנים, מחלוקת. לארבע הפטריות שלנו אין אפילו את זה. ובחירת תוסף כזה, אם בכלל, שייכת לראומטולוג ולדיאטנית.

שגרונתית, ניוונית, גאוט או פסוריאטית — למה ההבחנה משנה לקריאת המחקרים?

כי כל אחת היא מחלה אחרת, עם מודל מחקר אחר. הניסוי האנושי היחיד באחת מארבע הפטריות שלנו היה ב-RA. בדלקת מפרקים ניוונית (OA) יש מולקולה מריישי בעכברים ובתאי סחוס בלבד. בארתריטיס פסוריאטית חיפוש פטריות מחזיר 0 תוצאות. וגאוט היא מחלה מטבולית של חומצה אורית. מי שמצטט מחקר על אחת כהוכחה לאחרת — מערבב.

ב-OA, הרשומה הקרובה ביותר היא מ-2022: חומצה גנודרית A בעכברים עם פגיעה מושרית בברך הורידה ציוני נזק בסחוס, לצד בדיקה בתאי סחוס אנושיים בתרבית. זה מה שיש. בארתריטיס פסוריאטית — המחלה שמחברת עור ומפרקים — חיפוש ייעודי של ארבע הפטריות מחזיר 0 תוצאות; על פסוריאזיס עצמה ועל התרופות הביולוגיות שלה כתבנו בעמוד הפסוריאזיס. גאוט היא דלקת מפרקים שנגרמת מגבישי חומצה אורית, לא ממערכת חיסון שתוקפת את עצמה, ומה שנבדק עליה שונה לגמרי — בעמוד הפטריות והגאוט. וכשאתם קוראים "פטריות לדלקת מפרקים" באתר כלשהו — שאלו קודם איזו.

מה כן נמדד בבקבוק שלנו

אחרי עמוד שאומר "לא נמדד" כמעט בכל שורה, מגיע לכם לדעת מה כן נמדד — ועל מה בדיוק. אנחנו מגדלים את הפטריות בעצמנו, בחווה בגליל: גוף פרי טרי, לא תפטיר שגודל על דגן ולא אבקה מיובאת שאי אפשר לדעת מה עבר עליה. הפטרייה עוברת מהקטיף ישירות למיצוי, בלי שלב ייבוש באמצע; ככל הידוע לנו, אנחנו מהבודדים בעולם שעובדים כך. המיצוי משולש, ושלב האלכוהול בו נמשך 7 שבועות. יחס המיצוי של הריישי הוא 1:3, ושל הקורדיספס 1:2.5, על בסיס פטרייה טרייה. האלכוהול בתמצית המוגמרת: 32% — הנתון שכתבנו עליו בפרק המתוטרקסט, ושכדאי להביא לראומטולוג יחד עם רשימת התרופות.

ואת המספרים לא אנחנו קובעים. שלחנו את התמציות המוגמרות לבדיקה ב-TÜV Austria, ומה שחזר הוא אחוז הבטא-גלוקן על בסיס החומר היבש — ולצדו אלפא-גלוקן, כלומר עמילן, שלא אותר באף אחת מהן. אלפא-גלוקן שלא אותר הוא ההוכחה הכימית שאין דגן בבקבוק. כדי להבין למה זה חשוב, כדאי להכיר את הסולם התלת-מדרגתי של השוק: תפטיר שגודל על דגן, שבו הבטא-גלוקן בדרך כלל מתחת ל-7% ורוב המשקל הוא עמילן; גוף פרי מיובש מיובא, שאיכותו תלויה במי שייבש אותו ומתי; וגוף פרי טרי מהחווה, שהוא מה שאנחנו עושים. בעמוד שעסק כל כך הרבה בבטא-גלוקן ובמערכת החיסון, ראוי לומר גם: המספר הזה מתאר את מה שבבקבוק, לא את מה שהוא עושה בגוף. למה בטא-גלוקן ולא "סך פוליסכרידים" — הסברנו בנפרד.

כל הבדיקות שלנו פתוחות, ומי שרוצה לקרוא את הדוח בעצמו ימצא אצלנו הסבר איך קוראים COA. הכשרות — רבנות מטה יהודה, הרב גד אטיאס. זה מה שאנחנו יודעים למדוד ולהוכיח על מה שבבקבוק. מה שהיא תעשה לדלקת מפרקים שגרונתית — לא נמדד, ולכן לא נכתב.

מה העמוד הזה לא אומר — ומה אנחנו לא טוענים

אנחנו לא טוענים שריישי, קורדיספס, רעמת האריה או זנב תרנגול משפרות דלקת מפרקים שגרונתית, מקלות על כאב מפרקים, מפחיתות דלקת או "מאזנות את מערכת החיסון" — הניסוי היחיד נכשל ביעד הראשוני, ושאר הראיות הן מכרסמים ותאים. לא טוענים גם את ההפך — שהפטריות מחמירות RA: המחקרים המחמירים נעשו בהזרקה של בטא-גלוקנים אחרים לעכברים, והניסוי בתסמונת מלחמת המפרץ הוא אוכלוסייה אחרת. לא טוענים שהשילוב עם מתוטרקסט, הומירה, אנברל, קסלג'אנז, אולומיאנט, פלקווניל או פרדניזון בטוח — הוא לא נמדד בבני אדם; ולא שהוא מסוכן — גם זה לא נמדד. לא טוענים שאומגה 3 או תזונה "מוכחות" — האפקטים קטנים והמחקרים סותרים, ואנחנו לא מוכרים אותן. ואיננו עוסקים כאן בביטוח לאומי, באחוזי נכות או בזכויות — אין לנו בזה מומחיות ואין לנו על זה מקורות. מה שכן: דלקת מפרקים שגרונתית מטופלת אצל ראומטולוג, והתרופות שלה מונעות נזק בלתי הפיך. אין להפסיק, להפחית או לשנות אותן על דעת עצמכם, ומי שמוסיף תוסף כלשהו — כולל שלנו — מספר לרופא לפני, לא אחרי. אנחנו מוכרים תמציות פטריות, ואומרים לכם במפורש לא לקנות אותן בשביל דלקת מפרקים.

השורה התחתונה

דלקת מפרקים שגרונתית היא המחלה האוטואימונית היחידה שבה אחת מארבע הפטריות שאנחנו מגדלים נבדקה בניסוי אקראי בבני אדם — ריישי יחד עם פורמולה צמחית, 65 חולים, חצי שנה — והניסוי נכשל ביעד הראשוני, בלי שינוי בסמני דלקת או חיסון בפלזמה. עם מתוטרקסט, התרופות הביולוגיות, מעכבי JAK, פלקווניל ופרדניזון — אף שילוב לא נמדד בבני אדם; עם מתוטרקסט יש 3 מחקרים בעכברים ובתאים, ומה שכן ידוע באדם הוא על הכבד, על האלכוהול, ועל האנזים שמפרק את קסלג'אנז. על העייפות והכאב יש נתונים — באוכלוסיות אחרות, עם פלצבו שעשה כמעט אותו דבר. ויש ניסוי אחד, באוכלוסייה אחרת, שבו במינון גבוה חומרת התסמינים הייתה גבוהה יותר עם ריישי מאשר עם פלצבו. אם מישהו מוכר לכם פטרייה "לדלקת מפרקים" — שלחו לו את העמוד הזה, ודברו עם הראומטולוג.

שאלות נפוצות

האם ריישי עוזרת לדלקת מפרקים שגרונית?

נבדקה פעם אחת בבני אדם: 65 חולים, 4 גרם ריישי ו-2.4 גרם San Miao San ליום, 24 שבועות, על גבי התרופות הרגילות. היעד הראשוני, ACR20, הושג ב-15% מול 9.1% בפלצבו — לא מובהק. סמני חיסון ודלקת לא השתנו. הכאב וההערכה העצמית השתפרו רק כמדד משני, מול נקודת הפתיחה.

אפשר לקחת פטריות מרפא עם מתוטרקסט?

בבני אדם השילוב לא נבדק — 0 מחקרי אינטראקציה; בעכברים ובתאים יש 3 מחקרי מתן-משותף, אף אחד לא בחולה. מתוטרקסט מחייב מעקב אחר אנזימי כבד; לריישי יש שני דיווחי פגיעה כבדית, והתמצית שלנו מכילה 32% אלכוהול — כ-0.35 גרם במנה יומית, לפי חישוב על המפרט. אלה נתונים לראומטולוג, לא החלטה לבד. התוסף שכן נבדק עם מתוטרקסט הוא חומצה פולית — והרופא רושם אותה.

ומה עם הומירה או אנברל?

0 מחקרים עם ארבע הפטריות שלנו. הן תרופות חלבוניות שמתפרקות אחרת מתרופות כימיות, ולכן אינטראקציה דרך אנזימי הכבד פחות צפויה — אבל "פחות צפוי" אינו "נבדק". השאלה הפתוחה היא חיסונית: בטא-גלוקן מזוקק מריישי העלה ספירות תאי חיסון במבוגרים בריאים, והתרופה מרסנת. מה קורה במפגש — לא נמדד.

ומה עם קסלג'אנז או אולומיאנט?

לא נמדד. קסלג'אנז מתפרק בעיקר באנזים CYP3A4, ותרופה שמעכבת אותו חזק — קטוקונזול — העלתה את רמתו ב-103% במתנדבים. ריישי עיכבה CYP3A במיקרוזומים של כבד חולדה; באדם זה לא נבדק מעולם. שאלה לרוקח, עם שם התרופה ושם התוסף ביד.

פטריות "מחזקות חיסון" — זה מסוכן במחלה אוטואימונית?

לא ידוע. במבוגרים בריאים, בטא-גלוקן מריישי העלה CD3, CD4, CD8 ותאי NK מול פלצבו; בחולי RA, בניסוי היחיד, אף סמן בפלזמה לא זז. לא מצאנו דיווח על התלקחות אוטואימונית מארבע הפטריות — אבל הדיווח על תופעות לוואי מתוספים חלקי ורופף בהרבה מזה של תרופות. "לא נמדד" אינו "בטוח" ואינו "מסוכן".

ריישי יכולה לעזור לעייפות ב-RA?

בחולי RA — לא נמדד. בנוירסתניה, 132 חולים, העייפות ירדה ב-28.3% עם ריישי מול 20.1% עם פלצבו — הפרש של כ-8 נקודות. ובתסמונת מלחמת המפרץ, במינון גבוה חומרת התסמינים הייתה גבוהה יותר עם ריישי מאשר עם פלצבו; במינון נמוך — ללא שינוי. עייפות ב-RA שווה בירור אצל הרופא לפני כל תוסף.

איזה טיפול טבעי כן נבדק בדלקת מפרקים שגרונית?

אומגה 3 — ב-22 ניסויים, ירידה קטנה בכאב, ובמטא-אנליזה מאוחרת יותר לא מובהקת; תזונה צמחונית או ים-תיכונית — ניסויים בודדים עם פחות כאב, ו-Cochrane מסכמת "עדיין לא ודאי"; CBT — אפקט קטן אך מדוד. איננו מוכרים אף אחד מהם, והבחירה שייכת לראומטולוג.

ריישי מדללת דם — אפשר עם נוגדי דלקת?

שני מחקרים סותרים. בניסוי ללא ביקורת, 3 גרם ליום עיכבו צימות טסיות עד 31.49 אחוז; בניסוי אקראי, 1.5 גרם ליום לא שינו אף מדד קרישה ב-40 מתנדבים בריאים. ההבדלים: מינון, אוכלוסייה ומדד. לפני ניתוח, או עם נוגד קרישה — ספרו לרופא על כל תוסף.

מקורות מדעיים (מאמרים מבוקרי-עמיתים)

• הניסוי האקראי היחיד: 65 חולי RA (32/33), ריישי 4 גרם + San Miao San 2.4 גרם ליום על גבי DMARDs, 24 שבועות, 89% השלימו: ACR20 15% מול 9.1% (P>0.05); תאי חיסון וציטוקינים ללא שינוי; כאב והערכה גלובלית — שיפור בקבוצת הצמחים בלבד; 22 אירועי לוואי קלים (8 מול 14) — Li EK, et al. Arthritis and Rheumatism, 2007. צפייה ב-PubMed
• אותו ניסוי, הפרסום האימונולוגי: CD4/CD8/NK/B, IP-10, MCP-1, MIG, RANTES, IL-8, IL-18 בפלזמה — ללא הבדל ב-8 וב-24 שבועות; רק IL-18 מושרה ex vivo — Bao YX, et al. Immunopharmacology and Immunotoxicology, 2006. צפייה ב-PubMed
• אותה פורמולה בחולדות עם ארתריטיס מושרית: בהזרקה — פחות אלודיניה, בצקת ואודם; בבליעה — בצקת ואודם, לא אלודיניה; בהיסטולוגיה, בשתי הדרכים — פחות חדירת תאים ושחיקת סחוס — Lam FF, et al. Journal of Ethnopharmacology, 2008. צפייה ב-PubMed
• חומצה גנודרית A, 20 או 40 מ"ג לק"ג, ב-40 עכברים (כולל ביקורת) עם ארתריטיס מושרית-קולגן: ציון ארתריטיס, IL-6 ו-TNF-α ירדו במינון הגבוה — Guzel Erdogan D, et al. Scientific Reports, 2025. צפייה ב-PubMed
• אבקת נבגי ריישי בבליעה בעכברים עם ארתריטיס מושרית-קולגן: פחות הרס מפרק ורגישות-יתר לכאב, דרך נויטרופילים — Huang S, et al. Frontiers in Immunology, 2025. צפייה ב-PubMed
• קורדיספין עיכב MMP-1 ו-MMP-3 בפיברובלסטים סינוביאליים מ-12 חולי RA — במבחנה — Noh EM, et al. Rheumatology (Oxford), 2009. צפייה ב-PubMed
• OA: חומצה גנודרית A בעכברים עם פגיעה מושרית בברך ובתאי סחוס אנושיים — ציוני נזק ו-MMP-13 ירדו — Wu W, et al. Chemical Biology & Drug Design, 2022. צפייה ב-PubMed
• עכברי SKG: הזרקה תוך-צפקית בודדת של זימוזן, קורדלן או למינרין הציתה ארתריטיס כרונית קשה; חסימת Dectin-1 מנעה — Yoshitomi H, et al. The Journal of Experimental Medicine, 2005. צפייה ב-PubMed
• עכברי SKG: בטא-גלוקן מקנדידה וסכיזופילן — ארתריטיס חמורה יותר מלמינרין, IL-6 גבוה; "זיהום פטרייתי עשוי להיות גורם" — Hida S, et al. Biological & Pharmaceutical Bulletin, 2007. צפייה ב-PubMed
• בטא-גלוקן מקנדידה כאדג'ובנט בעכברי DBA/1 — ארתריטיס חמורה יותר מאדג'ובנט פרוינד המלא; בטא-גלוקנים פטרייתיים "מסוגלים להשרות ולהחמיר מחלות אוטואימוניות כמו RA" — Hida S, et al. Journal of Autoimmunity, 2005. צפייה ב-PubMed
• עכברי SKG חסרי Nod2 שנחשפו לבטא-גלוקן — ארתריטיס מוחמרת, התרחבות Th17 — Napier RJ, et al. Journal of Immunology, 2018. צפייה ב-PubMed
• בטא-גלוקן מזוקק מריישי במבוגרים בריאים בני 18–55, 84 יום, כפול-סמיות: עלייה ב-CD3, CD4, CD8, יחס CD4/CD8 ו-NK; הבדל מובהק ב-IgA ובציטוטוקסיות NK (כיוון לא צוין בתקציר) — Chen SN, et al. Foods, 2023. צפייה ב-PubMed
• Cochrane, ריישי בחולי סרטן: CD3 +3.91%, CD4 +3.05%, CD8 +2.02%; איכות "בדרך כלל לא מספקת" — Jin X, et al. Cochrane Database of Systematic Reviews, 2016. צפייה ב-PubMed
• שלושה מטופלים — פמפיגוס ודרמטומיוזיטיס — שהתלקחו בסמיכות לאכינצאה וספירולינה (לא פטריות) — Lee AN, Werth VP. Archives of Dermatology, 2004. צפייה ב-PubMed
• פוליסכריד ריישי עיכב תלוי-מינון CYP2E1, CYP1A2 ו-CYP3A במיקרוזומים של כבד חולדה — Wang X, et al. Biological & Pharmaceutical Bulletin, 2007. צפייה ב-PubMed
• טופאציטיניב (קסלג'אנז) — CYP3A4 בעיקר; 12 מתנדבים לכל מחקר: קטוקונזול העלה AUC ב-103%, פלוקונזול ב-79%. Pfizer — Gupta P, et al. Clinical Pharmacology in Drug Development, 2014. צפייה ב-PubMed
• Cochrane, מתוטרקסט מול פלצבו: 7 ניסויים, 732; ACR50 — 15 יותר מכל 100; התקדמות רדיוגרפית RR 0.31; נשירה על תופעות לוואי 16% מול 8% — Lopez-Olivo MA, et al. Cochrane Database of Systematic Reviews, 2014. צפייה ב-PubMed
• Cochrane, חומצה פולית/פולינית עם מתוטרקסט: 6 ניסויים, 624; עליית טרנסאמינזות — ירידה יחסית של 76.9%; תופעות עיכול — 26%; ללא פגיעה ביעילות — Shea B, et al. Cochrane Database of Systematic Reviews, 2013. צפייה ב-PubMed
• 11,839 חולי RA על מתוטרקסט: מעל 21 יחידות אלכוהול בשבוע — HR 1.85 לעליית אנזימי כבד; מתחת ל-14 — ללא קשר. תצפיתי — Humphreys JH, et al. Annals of the Rheumatic Diseases, 2017. צפייה ב-PubMed
• עכברים: פוליסכריד ריישי בבליעה (100–200 מ"ג לק"ג) הפך את הנזק לרירית המעי הדק ואת ירידת ה-IgA בסרום שגרם מתוטרקסט בהזרקה; מודל רעילות מעי, לא RA — Chen LH, et al. Acta Pharmacologica Sinica, 2011. צפייה ב-PubMed
• עכברים עם מלנומה גרורתית, 6–7 בקבוצה: תמצית מים של קורדיספס יחד עם מתוטרקסט — בלי ירידת המשקל שגרם מתוטרקסט לבד, והישרדות ארוכה יותר מהביקורת; לא נמדדה אינטראקציה — Nakamura K, et al. Receptors & Channels, 2003. צפייה ב-PubMed
• במבחנה: נוזל תרבית של תפטיר קורדיספס החזיר את התרבות תאי טחול של עכבר שמתוטרקסט דיכא, ואת הפרשת IL-2, IFN-γ ו-TNF-α; החלק בחיות — עם ציקלופוספמיד; חלק מהמחברים מחברת תרופות קוריאנית — Shin JS, et al. Phytotherapy Research, 2018. צפייה ב-PubMed
• גבר בן 47, הפטיטיס חריפה אחרי אבקת ריישי עם אלכוהול; החלמה תוך שבועיים — Guedikian R, et al. Cureus, 2023. צפייה ב-PubMed
• שני מטופלים (הונג קונג 2004, תאילנד 2005), שניהם נטלו גם תרופות אחרות: פגיעה כבדית 1–2 חודשים אחרי מעבר מריישי מבושלת לאבקה; אחד — הפטיטיס פולמיננטית קטלנית — Wanmuang H, et al. Journal of the Medical Association of Thailand, 2007. צפייה ב-PubMed
• ריישי 3 גרם ליום, שבועיים, 33 חולים טרשתיים ללא ביקורת (ועוד 15 בריאים — במבחנה בלבד): עיכוב צימות טסיות עד 31.49 אחוז; פקקת חוץ-גופית 30.05 → 20.4 מ"מ — Tao J, Feng KY. Journal of Tongji Medical University, 1990. צפייה ב-PubMed
• ניסוי אקראי, 40 מתנדבים בריאים, ריישי 1.5 גרם ליום 4 שבועות: אפס שינוי בקרישה, פיברינוגן, vWF, PFA-100, תרומבואלסטוגרפיה — Kwok Y, et al. Anesthesia and Analgesia, 2005. צפייה ב-PubMed
• 29 גברים עם תסמונת מלחמת המפרץ, צולב פסאודו-אקראי: ריישי במינון נמוך — כפלצבו (p=0.603); במינון גבוה — חומרת תסמינים גבוהה יותר (p=0.012). "מדגם קטן, ראשוני" — Younger J, et al. International Journal of Environmental Research and Public Health, 2021. צפייה ב-PubMed
• 132 חולי נוירסתניה, 1,800 מ"ג ×3 ליום, 8 שבועות: עייפות −28.3% מול −20.1% בפלצבו; "יותר משיפור מינימלי" 51.6% מול 24.6% — Tang W, et al. Journal of Medicinal Food, 2005. צפייה ב-PubMed
• 64 נשים עם פיברומיאלגיה, 6 גרם ריישי ליום, 6 שבועות, מול קמח חרוב (לא פלצבו): סבולת, גמישות ומהירות השתפרו; כאב לא נקודת קצה — Collado Mateo D, et al. Nutrición Hospitalaria, 2015. צפייה ב-PubMed
• פיילוט, 48 חולות סרטן שד בטיפול הורמונלי, אבקת נבגים 4 שבועות: שיפור בסולם העייפות — Zhao H, et al. Evidence-Based Complementary and Alternative Medicine, 2012. צפייה ב-PubMed
• Cochrane, ריישי בגורמי סיכון לבביים: סיכון לאירוע שלילי RR 1.67 (0.86–3.24) — לא מובהק, לא חמורים — Klupp NL, et al. Cochrane Database of Systematic Reviews, 2015. צפייה ב-PubMed
• סקירה של 134 סקירות על עייפות במחלות ראומטיות: אין הגדרה מוסכמת; 25 כלי מדידה, כולם מדווחים-עצמית; התערבויות לא-תרופתיות — אפקט זניח עד קטן — Beckers E, et al. RMD Open, 2023. צפייה ב-PubMed
• שמני ים בדלקות מפרקים, 42 ניסויים: ב-RA (22) כאב SMD −0.21, איכות בינונית; ב-OA — לא מובהק — Senftleber NK, et al. Nutrients, 2017. צפייה ב-PubMed
• אומגה 3 ב-RA, 10 ניסויים (183 מול 187), ≥2.7 גרם ליום ≥3 חודשים: צריכת NSAID ירדה (p=0.011); מפרקים ונוקשות — לא מובהקים — Lee YH, et al. Archives of Medical Research, 2012. צפייה ב-PubMed
• אומגה 3 ב-RA, 23 ניסויים מבוקרי-פלצבו: כאב −0.16 לא מובהק; CRP −0.21 מ"ג לד"ל; ודאות נמוכה עד נמוכה מאוד — Gkiouras K, et al. Critical Reviews in Food Science and Nutrition, 2024. צפייה ב-PubMed
• Cochrane, תזונה ב-RA: 14 ניסויים אקראיים ועוד אחד מבוקר, 837 חולים; צמחונית אחרי צום — כאב −1.89 (0–10); ים-תיכונית — −14.00 (0–100); ניסויים בודדים; "still uncertain" — Hagen KB, et al. Cochrane Database of Systematic Reviews, 2009. צפייה ב-PubMed
• Cochrane, טיפול פסיכולוגי בכאב כרוני: 75 מחקרים, 9,401 משתתפים; CBT מול טיפול רגיל — כאב −0.22, מצוקה −0.34; "small or very small" — Williams ACC, et al. Cochrane Database of Systematic Reviews, 2020. צפייה ב-PubMed

להמשך

• פטריות מרפא ומחלות אוטואימוניות — התמונה המלאה
• האם פטריות עוזרות לדלקת מפרקים
• פטריות מרפא וגאוט
• פסוריאזיס וטיפול טבעי
• כאב כרוני ופטריות מרפא
• פיברומיאלגיה ותוספי תזונה
• פטריות מרפא והכבד
• אינטראקציות עם תרופות
• האם יש תופעות לוואי לפטריות מרפא?
• למי לא מתאימה ריישי
• ריישי ומערכת החיסון: ויסות או חיזוק?
• האם ריישי משפיעה על תגובה דלקתית?
• ריישי לשינה — מה נמדד ומה לא
• תוצאות המעבדה — בטא-גלוקן

המידע בעמוד זה נועד למטרות מידע בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי, אבחון או תחליף לטיפול מקצועי. תמציות פטריות מרפא הן תוספי תזונה ולא תרופות, ואינן מיועדות לטיפול בדלקת מפרקים שגרונתית או בכל מצב רפואי אחר. דלקת מפרקים שגרונתית מחייבת אבחון ומעקב של ראומטולוג. אין להפסיק, להחליף או לשנות מינון של מתוטרקסט, תרופה ביולוגית, מעכב JAK, סטרואידים או כל תרופה אחרת ללא הנחיית הרופא. לפני תחילת שימוש בכל תוסף, ובמיוחד במקרה של נטילת תרופות קבועות, הריון, הנקה, ניתוח מתוכנן, מחלת כבד או כליה, או כל מצב רפואי קיים, יש להתייעץ עם רופא או רוקח.