מעי רגיז ופטריות מרפא: מה נמדד, מה כן עוזר, ומה עם אימודיום וקולוטל

בקצרה5 נקודות · דקת קריאה

• אין ניסוי אחד בבני אדם עם מעי רגיז שבדק ריישי, רעמת האריה, קורדיספס או טרקי טייל — וגם לא ניסוי רשום; מה שיש הוא עכבר אחד ותערובת בלי ביקורת.
• מה שכן עובד לפי מטא-אנליזות של אלפי חולים — שמן מנטה, פסיליום, אמיטריפטילין במינון נמוך ודיאטת low-FODMAP — איננו מוכרים.
• פוליאולים וטרהלוז, הסוכרים שבפטריות, עוררו תסמינים אצל חלק מחולי המעי הרגיז בניסויים; תכולתם בתמצית שלנו לא נמדדה, ולכן לא נכתוב low-FODMAP.
• אימודיום מתפרק על ידי CYP3A4, אנזים שריישי עיכבה במיקרוזומים של חולדה; באדם השילוב לא נמדד — שאלה לרוקח. קולוטל ואמיטריפטילין — בלי אנזים משותף.
• תופעות לוואי עיכוליות של הפטריות קיימות ולא מכומתות: 4 נשירות על בחילה ואי-נוחות בטנית ברעמת האריה, עצירות אצל 4% מנוטלי ריישי.

יש שאלה על המאמר? שאלו את הבוט של טריטרה ›

תסמונת המעי הרגיז (IBS) היא מצב שבו "טיפול טבעי" הוא ההשלמה הראשונה בגוגל — ופטריות המרפא שמוצעות לו באנגלית הן רעמת האריה (Hericium erinaceus), ריישי (Ganoderma lucidum, הלינגג'י של הרפואה הסינית), טרקי טייל וקורדיספס. התשובה הכנה: אין ניסוי אחד בבני אדם עם מעי רגיז שבדק פטריית מרפא — לא בפועל ולא ברישום. מה שכן נמדד — שמן מנטה, פסיליום, אמיטריפטילין במינון נמוך ודיאטת low-FODMAP — איננו מוכרים. והאם פטריות בכלל מתאימות למעי רגיז — כאן.

סוגי הראיות שכן קיימים, מהקרוב לאדם ועד הרחוק: מטא-אנליזות רשת של אלפי חולים על התרופות והדיאטות שאיננו מוכרים; ניסוי אקראי בבני אדם שבו מזון מסוג פוליאולים — המשפחה שפטריות שייכות אליה — עורר תסמינים דווקא בחולי מעי רגיז; מבחן העמסה של סוכר הפטריות ב-64 נבדקים; ניתוח רטרוספקטיבי של תערובת חמישה רכיבים, בחסות יצרנה, בלי קבוצת ביקורת; ניסויי מיקרוביום במתנדבים בריאים שלא מדדו תסמין אחד; ניסוי כפול-סמיות מ-1985 על רעמת האריה בקיבה, שאין לו תקציר; ומחקר אחד בעכברים על תרכובת מריישי, שהאפקט שלו נעלם כשנתנו אנטיביוטיקה. על "פטרייה × מעי רגיז בבני אדם" — אין שום דבר. העמוד הזה כתוב סביב מה שאתם באמת שואלים, ומתחיל ממה שכן עובד.

האם פטריות מרפא עוזרות למעי רגיז — מה באמת נבדק?

כלום — בבני אדם. אין ניסוי אחד, לא אקראי ולא פיילוט, שבדק ריישי, רעמת האריה, קורדיספס או טרקי טייל באנשים עם תסמונת המעי הרגיז; וגם במאגר הניסויים הרשומים ClinicalTrials.gov אין אחד כזה — החיפוש מחזיר ניסוי יחיד, על בטא-גלוקן של שעורה. מה שקיים הוא מחקר עכברים אחד, תערובת אחת ללא ביקורת, ומיקרוביום של מתנדבים בריאים.

כדי להבין כמה זה חריג, כדאי להכיר את קנה המידה. במחקר קרן רומא העולמי — 73,076 משיבים ב-33 מדינות, בהובלת חוקר מאוניברסיטת בן-גוריון — 40.3% מהמשיבים בסקר האינטרנט ענו על הקריטריונים של לפחות הפרעת מוח-מעי אחת; מעי רגיז לפי הגדרות Rome IV נמצא אצל 4.1% בסקר האינטרנט ו-1.5% בסקר הבית, ולפי ההגדרות הרחבות יותר של Rome III — 10.1% ו-3.5%. נשים בסיכון גבוה יותר. זה מצב שנוגע במיליונים, עם שוק תוספים שלם — ואף אחד לא בדק בו פטרייה. לא כי בדקו ומצאו אפס: פשוט לא בדקו.

ולכן העמוד הזה לא מתחיל מהפטריות. הוא מתחיל ממה שכן נמדד ועובד, ממשיך למה שאתם באמת שואלים — האם פטריות בכלל מתאימות למעי רגיז, האם הן low-FODMAP, האם אפשר לשלב עם אימודיום או קולוטל — ורק אז מגיע למה שהשוק מוכר. הסדר הזה מכוון: כשמוכר תמציות פטריות אומר לכם קודם מה עובד מבין הדברים שהוא לא מוכר, יש סיבה להאמין לו גם בשאר.

מה נמדד, באיזו מערכת — ומה יצא?

הטבלה מסדרת את השאלות שאתם שואלים לפי מה שנמדד עליהן ובאיזה יצור. ארבע שורות הפטריות מכילות עכברים, תערובת ומתנדבים בריאים — לא חולי מעי רגיז. שורות התרופות והדיאטות שאיננו מוכרים הן היחידות עם מטא-אנליזות. ושורה אחת — האם פטריות מחמירות — היא היחידה שבה יש מדידה אנושית בכיוון שהשוק לא מספר עליו.

מה באמת עוזר למעי רגיז לפי המחקר — ומה מזה אנחנו לא מוכרים?

הכול. במטא-אנליזת רשת של 51 ניסויים אקראיים ב-4,644 חולים, שמן מנטה ואמיטריפטילין במינון נמוך דורגו ראשונים להקלה בתסמינים (RR 0.63 ו-0.66 לכישלון טיפול); פסיליום הוא הסיב היחיד שעובד (RR 1.53 לתגובה); דיאטת low-FODMAP היא היחידה שהפחיתה נפיחות מול דיאטה רגילה (RR 0.55). אנחנו לא מוכרים אף אחד מהם.

שמן מנטה. שתי מטא-אנליזות על אותם ניסויים בערך, שתי מסקנות: עדכון 2022 של קבוצת פורד — 10 ניסויים, 1,030 חולים, NNT 4 לשיפור כללי, אבל "יותר תופעות לוואי" (RR 1.57) ואיכות ראיות "נמוכה מאוד"; ומטא-אנליזה מג'ונס הופקינס מ-2019 — 12 ניסויים, 835 חולים, שיפור כללי RR 2.39, תופעות לוואי 9.3% מול 6.1% ולא מובהק, NNT 3. הבסיס מ-2008 ב-BMJ: 4 ניסויים של מנטה ב-392 חולים, RR 0.43 לתסמינים מתמשכים. נוגדי עווית. באותה עבודה מ-2008 — 22 ניסויים ב-1,778 חולים, RR 0.68; עקבי לאוטילוניום (0.55) ולהיוסצין (0.63). סיבים. רק המסיסים: פסיליום RR 0.78 ב-2008; במטא-אנליזה מ-2014 (14 ניסויים, 906) סיבים מסיסים NNT 7, וסובין "לא עוזר, לא מזיק"; ובעדכון מ-2026 ב-Gastroenterology (30 ניסויים, 1,904 חולים) — תגובה קלינית 52% מול 44%, ופסיליום RR 1.53. אמיטריפטילין במינון נמוך. הניסוי הגדול בעולם, ATLANTIS, ב-Lancet 2023: 463 חולים ב-55 מרפאות ראשוניות באנגליה, 10 מ"ג עם עלייה עד 30 מ"ג, 6 חודשים — ציון החומרה IBS-SSS ירד ב-27.0 נקודות יותר מאשר בפלצבו (p=0.0079); "בטוח ונסבל היטב". זה "נוירומודולטור מוח-מעי במינון נמוך", לא טיפול בדיכאון — המינון לדיכאון גבוה בהרבה. דיאטה. מטא-אנליזת רשת מ-2025 של 28 ניסויים ב-2,338 חולים: low-FODMAP RR 0.51 לשיפור כללי (24 ניסויים), RR 0.61 לכאב, והיחידה שהפחיתה נפיחות מול דיאטה רגילה; אף דיאטה לא שינתה הרגלי יציאות. פרוביוטיקה. 82 ניסויים, 10,332 חולים, ורק 24 בסיכון הטיה נמוך: ודאות בינונית לזני Escherichia בלבד; לכל השאר — "נמוכה עד נמוכה מאוד". מי שמקליד "מעי רגיז פרוביוטיקה" צריך לשמוע את זה לפני שהוא קונה — פרוביוטיקה בלי שם זן היא מילה, לא טיפול.

אלה המספרים. איננו ממליצים על תרופה ולא קובעים מינון — זה של הרופא; אנחנו כותבים אותם כי הם מה שנמדד, וכי הם הרף שכל תוסף אחר צריך להימדד מולו. פטריות מרפא לא נמדדו מולו כלל.

האם יש מחקר על ריישי במעי רגיז?

אחד — בעכברים, מ-2026. חומצה גנודרית A, טריטרפן מבודד מריישי, ניתנה לעכברים שבהם הושרה מצב דמוי-מעי-רגיז על ידי זיהום חיידקי ולחץ; היא שיפרה תנועתיות מעי, הפחיתה רגישות קרבית וחיזקה את מחסום המעי — ואנטיביוטיקה ביטלה את התועלת לחלוטין. בבני אדם עם מעי רגיז: 0 מחקרים. בקוליטיס אנושית: 0. במיקרוביום אנושי בניסוי אקראי: 0.

מה טוענים בשוק. "ריישי מרגיעה את מערכת העצבים ומעי רגיז הוא מוח-מעי", "ריישי נוגדת דלקת", "ריישי מאזנת את המיקרוביום". שלוש טענות, ואף אחת לא נמדדה באדם עם מעי רגיז.

מה בדיוק נמדד. המחקר היחיד בעולם שבו "ריישי" ו"מעי רגיז" מופיעים באותה רשומה: עכברי C57BL/6, זיהום ב-Citrobacter rodentium ולחץ הימנעות ממים, ואז חומצה גנודרית A — לא תמצית ריישי, תרכובת אחת מתוכה. התוצאה: שיקום תנועתיות, ויסות נוירונים במעי, פחות רגישות-יתר קרבית, פחות דלקת בקולון, מחסום אפיתל חזק יותר. המנגנון שהמחברים מציעים: עיצוב מחדש של המיקרוביום → חיידקים שמפרקים טריפטופן → אינדול-3-אלדהיד → קולטן AhR. והמשפט המכריע: טיפול אנטיביוטי ביטל לחלוטין את התועלת — כלומר האפקט תלוי בחיידקי המעי של העכבר. מינון ומספר עכברים לא צוינו בתקציר, ולכן גם לא כאן.

למה זה לא עובר לאדם. עכבר עם זיהום מושרה ולחץ אינו אדם עם מעי רגיז; תרכובת מבודדת אינה תמצית; ומיקרוביום של עכבר מעבדה אינו שלכם. ומעבר לזה — הצעד הבא, ניסוי אנושי, לא נעשה: לא במעי רגיז, לא בקוליטיס, ואפילו לא ניסוי אקראי אחד על השפעת ריישי על המיקרוביום האנושי (החיפוש מחזיר שלוש רשומות — פרוטוקול, וסקירות — ואף ניסוי). מה שכן נמדד בריישי בבני אדם על מערכת העיכול: עצירות אצל 4% ובחילה — בפרק על תופעות הלוואי. מה לשאול את הרופא. לא "האם ריישי עוזרת" — אלא "אילו מהתרופות שלי עוברות דרך CYP3A4", כי זה האנזים היחיד שבו ריישי-בצלוחית ותרופת-מעי-רגיז נפגשות (הפרק על התרופות).

האם רעמת האריה עוזרת למעי רגיז?

לא נמדד — ולא רק בבני אדם: אין אפילו מחקר בחיות של רעמת האריה במודל מעי רגיז. הרשומה היחידה היא ניתוח רטרוספקטיבי מ-2024 של 123 חולים שקיבלו תערובת של פרוביוטיקה, רעמת האריה, PEA ואצה, חודש אחד, בלי קבוצת ביקורת ובלי זרוע של רעמת האריה לבדה — ושלושה מהמחברים עובדים אצל היצרן.

זו הפטרייה של החיפוש באנגלית — "lions mane ibs" מחזיר עשר השלמות — ולכן נעבור על מה שיש, מקרוב. הניתוח מ-2024: 123 חולי מעי רגיז, קפסולה אחת ליום של תכשיר מסחרי, 4 שבועות. סולם בריסטול עלה בעצירות מ-1.5 ל-3.3 וירד בשלשול מ-6.5 ל-4.3; כאב על סולם VAS ירד מ-6.7 ל-2.8 (p<0.001). המספרים נראים מרשימים, ולכן חשוב לומר מה חסר: אין קבוצת ביקורת, אין פלצבו, אין זרוע שקיבלה רעמת האריה בלבד — והמחברים עצמם כותבים ש"נדרשים ניסויים מבוקרים". במעי רגיז, קבוצות הביקורת מגיבות בשיעורים גבוהים: במטא-אנליזת הרשת מ-2020, 44% מהחולים בזרועות הביקורת של ניסויי הסיבים הגיבו. ניתוח לפני/אחרי בלי ביקורת אינו יכול להפריד בין הפטרייה, הפרוביוטיקה, ה-PEA והזמן. אותה חברה פרסמה ב-2026 ניתוח דומה ב-54 חולי דיברטיקולוזיס — לא מעי רגיז — עם אותה מגבלה.

מעבר לזה — כלום. חיפוש רעמת האריה עם מעי רגיז, רגישות קרבית, דיספפסיה תפקודית או הפרעות מעי תפקודיות מחזיר את הרשומה הזאת בלבד; מודל חיה של מעי רגיז עם רעמת האריה — 0. הראיה האנושית היחידה על רעמת האריה ומערכת העיכול היא פיילוט מ-2021 ב-13 מבוגרים בריאים שנטלו אבקה למשך 7 ימים, בלי ביקורת: המגוון החיידקי עלה, ולא נמדד שום תסמין. ומה שכן נמדד בבני אדם על רעמת האריה ומערכת העיכול הולך לכיוון השני: בניסוי בן 49 שבועות, ארבעה נבדקים פרשו בגלל אי-נוחות בטנית, בחילה ופריחה. "רעמת האריה למעי רגיז" הוא משפט שיווקי שאין מאחוריו מדידה אחת — לא לטובה ולא לרעה. מי שרעמת האריה מעניינת אותו בגלל ריכוז ולא בגלל הבטן — עמוד רעמת האריה וערפל מוחי מפרט מה נמדד שם.

"רעמת האריה טובה לקיבה" — מה זה אומר למי שיש לו מעי רגיז?

כלום. הקיבה ומעי רגיז הם שני איברים ושני מצבים. הראיה על רעמת האריה וקיבה: ניסוי כפול-סמיות מ-1985 בגסטריטיס אטרופית כרונית שאין לו תקציר ב-PubMed ואי אפשר לצטט ממנו מספר; כיב מאתנול בחולדות; וחיידק הקיבה H. pylori בצלוחית. סקירות מ-2023 ומ-2025 קוראות לזה "ראיות ראשוניות" ומבקשות "ראיות נוספות".

הטענה "רעמת האריה טובה לעיכול" נולדה מהקיבה, ומשם זלגה למעי. מקור הטענה הוא ניסוי סיני מ-1985 — "מחקר כפול-סמיות של יעילות טיפול ברעמת האריה בגסטריטיס אטרופית כרונית, דיווח ראשוני" — שכל מה שנשאר ממנו ב-PubMed הוא הכותרת וסיווג המתודולוגיה: מספר משתתפים, מינון ותוצאה אינם זמינים, ולכן לא כתובים כאן. גם אחרי 40 שנה זה מה שיש: סקירה ב-World Journal of Gastroenterology מ-2023 כותבת על "פוטנציאל טיפולי" בגסטריטיס, ומכתב מ-2025 מאותה קבוצה מסכם "נתונים קליניים ראשוניים" ומוסיף במפורש ש"נדרשות ראיות נוספות לפני שמציעים את הפטרייה כגישה משלימה". בחולדות, תמצית מימית הקטינה כיב קיבה מאתנול ושמרה על אנזימי הגנה; בצלוחית, תמציות וחומרים מבודדים מרעמת האריה עיכבו H. pylori בריכוזים של 6.25 עד 400 מיקרוגרם למ"ל. כיב בחולדה וחיידק בצלחת אינם מעי רגיז — מצב של המעי הגס ושל ציר המוח-מעי, בלי כיב ובלי חיידק. מי שמעביר את "טובה לקיבה" ל"טובה למעי רגיז" מעביר ממצא בין שני איברים בלי לשאול אם מישהו מדד.

טרקי טייל וקורדיספס — יש בכלל משהו?

אפס, בשניהם. קורדיספס עם מעי רגיז או רגישות קרבית — 0 רשומות, גם לא בחיות; והשאלה מאנגלית "does cordyceps cause diarrhea" — לא נמדדה: 7 ניסויים אנושיים של קורדיספס דיווחו תופעות לוואי, ואף אחד לא מדד תסמיני עיכול כתוצאה. טרקי טייל עם מעי רגיז — 0; מה שיש הוא ניסוי אקראי אחד על המיקרוביום של 24 מתנדבים בריאים.

טרקי טייל. הניסוי האקראי היחיד בעולם של טרקי טייל על מיקרוביום אנושי, מ-2014: 24 מתנדבים בריאים חולקו ל-PSP (פוליסכרופפטיד מהפטרייה), לאמוקסיצילין או לביקורת ללא טיפול; 22 השלימו 8 שבועות עם 7 דגימות צואה. PSP "הוביל לשינויי מיקרוביום ברורים ועקביים, התואמים פעילות פרה-ביוטית" — ובאותו תקציר: "המיקרוביומים הבסיסיים נטו להישאר יציבים ולהאפיל על השפעות הטיפול". המינון לא צוין, ואף תסמין לא נמדד. בצלוחית, על צואה אנושית, תמצית טרקי טייל העלתה Bifidobacterium ו-Lactobacillus והורידה Clostridium. זה כל התיק — ואת מה שאנחנו כן אומרים על טרקי טייל ומעיים כתבנו בעמוד "האם טרקי טייל טוב למעיים". בעברית, אגב, "טרקי טייל ל" מחזיר אפס השלמות — אף אחד עדיין לא שואל.

קורדיספס. חיפוש קורדיספס עם מעי רגיז, רגישות קרבית או כאב קרבי — 0 רשומות, בשום יצור. באנגלית שואלים "does cordyceps cause diarrhea" ו-"does cordyceps cause constipation"; חיפוש ניסויים אנושיים אקראיים של קורדיספס עם שלשול, מערכת העיכול או תופעות לוואי מחזיר 7 רשומות — מטא-אנליזות בסרטן ריאה, בדיאליזה ובהשתלת כליה — ואף אחת מהן לא מדדה תסמיני עיכול כתוצאה. התשובה לשאלה היא "לא נמדד", לא "לא". במאגר הבטיחות מ-2023 של 1,816 דיווחי תופעות לוואי, קורדיספס מופיעה בדיווח אחד — דימום במערכת העיכול העליונה יחד עם סרטרלין — שפירטנו בעמוד הבטיחות של הקורדיספס.

פטריות ו"איזון המיקרוביום" — מה נמדד בבני אדם?

שינויים בהרכב החיידקים — במתנדבים בריאים, ובלי שאף מדד תסמינים נבדק. טרקי טייל ב-24 בריאים, שיטאקה ב-52 עם כולסטרול גבוה, שמפיניון ב-32 בריאים, רעמת האריה ב-13 בריאים ל-7 ימים. שינוי בהרכב הצואה הוא סמן, לא תוצאה; ובניסוי השמפיניון הפטריות דווקא גרמו ליותר תסמיני עיכול בימים הראשונים.

"מאזנות את המיקרוביום" היא הטענה שמחברת בין פטריות למעי רגיז בכל עמוד מכירה, ולכן נבדוק מה עומד מאחוריה בבני אדם. טרקי טייל: ה-RCT מ-2014 שתואר למעלה — שינויים "ברורים ועקביים" שהבסיס "האפיל" עליהם. שיטאקה: 52 מבוגרים עם כולסטרול גבוה קיבלו 10.4 גרם ליום של תערובת מועשרת בטא-גלוקן (3.5 גרם בטא-גלוקנים) או פלצבו, 8 שבועות, כפול-סמיות — המיקרוביום השתנה אחרת מפלצבו, ואפס שינוי בשומנים, בציטוקינים וב-oxLDL; "הצריכה הייתה בטוחה". רעמת האריה: 13 בריאים, 7 ימים, ללא ביקורת — מגוון-אלפא עלה; "הסתגלות פיזיולוגית לתוספת של 7 ימים". שמפיניון: 32 בריאים, ניסוי צולב, פטריות או בשר פעמיים ביום 10 ימים — יותר Bacteroidetes, פחות Firmicutes, משקל צואה גבוה יותר עם פטריות לא-מעוכלות בצואה, ו"דיאטת הפטריות הובילה ליותר תסמיני עיכול כוללים בימים 1 ו-2". בצלוחית, על צואה אנושית, בטא-גלוקן של רעמת האריה העלה בוטיראט. ובמערכת ex vivo עם צואה של 8 חולי מעי רגיז — מעבדה מסחרית, אף חולה לא נטל דבר — תערובת פטריות העלתה פרופיונט, וטריאצטין העלה בוטיראט "עם פחות ייצור גז מהתערובת"; המחברים מזכירים ש"סיבים בדרך כלל מגבירים ייצור גז ועלולים להחמיר תסמיני מעי רגיז".

הסיכום הכנה: בבני אדם, פטריות משנות את הרכב החיידקים בצואה — כמו כל סיב. אף אחד לא מדד אם השינוי הזה מקל על תסמין של מעי רגיז, וההשלכה היחידה שכן נמדדה — תסיסה, גז, תסמינים בימים הראשונים — היא הכיוון שמעי רגיז לא צריך. את הרקע הרחב על פטריות ובריאות המעי ועל פטריות ומערכת העיכול כתבנו בנפרד.

האם פטריות הן low-FODMAP — והאם רעמת האריה יכולה לגרום לשלשול או נפיחות?

שלושה נתונים מדודים, ותשובה כנה. פוליאולים — מניטול וסורביטול, שנמצאים ב"ירקות מסוימים" — עוררו תסמינים ב-20 חולי מעי רגיז ולא ב-21 בריאים, ובאופן בלתי תלוי בספיגה. 19 מ-64 נבדקים לא סבלו העמסה של 25 גרם טרהלוז, סוכר הפטריות. ערך FODMAP מדוד לרעמת האריה — לא פורסם ב-PubMed, וגם לא לתמצית שלנו.

זו הדלת שדרכה מגיעים לעמוד באנגלית — "is lion's mane low fodmap", "can lion's mane give you diarrhea", "why are mushrooms bad for ibs" — ואף אתר מכירה לא עונה עליה, כי התשובה לא מוכרת. פוליאולים. ניסוי Monash מ-2014, אקראי כפול-סמיות מבוקר-פלצבו: 21 בריאים ו-20 חולי מעי רגיז קיבלו אתגרים של 10 גרם סורביטול, מניטול או גלוקוז. ספיגת המניטול הייתה דווקא טובה יותר בחולי מעי רגיז (80% מול 43%, p=0.02) — ובכל זאת, התסמינים עלו מובהקת אחרי שני הפוליאולים בחולי מעי רגיז בלבד, ובאופן בלתי תלוי בתת-ספיגה. מסקנת המחברים: הגבלת פוליאולים "עשויה להיות יעילה". התקציר כותב שמניטול "גבוה יותר בירקות מסוימים"; המילה "פטריות" אינה בו, וערכי Monash לפטריות אינם מאונדקסים ב-PubMed — קיימים באפליקציה בלבד, ולכן לא נצטט מהם מספר. טרהלוז. סוכר הפטריות, שאינו חלק מ-FODMAP: ב-1999, 64 נבדקים קיבלו העמסה פומית של 25 גרם טרהלוז, ו-19 מהם חוו "תסמינים ברורים"; אצל 2 נמצא חסר באנזים טרהלאז. המנגנון שהמחברים מתארים: אנזים נמוך → טרהלוז מגיע לקולון → משיכת מים (שלשול) → גז אם החיידקים מתסיסים; "תת-עיכול טרהלוז יכול לגרום תסמינים דומים לאי-סבילות ללקטוז". ורעמת האריה מלאה בו: ניתוח NMR מ-2023 של ארבע פטריות מצא ש"טרהלוז היה הפחמימה השלטת ברוב הדגימות", לצד אלכוהולי סוכר — בגוף פרי ובתפטיר כאחד; הערכים הכמותיים אינם בתקציר. ובצלחת. ניסוי השמפיניון מ-2018 — יותר תסמיני עיכול ב-32 בריאים בימים 1–2.

ומה עם התמצית? כאן נאמר את מה שאף אחד לא אומר: תמצית אינה פטרייה שלמה — מיצוי במים חמים ובאלכוהול משנה את הפרופיל של הסוכרים הקטנים — אבל אין לנו מדידה של תכולת המניטול או הטרהלוז בתמציות שלנו, ולכן לא נכתוב "נקיות מ-FODMAP". מה שכן אפשר לומר: "לא נמדד; פטריות שלמות מכילות פוליאולים וטרהלוז; אצל חלק מהאנשים עם מעי רגיז הם מעוררים תסמינים; מי שמנסה — מתחיל במינון קטן ומקשיב לבטן". "פטריות אסורות במעי רגיז" הוא הכיוון השני של אותה מלכודת: 19 מ-64 לא סבלו מנה גדולה של טרהלוז, ו-45 כן; תסמיני השמפיניון היו בימים 1–2 בלבד. "יכולות להחמיר אצל חלק" — לא "אסורות", ולא "בטוחות".

אילו תופעות לוואי עיכוליות דווחו בניסויים של ריישי ורעמת האריה?

קיימות, ולא מכומתות. רעמת האריה: בניסוי בן 49 שבועות עם תפטיר מועשר, ארבעה נבדקים פרשו בגלל אי-נוחות בטנית, בחילה ופריחה; בניסויים הקצרים — "בדיקות המעבדה לא הראו תופעת לוואי", ותסמיני עיכול לא דווחו בנפרד. ריישי: בסקר של 1,374 נוטלים — עצירות 4%, יובש בפה 5%; בסקירת Cochrane — בחילה; ובמטא-אנליזה — RR 1.67 לתופעת לוואי כלשהי, לא מובהק.

למי שהבטן שלו כבר רגישה, זה הפרק המעשי. רעמת האריה. הנתון היחיד עם מספר: ניסוי כפול-סמיות בן 49 שבועות באלצהיימר קל, 3 קפסולות של 350 מ"ג תפטיר מועשר-אריניצין A ליום — "למעט ארבעה נבדקים שנשרו בגלל אי-נוחות בטנית, בחילה ופריחה, לא דווחו תופעות לוואי אחרות"; מספר המשתתפים הכולל לא צוין, ולכן אין אחוז; היצרן, Grape King Bio, הוא המחבר הראשון; וזה תפטיר, לא גוף פרי. ב-30 מבוגרים עם ליקוי קוגניטיבי קל, 3 גרם ליום 16 שבועות — "בדיקות המעבדה לא הראו תופעת לוואי", בלי דיווח נפרד על עיכול. ב-41 צעירים — "נצפו גם ממצאים אפסיים ושליליים מוגבלים", בלי פירוט. ב-30 נשים שאכלו עוגיות רעמת האריה, ב-77 אנשים עם עודף משקל ובניסוי בן 12 שבועות על קוגניציה — תופעות לוואי לא דווחו בתקציר כלל. חיפוש ניסויים אנושיים של רעמת האריה שכותבים "gastrointestinal" בתקציר בהקשר של בטיחות — 2 רשומות. כלומר: יש אות (נשירות על בטן ובחילה), ואין מכנה. ריישי. סקר מ-2024 ב-1,374 חולי סרטן: 9.1% דיווחו תופעת לוואי — יובש בפה 5%, עצירות 4%, נדודי שינה 3%, גרד 3%, ורטיגו 3% — ומנגד 55% דיווחו ש"בחילה השתפרה"; דיווח עצמי, ללא ביקורת. סקירת Cochrane מ-2016: מחקר אחד רשם "בחילה ונדודי שינה" כתופעות לוואי מינימליות. סקירת Cochrane מ-2015: יחס סיכון 1.67 לתופעת לוואי כלשהי אחרי 4 חודשים, רווח בר-סמך שחוצה את 1, "לא תופעות חמורות". מי שמתחיל תוסף ובטנו מגיבה — זו מדידה על עצמו ששווה יותר מכל הספרות; מפסיקים ומספרים לרופא. את הרשימה הרחבה ריכזנו בלמי לא מתאימה רעמת האריה ובלמי לא מתאימה ריישי.

נוטלים אימודיום, קולוטל, אמיטריפטילין או לינקלוטיד — מה ידוע על שילוב עם פטריות?

אף מחקר לא בדק פטרייה עם תרופת מעי רגיז כלשהי — החיפוש מחזיר 5 תוצאות, 0 רלוונטיות. מה שכן ידוע: לופרמיד (אימודיום) מתפרק במיקרוזומים אנושיים על ידי CYP3A4 ו-CYP2C8, וריישי עיכבה CYP3A במיקרוזומים של חולדה — קישור תיאורטי, לא מדידה. מבברין (קולוטל) מתפרק באסטראזות, לינקלוטיד כמעט לא נספג, אמיטריפטילין עובר CYP2D6 ו-CYP2C19 — ללא אנזים משותף.

אימודיום (לופרמיד). ב-2004, במיקרוזומי כבד אנושיים, פירוק הלופרמיד קוטלז על ידי CYP2B6, 2C8, 2D6 ו-3A4; קטוקונזול, מעכב CYP3A4, עיכב אותו ב-90%, וקוורצטין, מעכב CYP2C8, ב-40%. המחברים: "מתן משולב של מעכבי P450 אלה עלול לגרום אינטראקציות — המשמעות הקלינית טעונה מחקר". ריישי, ב-2007, עיכבה במיקרוזומים של חולדה את CYP1A2, CYP3A ו-CYP2E1; ובעכברים, תמצית טריטרפנים מריישי הורידה את ביטוי CYP1A2 ו-CYP3A4 ברקמת הקולון עצמה — כלומר ציר ה-CYP קיים גם במעי, לא רק בכבד. זה הקישור התיאורטי היחיד בעמוד, וכל מה שהוא: אנזים שריישי חסמה בצלוחית מפרק גם לופרמיד. באדם — 0 מדידות. הניסוח שאפשר לעמוד מאחוריו: האנזים שמפרק אימודיום עוכב במבחנה על ידי ריישי; באדם זה לא נמדד — שאלה לרוקח. לא "ריישי מעלה את רמות האימודיום". ואגב, המקום היחיד ב-PubMed שבו ריישי ולופרמיד נפגשים הוא מודל עצירות בעכברים — שם הלופרמיד הוא הרעל שיוצר את המודל, לא תרופה נלווית.

קולוטל (מבברין). מתפרק במהירות באסטראזות בדם למבברין-אלכוהול ולחומצה ורטרית — לא באנזימי ציטוכרום. ריישי לא נבדקה מול אסטראזות; אין קישור תיאורטי, ואין מדידה. לינקלוטיד. פפטיד שכמעט אינו נספג: יציב בקיבה, מומר במעי הדק למטבוליט פעיל, ו-3–5% מהמנה מופרשים כפפטיד פעיל בצואה — חשיפה מערכתית נמוכה, בלי כבד ובלי CYP. אמיטריפטילין במינון נמוך. לפי הנחיית CPIC מ-2016, מושפעת מגנוטיפ CYP2D6 ו-CYP2C19 — לא האנזימים שריישי עיכבה בצלוחית; אין קישור תיאורטי ישיר, ואין מחקר. במאגר הבטיחות מ-2023, המקרה עם אמיטריפטילין (דליריום) היה עם צמח אחר, לא פטרייה. אוטילוניום, היוסצין, שמן מנטה, ריפקסימין — 0 מחקרים עם פטריות, ואת מסלולי הפירוק שלהם לא אספנו, ולכן לא נכתוב עליהם דבר. השורה המשותפת: "לא נבדק" בכל התרופות; קישור תיאורטי באחת (אימודיום); ומי שנוטל תרופה קבועה מספר לרופא או לרוקח על כל תוסף. את התמונה הרחבה ריכזנו בעמוד האינטראקציות עם תרופות, ואת אותו ציר בדיוק — אמיטריפטילין, CYP, ומה שריישי עשתה בצלוחית — בעמוד הפיברומיאלגיה.

מעי רגיז וחרדה — ואיפה הפטריות בזה?

"מעי רגיז חרדה" היא ההשלמה הרביעית בגוגל בעברית, וזה הגיוני: מעי רגיז מוגדר כהפרעת מוח-מעי, והתרופה השנייה בדירוג היעילות היא נוירומודולטור. אבל אין ניסוי אחד — של ריישי או של רעמת האריה — שבו חרדה הייתה נקודת הקצה הראשית, ואף ניסוי מהם לא נעשה באנשים עם מעי רגיז.

מה שכן נמדד על הפטריות ומצב רוח, ומדוע זה לא מגיע לכאן: 30 נשים שאכלו עוגיות רעמת האריה 4 שבועות — ציוני דיכאון וחרדה ירדו מהבסיס, ומול פלצבו המובהקות הייתה בשני פריטי שאלון בלבד; 77 אנשים עם עודף משקל ודיכאון, חרדה או הפרעות שינה, 8 שבועות רעמת האריה תחת דיאטה — דיכאון, חרדה ושינה השתפרו, אבל בלי זרוע פלצבו בתקציר; 41 צעירים, 28 יום — ירידה בלחץ הסובייקטיבי שהגיעה ל-p=0.051, לא מובהק. על ריישי וחרדה — ניסוי מבוקר-פלצבו שבו חרדה היא המדד הראשי אינו קיים, ואת כל מה שיש פירטנו בעמוד ריישי לחרדה ולחץ. הקשר בין הבטן לראש הוא אמיתי ומטופל — אמיטריפטילין במינון נמוך ב-463 חולים הוא הדוגמה — אבל פטרייה שנבדקה על מצב רוח באוכלוסייה אחרת אינה טיפול למעי רגיז, וגם לא נבדקה כזה.

מה לאכול ומה לא — האם פטריות מקומן בצלחת של מעי רגיז, ומה עם "תרופות סבתא"?

הדיאטה היחידה עם ראיה בינונית היא low-FODMAP: RR 0.51 לשיפור כללי ב-24 ניסויים, והיחידה שהפחיתה נפיחות. פטריות שלמות מכילות פוליאולים וטרהלוז, ובחלק מהחולים הן מעוררות תסמינים — לכן דיאטת low-FODMAP מטפלת בהן בזהירות. מ"תרופות הסבתא" נבדקה אחת ברצינות: שמן מנטה, 10 ניסויים, NNT 4. פטריות — לא נבדקו.

"מה לאכול" ו"מה לא לאכול" הם שני חיפושים חזקים בעברית, ו"תרופות סבתא" הוא השלישי. על הצלחת, מטא-אנליזת הרשת מ-2025 בדקה 11 דיאטות ב-28 ניסויים: דיאטה מופחתת עמילן וסוכרוז דורגה ראשונה (RR 0.41) על סמך שני ניסויים בלבד; low-FODMAP רביעית (RR 0.51) על סמך 24 ניסויים, עם ודאות בינונית מול דיאטה רגילה — הראיה החזקה ביותר בתחום — והיא היחידה שהפחיתה נפיחות (RR 0.55); דיאטת ההנחיות הבריטיות (BDA/NICE) עשירית. אף דיאטה לא שינתה הרגלי יציאות. ומה מקומן של פטריות בזה? כמזון עם פוליאולים וטרהלוז — הפרק על ה-FODMAP עונה: מדדו, וחלק מהאנשים מגיבים; מתחילים בכמות קטנה, ואם יש דפוס ביומן — זה נתון לדיאטנית או לגסטרואנטרולוג, לא לעמוד. מ"תרופות הסבתא", זו שעברה את מבחן הניסויים היא שמן מנטה: RR 0.43 לתסמינים מתמשכים ב-2008, NNT 4 ב-2022, ועם סייג "יותר תופעות לוואי" באחת המטא-אנליזות. פטריות מרפא לא עברו את המבחן הזה — כי איש לא הגיש אותן אליו.

מה כן נמדד בבקבוק שלנו

אחרי עמוד שלם שאומר "לא נמדד", מגיע לכם לדעת מה כן נמדד — ועל מה בדיוק. אנחנו מגדלים את הפטריות בעצמנו, בחווה בגליל: גוף פרי טרי, לא תפטיר שגודל על דגן — כמו זה שבניסוי בן 49 השבועות שקראתם למעלה — ולא אבקה מיובאת ששמה על השק לא ניתן לאימות. הפטרייה עוברת מהקטיף ישירות למיצוי, בלי שלב ייבוש באמצע; ככל הידוע לנו, אנחנו מהבודדים בעולם שעובדים כך. המיצוי משולש, ושלב האלכוהול בו נמשך 7 שבועות. יחסי המיצוי על בסיס פטרייה טרייה: רעמת האריה 1:2, ריישי 1:3 וטרקי טייל עם ריישי 1:3. האלכוהול בתמצית המוגמרת: 32%.

ואת המספרים לא אנחנו קובעים. שלחנו את התמציות המוגמרות לבדיקה ב-TÜV Austria, ומה שחזר הוא אחוז הבטא-גלוקן על בסיס החומר היבש — ולצדו אלפא-גלוקן, כלומר עמילן, שלא אותר באף אחת מהן. אלפא-גלוקן שלא אותר הוא ההוכחה הכימית שאין דגן בבקבוק. כדי להבין למה זה חשוב, כדאי להכיר את הסולם התלת-מדרגתי של השוק: תפטיר שגודל על דגן, שבו הבטא-גלוקן בדרך כלל מתחת ל-7% ורוב המשקל הוא עמילן הדגן; גוף פרי מיובש מיובא, שאיכותו תלויה במי שייבש אותו ומתי; וגוף פרי טרי מהחווה, שהוא מה שאנחנו עושים. ובעמוד על מעי רגיז חייבים לומר גם מה לא מדדנו: תכולת המניטול והטרהלוז בתמציות — אין לנו נתון, ולכן לא נכתוב "low-FODMAP". למה בטא-גלוקן ולא "סך פוליסכרידים" — הסברנו בנפרד.

כל הבדיקות שלנו פתוחות, ומי שרוצה לקרוא את הדוח בעצמו ימצא אצלנו הסבר איך קוראים COA. הכשרות — רבנות מטה יהודה, הרב גד אטיאס. זה מה שאנחנו יודעים למדוד ולהוכיח על מה שבבקבוק. מה שהיא תעשה למעי הרגיז שלכם — לא נמדד, ולכן לא נכתב.

מה העמוד הזה לא אומר — ומה אנחנו לא טוענים

אנחנו לא טוענים שריישי, רעמת האריה, טרקי טייל או קורדיספס מקלות על מעי רגיז, מפחיתות כאב בטן, נפיחות, שלשול או עצירות, או "מאזנות את המיקרוביום" באופן שמשנה תסמין — בשום מינון ובשום צורה; אף אחת מהן לא נבדקה בבני אדם עם מעי רגיז. לא טוענים שהתמציות שלנו "low-FODMAP" — לא מדדנו. לא טוענים גם את ההפך — שפטריות אסורות במעי רגיז: הראיה היא שפוליאולים וטרהלוז מעוררים תסמינים אצל חלק מהאנשים, לא אצל כולם. לא טוענים שריישי מעלה את רמות האימודיום בדם — זה לא נמדד; ולא טוענים שהשילוב בטוח — גם זה לא נמדד. לא טוענים ש"פרוביוטיקה עוזרת" — הודאות נמוכה כמעט לכל זן. ואיננו עוסקים כאן בביטוח לאומי, באחוזי נכות או באבחון — מעי רגיז מאובחן על ידי רופא אחרי שלילת מצבים אחרים, ואין לנו בזה מומחיות. מה שכן: מעי רגיז מטופל אצל רופא משפחה או גסטרואנטרולוג, עם דיאטנית כשצריך; מי שנוטל אימודיום, קולוטל, אמיטריפטילין, לינקלוטיד או כל תרופה קבועה — מדבר עם הרופא או הרוקח לפני כל תוסף, כולל שלנו. אנחנו מוכרים תמציות פטריות, ואומרים לכם במפורש לא לקנות אותן בשביל מעי רגיז.

השורה התחתונה

פטריות מרפא לא נבדקו בבני אדם עם מעי רגיז — לא בניסוי ולא ברישום. מה שיש: עכבר אחד, תערובת אחת בלי ביקורת, ומיקרוביום של בריאים. מה שכן נמדד ועובד — שמן מנטה, פסיליום, אמיטריפטילין במינון נמוך, low-FODMAP — איננו מוכרים. מה שכן נמדד על פטריות ומעי רגיז הולך לכיוון ההפוך: פוליאולים וטרהלוז מעוררים תסמינים אצל חלק מהחולים, ותכולתם בתמצית שלנו לא נמדדה. על אימודיום: קישור תיאורטי דרך CYP3A4, אפס מדידה — שאלה לרוקח. ואם מישהו מוכר לכם פטרייה "למעי רגיז" — שלחו לו את העמוד הזה, ולכו לגסטרואנטרולוג.

שאלות נפוצות

האם רעמת האריה עוזרת למעי רגיז?

לא נמדד — לא בבני אדם ואפילו לא בחיות. הרשומה היחידה היא ניתוח רטרוספקטיבי מ-2024 של 123 חולים שקיבלו תערובת של פרוביוטיקה, רעמת האריה, PEA ואצה, בלי קבוצת ביקורת ובלי זרוע של רעמת האריה לבדה, ושלושה מהמחברים עובדים אצל היצרן. אי אפשר לייחס לפטרייה דבר מהתוצאה. ניסוי של רעמת האריה לבדה במעי רגיז: 0.

האם רעמת האריה low-FODMAP?

לא פורסם ערך מדוד ב-PubMed, ולא לתמצית שלנו. מה שידוע: פטריות מכילות פוליאולים (מניטול) וטרהלוז, סוכר הפטריות; ב-RCT של Monash פוליאולים עוררו תסמינים בחולי מעי רגיז ולא בבריאים; ו-19 מ-64 נבדקים לא סבלו העמסה של 25 גרם טרהלוז. תמצית אינה פטרייה שלמה — אבל לא מדדנו, ולכן לא נכתוב "נקייה מ-FODMAP".

רעמת האריה יכולה לגרום לשלשול או לכאבי בטן?

אצל חלק — כנראה כן, ובלי מספר. בניסוי בן 49 שבועות ארבעה נבדקים פרשו בגלל אי-נוחות בטנית, בחילה ופריחה; המכנה לא צוין. ניסויים קצרים יותר לא דיווחו תסמיני עיכול בנפרד. והמנגנון הכללי קיים: טרהלוז שלא מתעכל מושך מים לקולון. אם הבטן מגיבה — מפסיקים ומספרים לרופא.

אפשר לקחת ריישי עם אימודיום?

לא נמדד — שאלה לרוקח. מה שידוע: לופרמיד מתפרק במיקרוזומים אנושיים על ידי CYP3A4 (קטוקונזול עיכב ב-90%) ו-CYP2C8; ריישי עיכבה CYP3A במיקרוזומים של כבד חולדה. זה קישור תיאורטי בין אנזים לאנזים, לא מדידה של השילוב באדם. מחקרי פטרייה עם לופרמיד בבני אדם: 0.

ואפשר עם קולוטל או אמיטריפטילין?

לא נבדק — ואין אפילו קישור תיאורטי. מבברין (קולוטל) מתפרק באסטראזות בדם, לא באנזימי ציטוכרום; אמיטריפטילין מתפרקת ב-CYP2D6 ו-CYP2C19, שריישי לא עיכבה בצלוחית. "לא נבדק" אינו "בטוח" — ספרו לרופא על כל תוסף, גם כשאין מסלול משותף על הנייר.

מה כן עוזר למעי רגיז לפי המחקר?

לפי מטא-אנליזת רשת של 51 ניסויים ב-4,644 חולים: שמן מנטה (RR 0.63 לכישלון טיפול) ואמיטריפטילין במינון נמוך (RR 0.66); פסיליום הוא הסיב היחיד שעובד (RR 1.53); דיאטת low-FODMAP היא היחידה שהפחיתה נפיחות. פרוביוטיקה — ודאות בינונית רק לזני Escherichia. אנחנו לא מוכרים אף אחד מהם; המינון והבחירה שייכים לרופא.

פטריות "מאזנות את המיקרוביום" — זה לא עוזר למעי רגיז?

נמדד שינוי בהרכב החיידקים בצואה — במתנדבים בריאים בלבד, ובלי שאף תסמין נבדק: טרקי טייל ב-24, שיטאקה ב-52, רעמת האריה ב-13, שמפיניון ב-32. בניסוי השמפיניון היו דווקא יותר תסמיני עיכול בימים 1–2. שינוי בהרכב הוא סמן, לא תוצאה; ובמעי רגיז, תסיסה וגז הם בדיוק מה שלא רוצים.

קורדיספס גורם שלשול?

לא נמדד. חיפוש ניסויים אנושיים אקראיים של קורדיספס עם שלשול, מערכת העיכול או תופעות לוואי מחזיר 7 רשומות — מטא-אנליזות בסרטן ריאה, בדיאליזה ובהשתלת כליה — ואף אחת לא מדדה תסמיני עיכול כתוצאה. קורדיספס במעי רגיז: 0 רשומות, גם לא בחיות. התשובה היא "לא נמדד", לא "לא".

מקורות מדעיים (מאמרים מבוקרי-עמיתים)

• המחקר היחיד עם "ריישי" ו"מעי רגיז" באותה רשומה — עכברים: חומצה גנודרית A במודל דמוי-IBS (זיהום + לחץ) שיפרה תנועתיות, רגישות קרבית ומחסום; טיפול אנטיביוטי ביטל לחלוטין את התועלת — Kou RW, et al. Journal of Agricultural and Food Chemistry, 2026. צפייה ב-PubMed
• 123 חולי מעי רגיז, תערובת פרוביוטיקה + רעמת האריה + PEA + אצה, 4 שבועות, רטרוספקטיבי: בריסטול 1.5→3.3 (עצירות), 6.5→4.3 (שלשול); VAS כאב 6.7→2.8 (p<0.001). ללא ביקורת; שלושה מחברים מהיצרן — Romano A, et al. Journal of Dietary Supplements, 2024. צפייה ב-PubMed
• מיקרוביומים של 8 חולי מעי רגיז במערכת ex vivo: תערובת פטריות העלתה פרופיונט; טריאצטין העלה בוטיראט "עם פחות ייצור גז"; "סיבים בדרך כלל מגבירים ייצור גז ועלולים להחמיר תסמיני IBS". מעבדה מסחרית — Van den Abbeele P, et al. International Journal of Molecular Sciences, 2025. צפייה ב-PubMed
• 54 חולי דיברטיקולוזיס תסמינית אחרי ריפקסימין, תוסף רב-רכיבי עם רעמת האריה, חודש, רטרוספקטיבי: יציאות 3.8→2.18, כאב 5.81→2.59. לא מעי רגיז, ללא ביקורת, היצרן כמחבר — Bertani L, et al. Minerva Gastroenterologica, 2026. צפייה ב-PubMed
• מחקר קרן רומא העולמי: 73,076 משיבים ב-33 מדינות; לפחות הפרעת מוח-מעי אחת — 40.3% (אינטרנט) / 20.7% (בית); מעי רגיז Rome IV — 4.1% / 1.5%; Rome III — 10.1% / 3.5% — Sperber AD, et al. Gastroenterology, 2021. צפייה ב-PubMed
• ה-RCT היחיד של טרקי טייל על מיקרוביום אנושי: 24 בריאים (22 השלימו), PSP / אמוקסיצילין / ביקורת, 8 שבועות — שינויים "ברורים ועקביים", אך "המיקרוביומים הבסיסיים נטו להאפיל על השפעות הטיפול"; אף מדד תסמינים — Pallav K, et al. Gut Microbes, 2014. צפייה ב-PubMed
• 13 מבוגרים בריאים, אבקת רעמת האריה 7 ימים, ללא ביקורת: מגוון-אלפא עלה, יצרני SCFA עלו; "הסתגלות פיזיולוגית לתוספת של 7 ימים" — Xie XQ, et al. Nutrients, 2021. צפייה ב-PubMed
• 32 מבוגרים בריאים, RCT צולב, שמפיניון או בשר פעמיים ביום 10 ימים: "דיאטת הפטריות הובילה ליותר תסמיני עיכול כוללים בימים 1 ו-2"; משקל צואה גבוה יותר (p=0.002); יותר Bacteroidetes (p=0.0002) — Hess J, et al. Nutrients, 2018. צפייה ב-PubMed
• 52 מבוגרים עם כולסטרול גבוה, 10.4 גרם ליום תערובת מועשרת בטא-גלוקן משיטאקה (3.5 גרם בטא-גלוקנים) או פלצבו, 8 שבועות: מיקרוביום השתנה; אפס שינוי בשומנים ובציטוקינים; "בטוח" — Morales D, et al. European Journal of Nutrition, 2021. צפייה ב-PubMed
• תמצית טרקי טייל בתסיסת צואה אנושית במבחנה: Bifidobacterium ו-Lactobacillus עלו; Clostridium, Staphylococcus, Enterococcus ירדו — Yu ZT, et al. Plant Foods for Human Nutrition, 2013. צפייה ב-PubMed
• בטא-גלוקן של רעמת האריה בתסיסת צואה אנושית במבחנה: הפרקציה הכבדה העלתה בוטיראט דרך Faecalibacterium; הקלה — Lactococcus ו-SCFA כולל — Chen S, et al. Food Chemistry, 2025. צפייה ב-PubMed
• ניסוי כפול-סמיות מ-1985 של רעמת האריה בגסטריטיס אטרופית כרונית — "דיווח ראשוני"; תקציר לא זמין ב-PubMed, לא נלקח ממנו מספר — Xu CP, et al. Chinese Medical Journal, 1985. צפייה ב-PubMed
• סקירה על רעמת האריה במחלות מערכת העיכול: "פוטנציאל טיפולי" בגסטריטיס ובמחלות מעי דלקתיות — מנגנונית, ללא מטא-אנליזה — Gravina AG, et al. World Journal of Gastroenterology, 2023. צפייה ב-PubMed
• מכתב 2025: "נתונים קליניים ראשוניים" בגסטריטיס אטרופית; "נדרשות ראיות נוספות לפני שמציעים את הפטרייה כגישה משלימה" — Pellegrino R, Gravina AG. World Journal of Gastroenterology, 2025. צפייה ב-PubMed
• תמצית מימית של רעמת האריה בחולדות עם כיב קיבה מאתנול: שטח הכיב קטן, אנזימי הגנה נשמרו; 5 גרם לק"ג ללא רעילות חריפה. חולדות — Wong JY, et al. Evidence-Based Complementary and Alternative Medicine, 2013. צפייה ב-PubMed
• תמציות וחומרים מבודדים מרעמת האריה עיכבו H. pylori במבחנה, MIC 6.25–400 מיקרוגרם למ"ל. צלוחית, לא קיבה — Liu JH, et al. Journal of Ethnopharmacology, 2016. צפייה ב-PubMed
• תמצית טריטרפנים מריישי בעכברים במודל סרטן-על-רקע-קוליטיס, 4 חודשים: דיכוי גידולים — והורדת ביטוי CYP1A2 ו-CYP3A4 ברקמת הקולון — Sliva D, et al. PLoS One, 2012. צפייה ב-PubMed
• סיבים תזונתיים מריישי עם L. fermentum בעכברים עם עצירות מלופרמיד: יותר מים בצואה, מחסום משוקם. לופרמיד כאן = רעל המודל, לא תרופה נלווית — Wang C, et al. International Journal of Biological Macromolecules, 2025. צפייה ב-PubMed
• Monash, RCT: 21 בריאים + 20 חולי מעי רגיז, אתגרי 10 גרם סורביטול/מניטול/גלוקוז. ספיגת מניטול 80% ב-IBS מול 43% (p=0.02); תסמינים עלו אחרי שני הפוליאולים בחולי IBS בלבד, ללא תלות בתת-ספיגה. מניטול "גבוה יותר בירקות מסוימים" — Yao CK, et al. Journal of Human Nutrition and Dietetics, 2014. צפייה ב-PubMed
• Monash — ערכי חתך ל-FODMAP: פוליאולים (מניטול, סורביטול), אוליגוסכרידים, לקטוז, פרוקטוז; עיבוד מזון משנה תכולה; ערכי פטריות אינם בתקציר — Varney J, et al. Journal of Gastroenterology and Hepatology, 2017. צפייה ב-PubMed
• 35 מזונות צמחיים נמדדו ל-FODMAP; 20 סווגו low-FODMAP; כבישה הפחיתה הכי הרבה. פטריות אינן בתקציר — מקור למתודולוגיה — Tuck C, et al. Journal of Human Nutrition and Dietetics, 2018. צפייה ב-PubMed
• 64 נבדקים, העמסה פומית של 25 גרם טרהלוז: 19 חוו תסמינים ברורים; 2 עם חסר טרהלאז; "תת-עיכול טרהלוז יכול לגרום תסמינים דומים לאי-סבילות ללקטוז" — Arola H, et al. Scandinavian Journal of Gastroenterology, 1999. צפייה ב-PubMed
• NMR של ארבע פטריות (ובהן רעמת האריה, גוף פרי ותפטיר): 54 מטבוליטים כולל אלכוהולי סוכר; "טרהלוז היה הפחמימה השלטת ברוב הדגימות"; ערכים כמותיים לא בתקציר — Chien RC, et al. International Journal of Medicinal Mushrooms, 2023. צפייה ב-PubMed
• ATLANTIS: 463 חולי מעי רגיז ב-55 מרפאות ראשוניות, אמיטריפטילין 10–30 מ"ג מול פלצבו, 6 חודשים: IBS-SSS ‎−27.0 (p=0.0079); "בטוח ונסבל היטב" — Ford AC, et al. Lancet, 2023. צפייה ב-PubMed
• הנחיית CPIC 2016: אמיטריפטילין מושפעת מגנוטיפ CYP2D6 ו-CYP2C19 — Hicks JK, et al. Clinical Pharmacology & Therapeutics, 2017. צפייה ב-PubMed
• לופרמיד במיקרוזומי כבד אנושיים: CYP2B6, 2C8, 2D6 ו-3A4; קטוקונזול עיכב ב-90%, קוורצטין ב-40%; "המשמעות הקלינית טעונה מחקר" — Kim KA, et al. European Journal of Clinical Pharmacology, 2004. צפייה ב-PubMed
• לינקלוטיד: פפטיד שכמעט אינו נספג, מומר במעי הדק למטבוליט פעיל; 3–5% מהמנה בצואה כפפטיד פעיל; חשיפה מערכתית נמוכה. היצרן כמחבר — Busby RW, et al. Journal of Pharmacology and Experimental Therapeutics, 2013. צפייה ב-PubMed
• מבברין מתפרק במהירות באסטראזות בדם למבברין-אלכוהול ולחומצה ורטרית — לא באנזימי ציטוכרום — Elliott S, Burgess V. Journal of Analytical Toxicology, 2006. צפייה ב-PubMed
• פוליסכריד ריישי עיכב תלוי-מינון את CYP2E1, CYP1A2 ו-CYP3A במיקרוזומים כבדיים של חולדה; "הפרמקוקינטיקה עשויה להשתנות באינטראקציית צמח-תרופה" — Wang X, et al. Biological & Pharmaceutical Bulletin, 2007. צפייה ב-PubMed
• סקירה רטרוספקטיבית של 1,816 דיווחי תופעות לוואי: 30 מקרים אדפטוגן × נוגד דיכאון; קורדיספס עם סרטרלין — דימום במערכת העיכול העליונה (מקרה אחד); המקרה עם אמיטריפטילין — צמח אחר — Siwek M, et al. Frontiers in Pharmacology, 2023. צפייה ב-PubMed
• מטא-אנליזת רשת, 51 ניסויים, 4,644 חולים: שמן מנטה RR 0.63 ו-TCA RR 0.66 לכישלון טיפול; TCA לכאב RR 0.53 על 92 חולים בלבד; TCA יותר תופעות לוואי RR 1.59 — Black CJ, et al. Lancet Gastroenterology & Hepatology, 2020. צפייה ב-PubMed
• שמן מנטה, 10 ניסויים, 1,030 חולים: NNT 4 לשיפור כללי; תופעות לוואי RR 1.57; איכות ראיות "נמוכה מאוד" — Ingrosso MR, et al. Alimentary Pharmacology & Therapeutics, 2022. צפייה ב-PubMed
• שמן מנטה, 12 ניסויים, 835 חולים: שיפור כללי RR 2.39; תופעות לוואי 9.3% מול 6.1% (לא מובהק); NNT 3 — Alammar N, et al. BMC Complementary and Alternative Medicine, 2019. צפייה ב-PubMed
• BMJ 2008: סיבים RR 0.87 (רק פסיליום 0.78); נוגדי עווית 22 ניסויים/1,778 RR 0.68 (אוטילוניום 0.55, היוסצין 0.63); מנטה 4 ניסויים/392 RR 0.43 — Ford AC, et al. BMJ, 2008. צפייה ב-PubMed
• סיבים, 14 ניסויים, 906 חולים: RR 0.86, NNT 10; סיבים מסיסים בלבד RR 0.83, NNT 7; סובין — לא עוזר, לא מזיק — Moayyedi P, et al. American Journal of Gastroenterology, 2014. צפייה ב-PubMed
• סיבים 2026, 30 ניסויים, 1,904 חולים: תגובה קלינית 52% מול 44% (RR 1.21); פסיליום RR 1.53 — Staudacher HM, et al. Gastroenterology, 2026. צפייה ב-PubMed
• דיאטות, מטא-אנליזת רשת, 28 ניסויים, 2,338 חולים: low-FODMAP RR 0.51 לשיפור כללי (24 ניסויים), 0.61 לכאב, והיחידה שהפחיתה נפיחות מול דיאטה רגילה (RR 0.55); אף דיאטה לא שינתה הרגלי יציאות — Cuffe MS, et al. Lancet Gastroenterology & Hepatology, 2025. צפייה ב-PubMed
• פרוביוטיקה, 82 ניסויים, 10,332 חולים, 24 בסיכון הטיה נמוך: ודאות בינונית לזני Escherichia; "נמוכה עד נמוכה מאוד כמעט בכל הניתוחים" — Goodoory VC, et al. Gastroenterology, 2023. צפייה ב-PubMed
• תפטיר רעמת האריה מועשר-אריניצין A, 3×350 מ"ג ליום, 49 שבועות, כפול-סמיות: ארבעה נבדקים פרשו על אי-נוחות בטנית, בחילה ופריחה; מכנה לא צוין. Grape King Bio — Li IC, et al. Frontiers in Aging Neuroscience, 2020. צפייה ב-PubMed
• 30 נבדקים בני 50–80 עם ליקוי קוגניטיבי קל, 3 גרם ליום, 16 שבועות: "בדיקות המעבדה לא הראו תופעת לוואי"; תסמיני עיכול לא דווחו בנפרד — Mori K, et al. Phytotherapy Research, 2009. צפייה ב-PubMed
• 30 נשים, עוגיות רעמת האריה 4 שבועות: דיכאון וחרדה ירדו מהבסיס; מול פלצבו — שני פריטי שאלון; תופעות לוואי לא בתקציר — Nagano M, et al. Biomedical Research (Tokyo), 2010. צפייה ב-PubMed
• 41 צעירים בריאים, 1.8 גרם רעמת האריה, 28 יום: לחץ סובייקטיבי p=0.051 — לא מובהק; "נצפו גם ממצאים אפסיים ושליליים מוגבלים" — Docherty S, et al. Nutrients, 2023. צפייה ב-PubMed
• גוף פרי רעמת האריה 12 שבועות, קוגניציה: רק MMSE השתפר; "בטוח ונוח" — ללא פירוט תופעות לוואי — Saitsu Y, et al. Biomedical Research (Tokyo), 2019. צפייה ב-PubMed
• 77 אנשים עם עודף משקל ודיכאון/חרדה/שינה, 8 שבועות רעמת האריה תחת דיאטה: מצב רוח ושינה השתפרו; ללא זרוע פלצבו בתקציר — Vigna L, et al. Evidence-Based Complementary and Alternative Medicine, 2019. צפייה ב-PubMed
• סקירת Cochrane 2016 על ריישי בסרטן: תופעות לוואי מינימליות — בחילה ונדודי שינה; ללא רעילות המטולוגית או כבדית — Jin X, et al. Cochrane Database of Systematic Reviews, 2016. צפייה ב-PubMed
• סקר 1,374 חולי סרטן שנוטלים ריישי: 9.1% תופעות לוואי — יובש בפה 5%, עצירות 4%, נדודי שינה 3%, גרד 3%, ורטיגו 3%; 55% "בחילה השתפרה". ללא ביקורת — Li X, et al. Integrative Medicine Research, 2024. צפייה ב-PubMed
• סקירת Cochrane 2015: 5 ניסויים, 398; RR 1.67 (0.86–3.24) לתופעת לוואי כלשהי — לא מובהק, לא חמורות — Klupp NL, et al. Cochrane Database of Systematic Reviews, 2015. צפייה ב-PubMed

להמשך

• פטריות מרפא לפי מטרה — ההאב
• פטריות מרפא ומערכת העיכול
• פטריות מרפא ובריאות המעי
• האם טרקי טייל טוב למעיים?
• פיברומיאלגיה ותוספי תזונה — ליריקה וסימבלטה
• ריישי לחרדה ולחץ
• רעמת האריה וערפל מוחי
• למי לא מתאימה רעמת האריה
• למי לא מתאימה ריישי
• למי לא מתאימה קורדיספס
• אינטראקציות עם תרופות
• האם יש תופעות לוואי לפטריות מרפא?
• הוב המחקרים — טרקי טייל
• תוצאות המעבדה — בטא-גלוקן
• איך קוראים דוח בדיקה (COA)

המידע בעמוד זה נועד למטרות מידע בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי, אבחון או תחליף לטיפול מקצועי. תמציות פטריות מרפא הן תוספי תזונה ולא תרופות, ואינן מיועדות לטיפול בתסמונת המעי הרגיז או בכל מצב רפואי אחר. מעי רגיז מאובחן על ידי רופא אחרי שלילת מצבים אחרים; דם בצואה, ירידה במשקל, חום או תסמינים שמעירים בלילה מחייבים פנייה לרופא. אין להפסיק, להחליף או לשנות מינון של תרופה ללא הנחיית הרופא המטפל. לפני תחילת שימוש בכל תוסף, ובמיוחד במקרה של נטילת תרופות קבועות, הריון, הנקה, ניתוח מתוכנן, מחלת כבד או כליה, או כל מצב רפואי קיים, יש להתייעץ עם רופא או רוקח.