מיגרנה, טיפול טבעי ותוספים: מה נמדד, ומה עם אימיטרקס וטופמקס

בקצרה5 נקודות · דקת קריאה

• אף מחקר — לא בבני אדם ולא בחיות — בדק ריישי, רעמת האריה, קורדיספס או זנב תרנגול במיגרנה או בכאב ראש; מה שיש הוא היעדר מדידה, לא ראיה שלילית.
• רעמת האריה וכאב ראש: הרשומה היחידה ב-PubMed היא סקירה שיטתית מ-2025 — והיא מונה כאב ראש כתופעת לוואי אפשרית, לא כטיפול.
• זומיג מתפרק כמעט בלעדית על ידי האנזים CYP1A2, וריישי עיכבה אותו במיקרוזומים של כבד חולדה; באדם השילוב לא נמדד — שאלה לרוקח.
• טופמקס מופרש ברובו בכליות ונוגדני CGRP מתפרקים לחומצות אמינו — לשניהם אין ציר אינטראקציה עם אנזימי כבד, ועדיין אין מדידה עם פטריות.
• מה שכן נמדד במיגרנה — ויטמין B2 ב-673 נבדקים, מגנזיום ו-CoQ10 עם מטא-אנליזות סותרות — איננו מוכרים.

יש שאלה על המאמר? שאלו את הבוט של טריטרה ›

מיגרנה (Migraine) היא מצב שבו "טיפול טבעי" הוא החיפוש הראשון אחרי "טיפול" — ופטריות המרפא שמוצעות לה באנגלית הן רעמת האריה (Hericium erinaceus), ריישי (Ganoderma lucidum, הלינגג'י של הרפואה הסינית) וקורדיספס. התשובה הכנה: אף מחקר — לא באדם, לא בחיה, לא במבחנה — בדק פטריית מרפא במיגרנה או בכאב ראש. הרשומה היחידה שמחברת רעמת האריה לכאב ראש מונה אותו כתופעת לוואי אפשרית. מה שכן נמדד — מגנזיום, B2 ו-CoQ10 — איננו מוכרים. ומה שחשוב לנוטלי אימיטרקס, זומיג או דרלין — כאן.

סוגי הראיות שכן קיימים, מהקרוב לאדם ועד הרחוק: על מיגרנה עצמה — מטא-אנליזות של תוספים שאנחנו לא מוכרים, סקירת Cochrane על צמח אחד, וסקירה של 19 ניסויים בצמחים שאין בהם ולו פטרייה אחת; על התרופות — סקירות פרמקוקינטיות שמסבירות איך כל תרופה מתפרקת, ושני ניסויים בבני אדם שמראים איך נראית אינטראקציה אמיתית כשמודדים אותה; על הפטריות — עיכוב אנזים בצלוחית עם רקמת כבד חולדה, ניסויים בעכברים על כאב חום ועל דלקת במודל פרקינסון, וניסויי קוגניציה קטנים בבני אדם שבהם כאב ראש לא נמדד. על הצירוף "פטרייה × מיגרנה" אין שום דבר. העמוד הזה כתוב סביב מה שאתם באמת שואלים, ואומר על כל פריט מה הוא, ומה הוא לא.

האם פטריות מרפא עוזרות למיגרנה — מה באמת נבדק?

כלום. לא ריישי, לא רעמת האריה, לא קורדיספס ולא זנב תרנגול נבדקו במיגרנה או בכאב ראש — לא בניסוי אנושי, לא בחיה, ולא במודל מעבדה של מיגרנה. חיפוש ישיר ב-PubMed מחזיר 2, 1, 2 ו-9 רשומות בהתאמה, ואף אחת מהן אינה מחקר על הפטרייה במיגרנה. זה לא "ראיה שלא עובד" — זה היעדר מדידה מוחלט.

כדי להבין כמה זה חריג, כדאי להכיר את קנה המידה של המצב. לפי מחקר נטל המחלות העולמי לשנת 2021, 1.2 מיליארד בני אדם חיים עם מיגרנה, והנטל הגבוה ביותר הוא בנשים בגילי 30–44; המחקר הקודם באותה סדרה כותרתו היא "מיגרנה נותרה השנייה בגורמי הנכות בעולם, והראשונה בקרב נשים צעירות". על מצב בסדר גודל כזה, עם שוק תוספים שיודע לומר באנגלית "magnesium riboflavin cocktail", אפשר היה לצפות שמישהו יבדוק פטרייה. אף אחד לא בדק. גם המדע של המיגרנה זז לכיוון אחר לגמרי: דור התרופות החדש — נוגדנים ל-CGRP ולקולטן שלו — הוא "הראשון שתוכנן במיוחד לפעול על מערכת הכאב הטריגמינלית", כפי שמסכמת סקירה מ-2018 ב-Nature Reviews Neurology. מחקר על פטרייה כלשהי ו-CGRP: 0 רשומות.

ולכן העמוד הזה לא בנוי סביב הפטריות. הוא בנוי סביב מה שאתם מקלידים: האם אפשר לשלב פטרייה עם התרופה שכבר נוטלים, האם רעמת האריה יכולה דווקא לגרום לכאב ראש, מה כן נמדד בתוספים (ואיננו מוכרים אותם), ומה נמצא במיגרנה של העין, הווסטיבולרית, ההורמונלית או זו שמגיעה מהצוואר — על תת-הסוגים האלה, אגב, התשובה זהה: אפס מחקרי פטריות בכל אחד מהם, וכל אחד מהם הוא עניין לנוירולוג.

מה נמדד, באיזו מערכת — ומה יצא?

הטבלה מסדרת את השאלות שאתם שואלים לפי מה שנמדד עליהן ובאיזה יצור. ארבע השורות הראשונות — הפטריות — ריקות. שורות התרופות מכילות פרמקולוגיה של התרופה ומבחנה של הפטרייה, לא מדידה של השילוב. ושורות התוספים שאיננו מוכרים הן היחידות שיש בהן ניסויים אקראיים בבני אדם עם מיגרנה.

האם ריישי עוזרת למיגרנה או לכאבי ראש?

לא נמדד. חיפוש ריישי עם "מיגרנה" או "כאב ראש" מחזיר שתי רשומות בכל PubMed: דיווח מקרה מ-2023 על גבר בן 47 שהגיע עם כאב ראש וכאב בטן ואובחן בפגיעת כבד אחרי אבקת ריישי עם אלכוהול, וסקר רפואה עממית מניגריה שבו כאב ראש משויך לפטרייה אחרת לגמרי. אף ניסוי, אף חיה, אף מבחנה.

מה טוענים בשוק. "ריישי מרגיעה את מערכת העצבים", "ריישי לשינה — ושינה טובה מונעת מיגרנה", "ריישי נוגדת דלקת". המשפט השני נשען על הנחה נכונה (שינה קטועה היא טריגר מוכר) ועל טענה שלא נמדדה: אין ניסוי אחד מבוקר של ריישי על שינה בבני אדם, ופירטנו את זה בעמוד ריישי לשינה. המשפט השלישי מגיע מתאים ומעכברים.

מה בדיוק נמדד. שתי הרשומות. הראשונה היא דיווח מקרה: כאב הראש היה תסמין של הפטיטיס חריפה, שחלפה במלואה תוך שבועיים אחרי טיפול תומך, והמחברים מדגישים את הצריכה המשותפת עם אלכוהול. זה נתון על כבד, לא על כאב ראש, והוא מצטרף לדירוג D של ריישי במאגר LiverTox שכבר כתבנו עליו. השנייה היא סקר אתנובוטני מ-2011: בניגריה, כאב ראש משויך במסורת ל-Pleurotus tuber-regium, בעוד ריישי משויכת לדלקת מפרקים ולגידולים. כלומר, אפילו ברפואה עממית ריישי לא נקשרה לכאב ראש.

למה זה לא עובר אוטומטית לאדם. אין מה להעביר. גם המנגנונים שנמדדו בריישי — גירוי תאי חיסון, עיכוב אנזימי כבד, עיכוב טסיות — לא נבדקו מעולם מול הגנגליון הטריגמינלי או מול CGRP, ואין להם דרך ידועה להגיע לשם.

מה כן אפשר לדעת היום. שמי שנוטל ריישי צריך לדעת מה היא עושה לאנזימי הכבד בצלוחית (הפרק על הטריפטנים), ומה תופעות הלוואי שלה שכן נמדדו (הפרק על תופעות הלוואי). מה לשאול את הרופא. לא "האם ריישי עוזרת למיגרנה" — אלא "אילו מהתרופות שלי עוברות דרך CYP1A2".

האם רעמת האריה עוזרת למיגרנה — או גורמת לכאבי ראש?

על "עוזרת" — אפס מחקרים, בשום יצור. על "גורמת" — הרשומה היחידה ב-PubMed שמחברת רעמת האריה לכאב ראש היא סקירה שיטתית מ-2025 שכותבת: "אף שבדרך כלל אינן מדווחות, תופעות לוואי אפשריות כוללות אי-נוחות בקיבה, כאב ראש ותגובות אלרגיות". באף מחקר שבסקירה כאב ראש לא נמדד כתוצאה.

זו הפטרייה שעולה בחיפוש באנגלית — וחצי מההשלמות של גוגל ל-"lions mane migraine" הן בכלל שאלה הפוכה: "can lion's mane give you headaches", "lions mane cause migraine", "mushroom causing headache". שאלה שנולדה בפורומים, ושמגיעה לכאן כי אף אתר מכירה לא עונה עליה. אז נענה.

מה נמדד, בבני אדם. הסקירה השיטתית מ-2025 אספה 5 ניסויים אקראיים, 3 פיילוטים, קוהורט אחד ודיווח מקרה אחד — כולם על קוגניציה ומצב רוח, לא על כאב. הניסוי המצוטט ביותר: 30 יפנים בני 50–80 עם ליקוי קוגניטיבי קל, 4 טבליות של 250 מ"ג שלוש פעמים ביום, 16 שבועות; הציון הקוגניטיבי עלה בשבועות 8, 12 ו-16, וירד 4 שבועות אחרי ההפסקה; "בדיקות המעבדה לא הראו השפעה שלילית". המחבר הראשון עובד ב-Hokuto, יצרנית פטריות. הניסוי הארוך ביותר: 49 שבועות עם תפטיר מועשר-אריניצין A, שבו ארבעה נבדקים פרשו בגלל אי-נוחות בטנית, בחילה ופריחה בעור — ו"לא דווחו אירועים חריגים אחרים". מחבר ראשון ותאגיד: Grape King Bio, יצרן. ב-41 צעירים בריאים, 1.8 גרם למשך 28 יום — תופעות לוואי לא דווחו בתקציר. ב-30 נשים שאכלו עוגיות רעמת האריה 4 שבועות — שאלון תלונות שבו כאב ראש לא הופיע כפריט מדווח. ומקרה אחד של אנפילקסיס אחרי אכילת רעמת האריה טרייה, שמצוטט בסקירה קלינית מ-2024 בכתב עת של ALS.

מה זה אומר. שלושה דברים שונים, ואסור לערבב ביניהם: "לא נמדד" — כאב ראש לא היה נקודת קצה באף ניסוי; "לא דווח" — בניסויים שכן רשמו תופעות לוואי, כאב ראש לא היה ביניהן; ו"אפשרי" — הסקירה מונה אותו כתופעה שבדרך כלל לא מדווחת. מי שכותב "רעמת האריה גורמת לכאבי ראש" מסתמך על משפט אחד; מי שכותב "רעמת האריה לא גורמת לכאבי ראש" מסתמך על היעדר מדידה. שניהם לא קראו. מה כן אפשר לדעת: אם התחלתם תוסף וכאב ראש חדש הופיע — זה נתון שאתם מודדים על עצמכם, והוא שווה יותר מכל הספרות; מפסיקים ומספרים לרופא. ואם רעמת האריה מעניינת אתכם בגלל ערפל מוחי ולא בגלל הכאב — עמוד רעמת האריה וערפל מוחי מפרט מה נמדד שם, ולמי לא מתאימה רעמת האריה מפרט למי לא.

"רעמת האריה מגדילה NGF ומרגיעה דלקת עצבית" — מה זה אומר למיגרנה?

כלום שנמדד. NGF עלה בתאי אסטרוציטומה אנושיים בצלוחית ובהיפוקמפוס של עכברים שאכלו 5% אבקה 7 ימים. "דלקת עצבית" ירדה בתאי מיקרוגליה ובחולדות שהוזרק להן LPS לחומר השחור — מודל של פרקינסון. מודל מיגרנה — טריגמינלי, דורלי, ניטרוגליצרין — עם פטרייה כלשהי: 0 מחקרים.

זה המנגנון שכל עמוד מכירה מצטט, ולכן נעבור עליו לאט. NGF. ב-2008, מתוך תמציות ארבע פטריות מאכל, רק רעמת האריה העלתה ביטוי והפרשה של NGF בתאי אסטרוציטומה אנושיים 1321N1, דרך מסלול JNK; ההריצנונים C, D ו-E — התרכובות שהשוק מייחס להן את האפקט — דווקא לא. בעכברים, 5% אבקה יבשה במזון למשך 7 ימים העלתה NGF בהיפוקמפוס. ב-2013, תמצית מימית מלזית השרתה הפרשת NGF בתאי NG108-15 והגדילה צמיחת נויריטים ב-60.6% — ונכשלה בהגנה מפני עקה חמצונית: "נוירוטרופית אך לא נוירופרוטקטיבית", במילות המחברים. דלקת עצבית. אריניצין A מתפטיר, בתאי מיקרוגליה BV-2 ובאסטרוציטים עם LPS, מנע ייצור NO ו-TNF-α; בחולדות שהוזרק להן LPS לחומר השחור, מתן מוקדם שיפר מבחני תנועה והוריד TNF-α ו-IL-1β במוח-הביניים. אריניצין C, בתאי BV2 בלבד, הוריד NO, IL-6 ו-TNF-α דרך NF-κB ו-Nrf2. בשני המחקרים האלה יש מחברים מתעשיית התוספים.

למה זה לא עובר למיגרנה. מיגרנה, לפי מה שהמדע יודע היום, מתחילה במערכת הטריגמינלית ובנוירופפטיד CGRP — זו הסיבה שדור התרופות החדש מכוון בדיוק לשם. אסטרוציטומה בצלוחית, היפוקמפוס של עכבר וחומר שחור של חולדה עם LPS הם שלושה מקומות אחרים במערכת העצבים, בשלושה מודלים של מצבים אחרים. המחקר היחיד על רעמת האריה וכאב בחיה שלמה בדק תמצית תפטיר על כאב חום — מבחני tail-flick ו-hot-plate בעכברים — ומחבריו, מ-Grape King Bio, כותבים בעצמם ש"נדרשים מחקרים נוספים כדי לאמת את הקשר". כאב חום בכף רגל של עכבר אינו מיגרנה. ובהיעדר מודל טריגמינלי אחד עם פטרייה, גם המנגנון היפה ביותר נשאר במקומו: בצלוחית.

ומה עם קורדיספס וזנב תרנגול?

אפס. קורדיספס עם "מיגרנה" או "כאב ראש" — שתי רשומות: אתנוגרפיה של בני השרפה בטיבט, שבה כאב ראש מטופל בשבעה חומרים והקורדיספס אינו ביניהם, וסקירת תופעות לוואי שכאב הראש בה שייך לצמח אחר. זנב תרנגול — 9 רשומות, וכולן רעש: חיסונים, גידולי מוח, ראשי תיבות של תכשירים אחרים.

קורדיספס נמכרת בעולם כפטריית האנרגיה, וכאב ראש אינו בשום מקום בתיק שלה. ב-78 ראיונות עם בני השרפה בצ'נטאנג, 824 דיווחי שימוש כללו 51 צמחים ופטרייה אחת — קורדיספס; כאב ראש היה בין חמש התלונות הנפוצות, עם 63 דיווחי שימוש ב-7 חומרים, ואף אחד מהם לא הקורדיספס. בסקירה הרטרוספקטיבית של 1,816 דיווחי תופעות לוואי בקרקוב, "כאב ראש וסחרחורת" מופיעים בשילוב של אלאוטרוקוקוס עם אגומלטין — צמח, לא פטרייה; הקורדיספס באותה סקירה מופיעה בדיווח אחד על דימום במערכת העיכול עם סרטרלין, שכתבנו עליו בעמוד הבטיחות של הקורדיספס. על זנב תרנגול אין אפילו את זה. גם השאלה "האם פטריות משפיעות על סרוטונין" — רלוונטית, כי טריפטנים הם אגוניסטים של קולטני 5-HT1B/1D — מחזירה 0 מחקרים בבני אדם על שלוש הפטריות. חלל נתונים מלא, בשני הכיוונים.

לוקחים אימיטרקס, זומיג או רלפקס (טריפטנים) — אפשר עם פטריות?

לא נמדד — ולכן זו שאלה לרוקח, עם עובדה אחת ביד: זולמיטריפטן (זומיג) מתפרק בהפטוציטים אנושיים כמעט בלעדית על ידי האנזים CYP1A2, וסומטריפטן (אימיטרקס) חלקית. ריישי עיכבה את CYP1A2 — במיקרוזומים של כבד חולדה. השילוב מעולם לא נמדד באדם, לא לרעה ולא לטובה. אלטריפטן (רלפקס) מתפרק ב-CYP3A4, שעליו ריישי הייתה חלשה במיקרוזומים אנושיים.

מה ידוע על התרופות. סקירת האינטראקציות של תרופות כאב הראש מ-2006 מונה את הצירופים שיש להימנע מהם: סומטריפטן, ריזטריפטן או זולמיטריפטן עם מעכבי MAO; ותרופות שעוברות CYP2D6 ו-CYP3A4 — נגזרות ארגוט ואלטריפטן. ב-1999, בהפטוציטים אנושיים טריים, פורפילין — מעכב סלקטיבי של CYP1A2 — ביטל כמעט לחלוטין את המטבוליזם של זולמיטריפטן, בעוד מעכבי 2C9, 2C19, 2D6 ו-3A4 לא עשו דבר; CYP1A2 היה האנזים היחיד שיצר את המטבוליט הפעיל, והמחברים — מחברת התרופות שמייצרת אותו — כותבים ש"ניתן לצפות לאינטראקציות עם תרופות שמשרות או מעכבות CYP1A2". ב-2023, בדיקה מחודשת של סומטריפטן באנזימים אנושיים רקומביננטיים מצאה שגם CYP1A2, CYP2C19 ו-CYP2D6 מפרקים אותו, ושסומטריפטן עצמו הוא "מצע חלש בלבד" ל-MAO-A. אלטריפטן: במיקרוזומים אנושיים, יצירת המטבוליט מתואמת עם CYP3A4 (r²=0.932), ואריתרומיצין ומיקונאזול עיכבו אותה בולט.

מה ידוע על ריישי. ב-2007, פוליסכריד מריישי עיכב במיקרוזומים כבדיים של חולדה, באופן תלוי-מינון, שלושה אנזימים: CYP2E1, CYP1A2 ו-CYP3A; המחברים כותבים שהפרמקוקינטיקה של תרופות "עשויה להשתנות באינטראקציית צמח-תרופה". וב-2022, במיקרוזומים אנושיים, תמצית ריישי הייתה חלשה על CYP3A — ערך IC50 מעל 10 מיקרוגרם למ"ל, "השפעה פחותה" לעומת צמחים אחרים באותה בדיקה. על CYP1A2 אנושי — אין נתון כלל. על רעמת האריה וקורדיספס ואנזימי CYP — 0 מחקרים.

איך נראית אינטראקציה שכן נמדדה. כדי שהמילה "אינטראקציה" תהיה משמעותית, צריך מספר. הנה שניים: ב-12 מתנדבים בריאים, ארבעה ימים של מוקלובמיד (מעכב MAO-A) לפני ריזטריפטן 10 מ"ג העלו את שטח העקומה של ריזטריפטן פי 2.2 ואת זה של המטבוליט הפעיל פי 5.3, והמחברים כותבים שהשילוב "אינו מומלץ". וב-51 מתנדבים, שבעה ימים של פרופרנולול — תרופה מונעת שרבים מכם נוטלים — העלו את ריזטריפטן בכ-67% ואת הריכוז המרבי בכ-75%, ומכאן ההמלצה על 5 מ"ג ריזטריפטן תחת פרופרנולול. זה הרף. לפטריות אין מספר כזה — לא כי הוא אפס, אלא כי איש לא מדד. 0 מחקרים על פטריות עם טריפטן כלשהו.

הניסוח שאפשר לעמוד מאחוריו: ריישי עיכבה במבחנה, בכבד חולדה, את האנזים שמפרק זומיג כמעט לבדו ומשתתף בפירוק אימיטרקס ודרלין; באדם זה לא נבדק — ולכן זו שאלה לרוקח, לא החלטה לבד. לא "ריישי מעלה את רמות האימיטרקס", לא "מסוכן לשלב", לא "בטוח לשלב". מה להביא לרוקח: שם הטריפטן, שם התוסף, ומה עוד אתם נוטלים שעובר CYP1A2. הרשימה הרחבה של מה שנמדד ומה לא — בעמוד האינטראקציות עם תרופות.

ועם טופמקס, דרלין (פרופרנולול) או אלטרול (אמיטריפטילין)?

שלוש תרופות, שלוש תשובות שונות — וכולן "לא נמדד". טופירמט (טופמקס) מופרש ברובו בכליות, כ-20% בלבד עוברים מטבוליזם, והוא "אינו נתון לאינטראקציה תרופתית דרך עיכוב אנזימים" — הצד הרגוע. פרופרנולול (דרלין) הוא מצע של CYP1A2 — האנזים מהפרק הקודם. אמיטריפטילין (אלטרול) מתפרקת ב-CYP2D6 ו-CYP2C19, שריישי לא עיכבה בצלוחית.

טופמקס. סקירת הפרמקוקינטיקה מ-2004 — שכתב, בין השאר, פרופסור מהאוניברסיטה העברית — מתארת תרופה עם פינוי כלייתי ברובו, מטבוליזם של כ-20% במונותרפיה, זמן מחצית חיים של 19–25 שעות, ומעט מאוד אינטראקציות: ב-200 מ"ג ליום, ללא השפעה ממשית על אמיטריפטילין, סומטריפטן או פרופרנולול. המשפט החשוב לכם: "אינה נתונה לאינטראקציה תרופתית עקב עיכוב אנזימים", בגלל ההפרשה הכלייתית. כלומר, המסלול שדרכו תוסף יכול לשנות את רמת התרופה בדם כמעט לא קיים — כמו אצל פרגבלין, שכתבנו עליו בעמוד הפיברומיאלגיה. הסייג, כרגיל: "לא צפוי" אינו "נמדד". פטריות עם טופירמט — 0 מחקרים.

דרלין. סקירה מ-2020 של 83 ניסויים קליניים בפרופרנולול מתארת זמינות תלוית-מינון ומצע של שלושה אנזימים — CYP2D6, CYP1A2 ו-CYP2C19 — "עם פוטנציאל לאינטראקציות פרמקוקינטיות". CYP1A2 שוב, ולכן הפרק על הטריפטנים חל גם כאן: עיכוב בצלוחית, בחולדה, לא באדם. ומה שפרופרנולול עצמו עושה לטריפטן — 67% יותר ריזטריפטן — הוא ההוכחה שהתרופות של המיגרנה מדברות זו עם זו גם בלי שום תוסף. אלטרול. הנחיית הקונסורציום CPIC מ-2016 קובעת שאמיטריפטילין מושפעת מהגנוטיפ של CYP2D6 ושל CYP2C19, עד כדי התאמת מינון גנטית. ריישי בצלוחית עיכבה CYP1A2, CYP3A ו-CYP2E1 — לא את שני אלה. כלומר, אין אפילו קישור תיאורטי ישיר; מה שיש הוא ניסוי אחד בבני אדם של פטרייה עם תרופה מאותה משפחה רחבה — קורדיספס לצד דולוקסטין ב-59 מטופלים עם דיכאון, 6 שבועות — שבו תופעות הלוואי לא נבדלו מפלצבו. לא אמיטריפטילין, לא מיגרנה, ובלי מדידת רמות בדם.

ועם אג'ובי, אימגליטי או זריקות בוטוקס?

כאן אין אפילו ציר תיאורטי. נוגדני CGRP — פרמנזומאב (אג'ובי), גלקנזומאב (אימגליטי), ארנומאב — הם חלבונים שניתנים בזריקה, נספגים דרך הלימפה, ו"רוב הפינוי שלהם מתרחש בקטבוליזם תוך-תאי לפפטידים ולחומצות אמינו" — לא בכבד, לא בכליה, לא ב-CYP. בוטוקס פועל מקומית. אינטראקציה פרמקודינמית של פטרייה עם CGRP — 0 מחקרים.

סקירת הפרמקוקינטיקה מ-2019 — של חוקרים מ-Eli Lilly, יצרנית אחת התרופות — מסבירה למה נוגדן חד-שבטי כמעט אינו יכול להיות מושפע מתוסף: הוא מתפרק במעי אם בולעים אותו, ולכן ניתן בזריקה; הוא מתפנה כמו כל חלבון בגוף; והיעילות שלו נמדדת בגודל ובמשך הירידה ב-CGRP חופשי. ארנומאב, הראשון שאושר (2018), הוא נוגדן לקולטן CGRP. מה שכן היה יכול להיות רלוונטי — האם פטרייה משנה CGRP בעצמה — לא נבדק מעולם, בשום יצור. הערה קטנה שמגיעה מהחיפושים בעברית: אג'ובי היא תרופה למיגרנה; ויגובי היא תרופה לירידה במשקל. שלוש מכל עשר ההשלמות של גוגל מבלבלות ביניהן.

מה כן נמדד במיגרנה ואיננו מוכרים — מגנזיום, ויטמין B2 ו-CoQ10?

שלושה תוספים, עשרות ניסויים אקראיים, ותוצאות סותרות. ויטמין B2: 673 נבדקים, 400 מ"ג ליום למשך 3 חודשים — פחות ימי מיגרנה (p=.005) ופחות התקפים (p=.001). מגנזיום: OR 0.20 לתדירות במטא-אנליזה אחת, "לא ידוע אם יעיל" באחרת. CoQ10: −1.87 התקפים לחודש באחת, −0.44 ולא מובהק באחרת. אנחנו לא מוכרים אף אחד מהם.

בעברית אף אחד לא מקליד "ריבופלבין" או "קואנזים" ליד מיגרנה — ההשלמות ריקות — בעוד באנגלית "migraine supplement" מחזיר "cocktail", "protocol", "magnesium riboflavin". הפער הזה הוא הסיבה שהפרק הזה קיים: אלה התוספים היחידים שנמדדו בניסויים אקראיים על אנשים עם מיגרנה, וכדאי שתדעו את שמותיהם לפני שאתם קונים פטרייה שלא נמדדה. מגנזיום. מטא-אנליזה מ-2016 של 21 ניסויים — 11 של מגנזיום תוך-ורידי בהתקף חריף (948 משתתפים) ו-10 של מגנזיום פומי למניעה (789) — מצאה שהפומי הפחית תדירות ועוצמה (OR 0.20 ו-0.27), עם הסתייגות המחברים שחלק מהניסויים לא היו אקראיים כראוי. מטא-אנליזה מ-2019 של ויטמינים ומינרלים, שכללה 3 ניסויי מגנזיום ב-226 משתתפים, מצאה ירידה בחומרה שלא הגיעה למובהקות, וסיכמה: "לא ידוע אם CoQ10 ומגנזיום יעילים". ומטא-אנליזת רשת מ-2026 של 14 ניסויים ב-791 משתתפים מצאה שמגנזיום לא הפחית תדירות מובהקת (−0.82) — אבל הוא היחיד שהפחית חומרה, ב-3.56 נקודות על סולם 0–10. שלוש מטא-אנליזות, שלוש תשובות. וגם הטענה "מיגרנה היא חסר מגנזיום" — אין עליה מטא-אנליזה של רמות בדם; החיפוש מחזיר 0.

ויטמין B2 (ריבופלבין). הראיה העקבית ביותר מהשלושה: מטא-אנליזה מ-2022 של 8 ניסויים אקראיים ומחקר מבוקר אחד, 673 נבדקים, מצאה ירידה מובהקת בימי מיגרנה, במשך, בתדירות ובציון הכאב, במינון 400 מ"ג ליום למשך 3 חודשים — עם הטרוגניות גבוהה בחלק מהמדדים. סקירה מ-2017 של 11 ניסויים כתבה "אפקט מעורב": 5 ניסויים חיוביים באופן עקבי במבוגרים, תוצאות מעורבות בילדים, ותופעות לוואי "קלות בדרך כלל". CoQ10. −1.87 התקפים לחודש ב-4 ניסויים (221 משתתפים) במטא-אנליזה מ-2020, וחומרה ומשך שלא הגיעו למובהקות; −1.52 התקפים ב-6 ניסויים (371) ב-2021, בלי ירידה בחומרה; ו-−0.44, לא מובהק, ב-2 ניסויים (97) ב-2019. מטא-אנליזת מינון-תגובה מ-2025 של 22 ניסויים סיכמה מגנזיום −2.51 התקפים, CoQ10 −1.73, ריבופלבין −1.34, ויטמין D −1.69, פרוביוטיקה −1.16 — ואומגה-3 אפס בכל המדדים; ומטא-אנליזת הרשת מ-2026 דירגה את הפרוביוטיקה ראשונה (−2.60 התקפים לחודש) — על סמך ניסוי אחד מול פלצבו. באף אחת מהעבודות האלה אין פטרייה. אנחנו כותבים את המספרים האלה כי הם מה שנמדד, לא כדי להמליץ; המינון והבחירה שייכים לנוירולוג.

ומה עם צמחים — ולמה "פטריות למיגרנה" באנגלית זה משהו אחר לגמרי?

בת-אלף (feverfew) היא הצמח הנחקר ביותר: סקירת Cochrane מ-2015 של 6 ניסויים ב-561 מטופלים, שבגדול שבהם ההפרש מול פלצבו היה 0.6 התקפים לחודש, ואיכות הראיה "נמוכה". סקירה של 19 ניסויים בצמחים — בת-אלף, פטסיטס, כורכומין, ג'ינג'ר, נענע — לא כוללת אף פטרייה. ו"פטריות לכאב ראש מקבצי" באינטרנט הן פסילוסיבין: לא פטריית מרפא, לא חוקי בישראל, לא מוצר שלנו.

הצמחים מראים איך נראה "צמח שנבדק": בניסוי הגדול של בת-אלף (218 משתתפים), ההתקפים ירדו מ-4.8 ל-2.9 לחודש תחת הצמח ומ-4.8 ל-3.5 תחת פלצבו — הפרש של 0.6; עוצמה, משך ובחילה לא נבדלו; שלושה ניסויים קטנים היו חיוביים ושני הקפדניים יותר — אפס. שישה ניסויים אקראיים, ועדיין "ראיה באיכות נמוכה". פטריות מרפא: 0 ניסויים אקראיים במיגרנה. הסקירה השיטתית מ-2020 של טיפולים צמחיים חד-רכיביים סרקה 19 ניסויים אקראיים — בת-אלף מעורב, פטסיטס "חיובי, אם כי מוגבל", כורכומין וכוסברה ראשוניים, סיכון הטיה גבוה ברבים — ורשימת הצמחים שלה מסתיימת בלי פטרייה אחת.

ומשפט ההפרדה שחייב להיאמר: אם קראתם באנגלית "mushrooms for cluster headache" או "mushrooms for migraine" — מדובר בפסילוסיבין. ניסוי מוצלב מ-2021 ב-10 מבוגרים עם מיגרנה מצא ירידה של 1.65 ימי מיגרנה בשבוע אחרי מנה אחת של פסילוסיבין מול 0.15 אחרי פלצבו (p=0.003), ללא מתאם עם עוצמת ההשפעה הפסיכוטרופית. זו פטרייה אחרת, חומר מבוקר, מחקר של עשרה אנשים — ואין לו שום קשר לריישי, לרעמת האריה או לקורדיספס. מי שמערבב בין השניים מוכר לכם משהו.

האם פטריות במזון הן טריגר למיגרנה?

לא נמדד. סקירת "דיאטה וכאב ראש" מ-2016 מונה את הטריגרים שיש עליהם ראיה מניסויי פרובוקציה חוזרים — נסיגה מקפאין ו-MSG מומס בנוזל — וטריגרים עם "ראיה צנועה" בתת-קבוצות: גלוטן, היסטמין, אלכוהול, ואספרטיים עם תוצאות סותרות. פטריות אינן ברשימה, ואין מחקר שבדק אותן כטריגר. לא לאשר ולא להכחיש.

"mushroom migraine trigger" היא ההשלמה הראשונה של גוגל באנגלית ל-"mushroom migraine", ולכן היא זוכה לתשובה כאן — גם כשהתשובה היא "אין מדידה". רשימות הטריגרים ברשת בנויות ברובן על טירמין, ופטריות מופיעות בהן לפעמים; אבל הסקירה מ-2016 מצאה שהראיה החזקה שייכת לנסיגה מקפאין ול-MSG, ושדיאטת אלימינציה לפי IgG הפחיתה תדירות בשניים משלושה ניסויים. סקירה מ-2023 מוסיפה שדיאטות אלימינציה חייבות להיות מותאמות אישית, שקטוגנית ו-DASH מגיעות ל"ראיה באיכות ממוצעת" להפחתת תדירות ומשך במבוגרים, ושהמיקרוביום במיגרנה שונה — עם פרוביוטיקה כ"מחקר נוסף נדרש". התשובה הכנה למי ששואל אם פטריות בצלחת מציתות לו מיגרנה: היומן שלכם עונה על זה טוב יותר מכל סקירה — ואם יש דפוס, זה נתון לנוירולוג.

מה תופעות הלוואי של הפטריות עצמן — וכאב ראש ביניהן?

מה שנמדד בבני אדם: בסקר של 1,374 חולי סרטן שנוטלים ריישי, 9.1% דיווחו תופעת לוואי — ורטיגו אצל 3%; כאב ראש לא ברשימה. בסקירת Cochrane, נוטלי ריישי 4 חודשים היו בסיכון פי 1.67 לתופעת לוואי — לא מובהק, לא חמורות. ברעמת האריה — נשירות על בטן, בחילה ופריחה, ואנפילקסיס אחד מפטרייה טרייה.

זה החור הראייתי הרביעי בעמוד — ואולי המעשי ביותר, כי מי שחי עם מיגרנה יודע להבדיל בין כאב ראש חדש לבין הישן. ריישי. הסקר מ-2024 הוא הגדול ביותר שקיים, אבל הוא סקר של אנשים שבחרו להמשיך, ללא קבוצת ביקורת, ומחבר אחד בו מקבוצת תעשייה; ורטיגו ב-3% הוא הנתון הקרוב ביותר לכאב ראש, ואינו כאב ראש. סקירת Cochrane מ-2015 על ריישי מצאה יחס סיכון של 1.67 לתופעת לוואי כלשהי, עם רווח בר-סמך שחוצה את 1, "ולא תופעות חמורות". ב-42 חולי אלצהיימר, 6 שבועות של אבקת נבגים — "כל תופעות הלוואי היו קלות, ללא הבדל מובהק מפלצבו". ואז דיווח המקרה מ-2023: כאב ראש וכאב בטן שהתגלו כהפטיטיס חריפה אחרי אבקת ריישי עם אלכוהול — נדיר, הפיך, ומצטרף לרשימה שבעמוד "למי לא מתאימה ריישי". רעמת האריה. הסקירה השיטתית מ-2025 מונה כאב ראש כאפשרי ו"בדרך כלל לא מדווח"; בניסוי בן 49 שבועות ארבעה פרשו על אי-נוחות בטנית, בחילה ופריחה; ב-30 מבוגרים עם ליקוי קוגניטיבי "בדיקות המעבדה לא הראו השפעה שלילית"; ומקרה אנפילקסיס אחד תועד אחרי אכילת הפטרייה הטרייה — הסקירה שמצטטת אותו, מכתב עת של ALS, מוסיפה שהניסוי הקוגניטיבי "קטן מאוד, שיפור זמני, וטרם שוחזר". מה זה אומר לכם: תוספים אינם כפופים לדיווח תופעות לוואי כמו תרופות, ולכן היעדר "כאב ראש" ברשימות הוא גם היעדר מערכת דיווח. כאב ראש חדש אחרי תוסף חדש — מפסיקים, מתעדים ביומן המיגרנה, ומספרים לרופא. את התמונה הכללית ריכזנו בעמוד תופעות הלוואי.

מה כן נמדד בבקבוק שלנו

אחרי עמוד שלם שאומר "לא נמדד", מגיע לכם לדעת מה כן נמדד — ועל מה בדיוק. אנחנו מגדלים את הפטריות בעצמנו, בחווה בגליל: גוף פרי טרי, לא תפטיר שגודל על דגן — כמו זה שברוב מחקרי רעמת האריה שקראתם למעלה — ולא אבקה מיובאת ששמה על השק לא ניתן לאימות. הפטרייה עוברת מהקטיף ישירות למיצוי, בלי שלב ייבוש באמצע; ככל הידוע לנו, אנחנו מהבודדים בעולם שעובדים כך. המיצוי משולש, ושלב האלכוהול בו נמשך 7 שבועות. יחסי המיצוי על בסיס פטרייה טרייה: רעמת האריה 1:2 וריישי 1:3. האלכוהול בתמצית המוגמרת: 32% — נתון שכדאי להביא לרוקח יחד עם שמות התרופות, במיוחד אם אתם על תרופה שמגבילה אלכוהול.

ואת המספרים לא אנחנו קובעים. שלחנו את התמציות המוגמרות לבדיקה ב-TÜV Austria, ומה שחזר הוא אחוז הבטא-גלוקן על בסיס החומר היבש — ולצדו אלפא-גלוקן, כלומר עמילן, שלא אותר באף אחת מהן. אלפא-גלוקן שלא אותר הוא ההוכחה הכימית שאין דגן בבקבוק. כדי להבין למה זה חשוב, כדאי להכיר את הסולם התלת-מדרגתי של השוק: תפטיר שגודל על דגן, שבו הבטא-גלוקן בדרך כלל מתחת ל-7% ורוב המשקל הוא עמילן הדגן; גוף פרי מיובש מיובא, שאיכותו תלויה במי שייבש אותו ומתי; וגוף פרי טרי מהחווה, שהוא מה שאנחנו עושים. ובעמוד שמדבר על מגנזיום, ראוי לומר גם: אין לנו נתון על תכולת המגנזיום בתמציות שלנו, ואין בספרות נתון על ריישי או רעמת האריה — ולכן לא נכתוב "עשירות במגנזיום". למה בטא-גלוקן ולא "סך פוליסכרידים" — הסברנו בנפרד.

כל הבדיקות שלנו פתוחות, ומי שרוצה לקרוא את הדוח בעצמו ימצא אצלנו הסבר איך קוראים COA. הכשרות — רבנות מטה יהודה, הרב גד אטיאס. זה מה שאנחנו יודעים למדוד ולהוכיח על מה שבבקבוק. מה שהיא תעשה למיגרנה או לכאבי הראש — לא נמדד, ולכן לא נכתב.

מה העמוד הזה לא אומר — ומה אנחנו לא טוענים

אנחנו לא טוענים שריישי, רעמת האריה, קורדיספס או זנב תרנגול מונעות מיגרנה, מקצרות התקף, מפחיתות כאב ראש או "מרגיעות את מערכת העצבים" — בשום מינון ובשום צורה; אף אחת מהן לא נמדדה במיגרנה, בשום יצור. לא טוענים גם את ההפך — שרעמת האריה גורמת לכאבי ראש: הראיה היא משפט אחד בסקירה, לא מדידה. לא טוענים שריישי מעלה את רמות האימיטרקס או הזומיג בדם — זה לא נמדד באדם; ולא טוענים שהשילוב בטוח — גם זה לא נמדד. לא טוענים שמגנזיום, B2 או CoQ10 "מוכחים" — המטא-אנליזות סותרות, ואנחנו לא מוכרים אותם. לא טוענים שפטריות בצלחת הן טריגר, ולא שאינן. ואיננו עוסקים כאן בביטוח לאומי, באחוזי נכות או במיגרנה כרונית כמחלה מוכרת — אין לנו בזה מומחיות ואין לנו על זה מקורות. מה שכן: מיגרנה מטופלת אצל רופא או נוירולוג; מי שנוטל טריפטן, תרופה מונעת או זריקת CGRP — מדבר עם הרופא או הרוקח לפני כל תוסף, כולל שלנו. אנחנו מוכרים תמציות פטריות, ואומרים לכם במפורש לא לקנות אותן בשביל מיגרנה.

השורה התחתונה

פטריות מרפא לא נבדקו במיגרנה — לא בבני אדם, לא בחיות, לא במבחנה. הרשומה היחידה שמחברת רעמת האריה לכאב ראש מונה אותו כתופעת לוואי אפשרית. מה שכן נמדד — מגנזיום, ויטמין B2 ו-CoQ10 — נתן תוצאות סותרות במטא-אנליזות, ואנחנו לא מוכרים אותו. על טריפטנים: זומיג מתפרק כמעט לבדו על ידי CYP1A2, האנזים שריישי עיכבה בצלוחית, ואיש לא מדד את השילוב באדם — שאלה לרוקח. על טופמקס ואג'ובי: אין ציר אינטראקציה, ועדיין אין מדידה. ואם מישהו מוכר לכם פטרייה "למיגרנה" — שלחו לו את העמוד הזה, ולכו לנוירולוג.

שאלות נפוצות

האם רעמת האריה עוזרת למיגרנה?

לא נמדד — באף אדם ובאף חיה. חיפוש רעמת האריה עם "מיגרנה" או "כאב ראש" מחזיר רשומה אחת בכל PubMed: סקירה שיטתית מ-2025 שמונה כאב ראש בין תופעות הלוואי האפשריות. מה שנמדד ברעמת האריה בבני אדם הוא קוגניציה ומצב רוח, בניסויים קטנים, וכאב ראש לא היה נקודת קצה באף אחד מהם.

רעמת האריה גורמת לכאבי ראש?

הראיה היא משפט אחד: סקירה שיטתית מ-2025 כותבת שתופעות לוואי אפשריות, "אף שבדרך כלל אינן מדווחות", כוללות אי-נוחות בקיבה, כאב ראש ותגובות אלרגיות. בניסוי בן 49 שבועות ארבעה פרשו על בטן, בחילה ופריחה — לא כאב ראש. "לא נמדד" אינו "לא קורה" ואינו "קורה". כאב ראש חדש אחרי תוסף חדש — מפסיקים ומספרים לרופא.

אפשר לקחת ריישי עם אימיטרקס או זומיג?

לא נמדד באדם — שאלה לרוקח. מה שידוע: זולמיטריפטן (זומיג) מתפרק בהפטוציטים אנושיים כמעט בלעדית על ידי CYP1A2, וסומטריפטן (אימיטרקס) חלקית; ריישי עיכבה את CYP1A2 במיקרוזומים של כבד חולדה. הרלוונטיות הקלינית לא ידועה, ומחקרי פטרייה עם טריפטן — 0. הביאו לרוקח את שם התרופה ואת שם התוסף.

ואפשר עם טופמקס?

לא נבדק — אבל הצד הרגוע יותר. טופירמט מופרש ברובו בכליות, כ-20% בלבד עוברים מטבוליזם, וסקירת הפרמקוקינטיקה שלו כותבת שהוא "אינו נתון לאינטראקציה תרופתית דרך עיכוב אנזימים". כלומר, המסלול שדרכו תוסף יכול לשנות את רמת התרופה כמעט אינו קיים. "לא צפוי" אינו "נמדד"; ספרו לרופא.

ואפשר עם אג'ובי או זריקות CGRP?

אין ציר אינטראקציה ידוע: נוגדני CGRP הם חלבונים שמתפרקים לחומצות אמינו, בלי אנזימי כבד ובלי כליה. מה שלא נמדד: האם פטרייה כלשהי משפיעה על CGRP בעצמה — 0 מחקרים. ואגב, אג'ובי היא למיגרנה; ויגובי היא לירידה במשקל — שלוש מכל עשר ההשלמות בגוגל מבלבלות ביניהן.

איזה תוסף כן נמדד במיגרנה?

ויטמין B2 — 673 נבדקים במטא-אנליזה, 400 מ"ג ליום למשך 3 חודשים, פחות ימי מיגרנה והתקפים; מגנזיום ו-CoQ10 — עם מטא-אנליזות סותרות: OR 0.20 לתדירות באחת ו"לא ידוע אם יעיל" באחרת. אנחנו לא מוכרים אף אחד מהם, ובחירת המינון שייכת לנוירולוג. פטריות מרפא לא נמדדו כלל.

פטריות הן טריגר למיגרנה?

לא נמדד. סקירת "דיאטה וכאב ראש" מונה כטריגרים מוכחים נסיגה מקפאין ו-MSG מומס בנוזל, ועם ראיה צנועה — גלוטן, היסטמין ואלכוהול בתת-קבוצות. פטריות אינן ברשימה ואין מחקר שבדק אותן. יומן המיגרנה שלכם עונה על השאלה הזאת טוב יותר מכל סקירה.

קראתי על "פטריות למיגרנה" באנגלית — זה ריישי?

לא. "mushrooms for migraine" ו-"mushrooms for cluster headache" באנגלית הם פסילוסיבין — ניסוי מוצלב ב-10 מבוגרים מ-2021 מצא ירידה של 1.65 ימי מיגרנה בשבוע אחרי מנה אחת, מול 0.15 בפלצבו. זו פטרייה אחרת, חומר מבוקר ולא חוקי בישראל, ואין לה שום קשר לריישי, לרעמת האריה או לקורדיספס.

מקורות מדעיים (מאמרים מבוקרי-עמיתים)

• סקירה שיטתית של רעמת האריה כתוסף (5 ניסויים אקראיים, 3 פיילוטים, קוהורט, דיווח מקרה — כולם קוגניציה): "אף שבדרך כלל אינן מדווחות, תופעות לוואי אפשריות כוללות אי-נוחות בקיבה, כאב ראש ותגובות אלרגיות". הרשומה היחידה ב-PubMed שמחברת רעמת האריה לכאב ראש — Menon A, et al. Frontiers in Nutrition, 2025. צפייה ב-PubMed
• דיווח מקרה: גבר בן 47 הגיע עם כאב ראש וכאב בטן אחרי אבקת ריישי עם אלכוהול — הפטיטיס חריפה, חלוף מלא תוך שבועיים — Guedikian R, et al. Cureus, 2023. צפייה ב-PubMed
• סקר אתנובוטני בניגריה: כאב ראש משויך ל-Pleurotus tuber-regium; ריישי משויכת לדלקת מפרקים ולגידולים — לא לכאב ראש — Oyetayo OV. African Journal of Traditional, Complementary and Alternative Medicines, 2011. צפייה ב-PubMed
• 78 ראיונות עם בני השרפה בטיבט, 824 דיווחי שימוש: כאב ראש = 7 חומרים ו-63 דיווחים; הקורדיספס אינו משויך לכאב ראש — Ding X, et al. Journal of Ethnopharmacology, 2024. צפייה ב-PubMed
• סקירה רטרוספקטיבית של 1,816 דיווחי תופעות לוואי: 30 מקרים אדפטוגן × נוגד דיכאון; "כאב ראש וסחרחורת" — אלאוטרוקוקוס עם אגומלטין (צמח); קורדיספס — דימום במערכת העיכול עם סרטרלין — Siwek M, et al. Frontiers in Pharmacology, 2023. צפייה ב-PubMed
• רק רעמת האריה מארבע פטריות העלתה ביטוי והפרשה של NGF בתאי אסטרוציטומה אנושיים (מסלול JNK); ההריצנונים C, D, E — לא; בעכברים 5% אבקה 7 ימים — NGF בהיפוקמפוס — Mori K, et al. Biological & Pharmaceutical Bulletin, 2008. צפייה ב-PubMed
• תמצית מימית של רעמת האריה בתאי NG108-15: +60.6% צמיחת נויריטים עם NGF; השרתה הפרשת NGF; לא הגנה מפני עקה חמצונית — "נוירוטרופית אך לא נוירופרוטקטיבית" — Lai PL, et al. International Journal of Medicinal Mushrooms, 2013. צפייה ב-PubMed
• 30 נבדקים בני 50–80 עם ליקוי קוגניטיבי קל, 250 מ"ג ×4 ×3 ליום, 16 שבועות: ציון קוגניטיבי גבוה מפלצבו בשבועות 8, 12, 16 — וירד 4 שבועות אחרי ההפסקה; "בדיקות המעבדה לא הראו השפעה שלילית". מחבר ראשון מיצרנית פטריות — Mori K, et al. Phytotherapy Research, 2009. צפייה ב-PubMed
• 30 נשים, עוגיות רעמת האריה 4 שבועות: ציוני דיכאון וחרדה ירדו מהבסיס; מול פלצבו — מובהקות בשני פריטי שאלון; כאב ראש לא דווח כפריט — Nagano M, et al. Biomedical Research (Tokyo), 2010. צפייה ב-PubMed
• אלצהיימר קל, תפטיר מועשר-אריניצין A 3×350 מ"ג ליום, 49 שבועות, כפול-סמיות: ארבעה נבדקים פרשו על אי-נוחות בטנית, בחילה ופריחה; "לא דווחו אירועים חריגים אחרים". Grape King Bio — Li IC, et al. Frontiers in Aging Neuroscience, 2020. צפייה ב-PubMed
• אריניצין A בתאי מיקרוגליה ואסטרוציטים עם LPS מנע NO ו-TNF-α; בחולדות עם LPS בחומר השחור — שיפור תנועה, ירידה ב-TNF-α ו-IL-1β. מודל פרקינסון, לא מיגרנה — Lee SL, et al. International Journal of Molecular Sciences, 2022. צפייה ב-PubMed
• אריניצין C בתאי BV2 עם LPS: ירידה ב-NO, IL-6, TNF-α ו-iNOS דרך NF-κB ו-Nrf2/HO-1. תאים בתרבית בלבד; Grape King Bio — Wang LY, et al. Molecules, 2019. צפייה ב-PubMed
• תמציות תפטיר רעמת האריה חסמו אות סידן של ATP בתאים ודחו tail-flick ו-hot-plate בעכברים — כאב חום; "נדרשים מחקרים נוספים כדי לאמת את הקשר". Grape King Bio — Liu PS, et al. International Journal of Medicinal Mushrooms, 2017. צפייה ב-PubMed
• CGRP כמטרת דור התרופות החדש: אנטגוניסטים לקולטן ונוגדנים — "הראשונים שתוכננו במיוחד לפעול על מערכת הכאב הטריגמינלית" — Edvinsson L, et al. Nature Reviews Neurology, 2018. צפייה ב-PubMed
• אינטראקציות של תרופות כאב ראש, חלק I: להימנע מטריפטנים עם מעכבי MAO; מצעי CYP2D6 ו-CYP3A4 (ארגוט, אלטריפטן); הסיכון גבוה יותר בכאב ראש כרוני עם שימוש-יתר בתרופות — Sternieri E, et al. Expert Opinion on Drug Metabolism & Toxicology, 2006. צפייה ב-PubMed
• סומטריפטן באנזימים אנושיים רקומביננטיים: CYP1A2, CYP2C19 ו-CYP2D6 מפרקים אותו; סומטריפטן עצמו "מצע חלש בלבד" ל-MAO-A — Pöstges T, Lehr M. Pharmacology Research & Perspectives, 2023. צפייה ב-PubMed
• זולמיטריפטן בהפטוציטים אנושיים: פורפילין (מעכב CYP1A2) ביטל כמעט לחלוטין את המטבוליזם; CYP1A2 — האנזים היחיד שיצר את המטבוליט הפעיל; "ניתן לצפות לאינטראקציות עם תרופות שמעכבות CYP1A2". Zeneca — Wild MJ, et al. Xenobiotica, 1999. צפייה ב-PubMed
• אלטריפטן במיקרוזומים אנושיים: יצירת המטבוליט מתואמת עם CYP3A4 (r²=0.932); אריתרומיצין ומיקונאזול עיכבו; מצע ל-P-gp. Merck — Evans DC, et al. Drug Metabolism and Disposition, 2003. צפייה ב-PubMed
• 12 מתנדבים, צולב: מוקלובמיד 150 מ"ג ×2 ארבעה ימים ואז ריזטריפטן 10 מ"ג — AUC ×2.2 לריזטריפטן ו-×5.3 למטבוליט הפעיל; "לא מומלץ". כך נראית אינטראקציה מדודה — Van Haarst AD, et al. British Journal of Clinical Pharmacology, 1999. צפייה ב-PubMed
• 51 מתנדבים: ריזטריפטן 10 מ"ג אחרי 7 ימי פרופרנולול — AUC +67%, Cmax +75%; נאדולול ומטופרולול ללא השפעה; המלצה: ריזטריפטן 5 מ"ג תחת פרופרנולול. Merck — Goldberg MR, et al. British Journal of Clinical Pharmacology, 2001. צפייה ב-PubMed
• טופירמט: פינוי כלייתי ברובו, מטבוליזם ~20%, t½ 19–25 שעות; "אינו נתון לאינטראקציה תרופתית עקב עיכוב אנזימים"; ב-200 מ"ג ליום — מעט/אפס אינטראקציה עם אמיטריפטילין, סומטריפטן, פרופרנולול — Bialer M, et al. Clinical Pharmacokinetics, 2004. צפייה ב-PubMed
• פרופרנולול — סקירה של 83 ניסויים קליניים: מצע של CYP2D6, CYP1A2 ו-CYP2C19 "עם פוטנציאל לאינטראקציות פרמקוקינטיות"; זמינות תלוית-מינון — Kalam MN, et al. Current Drug Metabolism, 2020. צפייה ב-PubMed
• הנחיית CPIC 2016 לנוגדי דיכאון טריציקליים: אמיטריפטילין מושפעת מגנוטיפ CYP2D6 ו-CYP2C19, שקובע התאמת מינון — Hicks JK, et al. Clinical Pharmacology & Therapeutics, 2017. צפייה ב-PubMed
• נוגדנים ל-CGRP: מתן פרנטרלי, ספיגה דרך הלימפה, "רוב הפינוי בקטבוליזם תוך-תאי לפפטידים ולחומצות אמינו" — לא CYP, לא כליה. Eli Lilly — Kielbasa W, Helton DL. Cephalalgia, 2019. צפייה ב-PubMed
• ארנומאב — האישור העולמי הראשון (2018): נוגדן אנושי מלא לקולטן CGRP, הפחתה מובהקת בתדירות מיגרנה בפאזה II/III — Markham A. Drugs, 2018. צפייה ב-PubMed
• פוליסכריד ריישי עיכב תלוי-מינון את CYP2E1, CYP1A2 ו-CYP3A במיקרוזומים כבדיים של חולדה; "הפרמקוקינטיקה עשויה להשתנות באינטראקציית צמח-תרופה" — Wang X, et al. Biological & Pharmaceutical Bulletin, 2007. צפייה ב-PubMed
• במיקרוזומי כבד אנושיים, על CYP3A: ריישי — "השפעה פחותה", IC50 מעל 10 מיקרוגרם למ"ל; Curcuma zedoaria IC50 4.18 — Rodseeda C, et al. Toxicology Reports, 2022. צפייה ב-PubMed
• הניסוי היחיד של פטרייה עם תרופה פסיכיאטרית: 59 מטופלים עם דיכאון ונדודי שינה, קורדיספס לצד דולוקסטין מול פלצבו, 6 שבועות — תופעות לוואי ללא הבדל; נדודי שינה: הפלצבו השתפר יותר (p<0.05) — Zhou J, et al. Frontiers in Psychiatry, 2021. צפייה ב-PubMed
• מגנזיום — מטא-אנליזה של 21 ניסויים: תוך-ורידי בהתקף חריף (948) OR 0.23–0.25; פומי למניעה (789) — תדירות OR 0.20, עוצמה OR 0.27; חלק מהניסויים ללא רנדומיזציה נאותה — Chiu HY, et al. Pain Physician, 2016. צפייה ב-PubMed
• ויטמינים ומינרלים למניעה — 18 ניסויים: CoQ10 תדירות −0.44 (2 ניסויים, 97) לא מובהק; מגנזיום חומרה RoM −0.17 (3 ניסויים, 226) לא מובהק; "לא ידוע אם CoQ10 ומגנזיום יעילים" — Okoli GN, et al. Canadian Journal of Neurological Sciences, 2019. צפייה ב-PubMed
• ריבופלבין — סקירה של 11 ניסויים: 5 חיוביים באופן עקבי במבוגרים, מעורב בילדים; תופעות לוואי "קלות בדרך כלל" — Thompson DF, Saluja HS. Journal of Clinical Pharmacy and Therapeutics, 2017. צפייה ב-PubMed
• ויטמין B2 — מטא-אנליזה של 8 ניסויים אקראיים ומחקר מבוקר, 673 נבדקים, 400 מ"ג ליום 3 חודשים: פחות ימי מיגרנה (p=.005), משך (p=.003), תדירות (p=.001), ציון כאב (p=.015); הטרוגניות גבוהה — Chen YS, et al. Nutritional Neuroscience, 2022. צפייה ב-PubMed
• CoQ10 — 6 ניסויים, 371: תדירות −1.52 התקפים (p<0.001), משך −0.19; חומרה — ללא ירידה מובהקת — Sazali S, et al. BMJ Open, 2021. צפייה ב-PubMed
• CoQ10 — 4 ניסויים, 221: תדירות −1.87 התקפים לחודש (p<0.001); חומרה −2.35 (p=0.105) ומשך −6.14 שעות (p=0.086) — לא מובהקים — Parohan M, et al. Nutritional Neuroscience, 2020. צפייה ב-PubMed
• 22 ניסויים, מטא-אנליזת מינון-תגובה: מגנזיום −2.51 התקפים; CoQ10 −1.73; ריבופלבין −1.34; ויטמין D −1.69; פרוביוטיקה −1.16; אומגה-3 — אפס בכל המדדים. אף פטרייה — Talandashti MK, et al. Neurological Sciences, 2025. צפייה ב-PubMed
• מטא-אנליזת רשת, 14 ניסויים, 791: פרוביוטיקה −2.60 התקפים לחודש (ניסוי אחד); CoQ10 −1.91; מגנזיום תדירות −0.82 לא מובהק — אבל חומרה −3.56 על סולם 0–10. אף פטרייה בין הצמתים — Peng J, et al. Frontiers in Nutrition, 2026. צפייה ב-PubMed
• Cochrane על בת-אלף (feverfew): 6 ניסויים, 561; בניסוי הגדול (218) — מ-4.8 ל-2.9 התקפים לחודש מול 4.8 ל-3.5 בפלצבו, הפרש 0.6; "ראיה באיכות נמוכה" — Wider B, et al. Cochrane Database of Systematic Reviews, 2015. צפייה ב-PubMed
• סקירה שיטתית של 19 ניסויים אקראיים בצמחים למיגרנה — בת-אלף, פטסיטס, כורכומין, נענע, כוסברה, קמומיל, לבנדר: סיכון הטיה גבוה ברבים; אף פטרייה — Lopresti AL, et al. Phytotherapy Research, 2020. צפייה ב-PubMed
• דיאטה וכאב ראש: הראיה החזקה לטריגר — נסיגה מקפאין ו-MSG בנוזל; גלוטן, היסטמין, אלכוהול — "ראיה צנועה" בתת-קבוצות; אספרטיים סותר. פטריות אינן ברשימה — Martin VT, Vij B. Headache, 2016. צפייה ב-PubMed
• דיאטה ומיגרנה 2023: דיאטות אלימינציה מותאמות אישית; קטוגנית ו-DASH — "ראיה באיכות ממוצעת"; מיקרוביום שונה, פרוביוטיקה — "מחקר נוסף נדרש" — Gazerani P. Current Opinion in Neurology, 2023. צפייה ב-PubMed
• פסילוסיבין במיגרנה — 10 מבוגרים, צולב כפול-סמיות: −1.65 ימי מיגרנה בשבוע מול −0.15 בפלצבו (p=0.003). לא פטריית מרפא, לא מוצר שלנו — Schindler EAD, et al. Neurotherapeutics, 2021. צפייה ב-PubMed
• סקר חתך ב-1,374 חולי סרטן שנוטלים ריישי: 9.1% דיווחו תופעות לוואי — יובש בפה 5%, עצירות 4%, נדודי שינה 3%, גרד 3%, ורטיגו 3%; כאב ראש לא ברשימה. ללא ביקורת — Li X, et al. Integrative Medicine Research, 2024. צפייה ב-PubMed
• סקירת Cochrane: 5 ניסויים, 398; נוטלי ריישי 4 חודשים בסיכון פי 1.67 לתופעת לוואי (95% CI 0.86–3.24) — לא מובהק, לא חמורות — Klupp NL, et al. Cochrane Database of Systematic Reviews, 2015. צפייה ב-PubMed
• 42 חולי אלצהיימר, אבקת נבגי ריישי 6 שבועות: אפס יעילות (ADAS-cog P=.31); "כל תופעות הלוואי היו קלות, ללא הבדל מובהק" — Wang GH, et al. Medicine, 2018. צפייה ב-PubMed
• 41 צעירים בריאים, 1.8 גרם רעמת האריה, מנה בודדת + 28 יום: Stroop מהיר יותר אחרי 60 דקות; לחץ סובייקטיבי p=0.051 — לא מובהק; תופעות לוואי לא דווחו בתקציר — Docherty S, et al. Nutrients, 2023. צפייה ב-PubMed
• ALSUntangled #73: רעמת האריה "נראית בטוחה וזולה" באבקה או בקפסולה — "אך דווח מקרה אנפילקסיס אחד אחרי אכילת הפטרייה הטרייה"; ניסוי הקוגניציה "קטן מאוד, שיפור זמני, טרם שוחזר" — Muhanna M, et al. Amyotrophic Lateral Sclerosis and Frontotemporal Degeneration, 2024. צפייה ב-PubMed
• GBD 2021: 1.2 מיליארד בני אדם עם מיגרנה ו-2.0 מיליארד עם כאב ראש מתחי ב-2021; נטל גבוה יותר בנשים בגילי 30–44 — GBD 2021 Headache Collaborators. Cell Reports Medicine, 2025. צפייה ב-PubMed
• GBD 2019: "מיגרנה נותרה השנייה בגורמי הנכות בעולם, והראשונה בקרב נשים צעירות" (כותרת; ללא תקציר — לא נלקח ממנו מספר) — Steiner TJ, et al. The Journal of Headache and Pain, 2020. צפייה ב-PubMed

להמשך

• פטריות מרפא לפי מטרה — ההאב
• פיברומיאלגיה ותוספי תזונה — ליריקה וסימבלטה
• רעמת האריה וערפל מוחי
• למי לא מתאימה רעמת האריה
• למי לא מתאימה ריישי
• למי לא מתאימה קורדיספס
• אינטראקציות עם תרופות
• האם יש תופעות לוואי לפטריות מרפא?
• ריישי לשינה — מה נמדד ומה לא
• ריישי לחרדה ולחץ
• פטריות מרפא והכבד
• הוב המחקרים — רעמת האריה
• תוצאות המעבדה — בטא-גלוקן
• איך קוראים דוח בדיקה (COA)

המידע בעמוד זה נועד למטרות מידע בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי, אבחון או תחליף לטיפול מקצועי. תמציות פטריות מרפא הן תוספי תזונה ולא תרופות, ואינן מיועדות לטיפול במיגרנה, בכאבי ראש או בכל מצב רפואי אחר. מיגרנה מחייבת אבחון ומעקב רפואי; כאב ראש חדש, חריג או "הגרוע בחיים" מחייב פנייה דחופה לרופא. אין להפסיק, להחליף או לשנות מינון של טריפטן, תרופה מונעת, נוגדן CGRP או כל תרופה אחרת ללא הנחיית הרופא המטפל. לפני תחילת שימוש בכל תוסף, ובמיוחד במקרה של נטילת תרופות קבועות, הריון, הנקה, ניתוח מתוכנן, מחלת כבד או כליה, או כל מצב רפואי קיים, יש להתייעץ עם רופא או רוקח.