מיצוי משולש (Triple Extract): כך אנו משחררים את מלוא הפוטנציאל מפטריית המרפא

תקציר ב-59 מילים:

מיצוי משולש (מים קרים, אלכוהול, מים חמים) היא שיטה הוליסטית להפקת מגוון תרכובות ביו-אקטיביות מפטריות מרפא.
היא חיונית להתגברות על דופן התא הכיטיני הקשיח, ומאפשרת מיצוי יעיל של פוליסכרידים (כמו בטא-גלוקנים) במים חמים,
וטריטרפנים באלכוהול. למרות מורכבותה, יצרני איכות משתמשים בה ליצירת תמצית מקיפה ("ספקטרום מלא").

מבוא:

מאז ומעולם נחשבו פטריות לאובייקט תרבותי משמעותי; הרומאים כינו אותן "מזון האלים" והיוונים הקדמונים האמינו שהן מעניקות כוח ללוחמים.
פטריות מגוונות כמו שמפיניון (Agaricus bisporus), שיטאקי (Lentinula edodes), פטריות יער (Pleurotus, במיוחד Pleurotus ostreatus),
אינוקי (Flammulina velutipes), אזנונית יהודה (Auricularia auricula-judae) ומאיטקי (Grifola frondosa) נכללות בתזונה האנושית בשל ערכן התזונתי והקולינרי.

בעידן המודרני, עם עליית המודעות לאכילה בריאה, הפטריות הפכו לפופולריות אף יותר.
הן עשירות ברכיבים תזונתיים כגון רב-סוכרים (פוליסכרידים*), פוליפנולים (פנולים*), חלבונים*, ניאצין, אשלגן, ריבופלבין, סלניום, ויטמין D וסיבים תזונתיים.
הן נטולות גלוטן, דלות קלוריות, דלות שומן, ומכילות רמות נמוכות של סוכרים פשוטים ונתרן.
תמציות פטריות משתלבות כיום גם במזונות פונקציונליים כגון יוגורט קפוא, מיץ פירות וחלב סויה.

בתרבות הסינית המסורתית נחשבות הפטריות ל"שיקוי חיים", ומשמשות לטיפול במחלות כמו טרשת עורקים, סוכרת וסרטן – במשך מאות שנים.

עדות מרתקת לשימוש הקדום בפטריות נמצאה בגופתו המשומרת של "אוטצי", האיש מהקרח, שחי לפני כ-5,300 שנה.
בין חפציו נמצאו פטריות מסוג Fomes fomentarius, ששימשו להדלקת אש ולטיפול בזיהומים,
ופטריות מסוג Piptoporus betulinus, הידועות בסגולותיהן הרפואיות והאנטי-פרזיטיות.
הדבר מעיד על הידע הקדום והיישום המוקדם של הפטריות לצרכים רפואיים ושימושיים.

מילות מפתח: מיצוי משולש, תמצית, מים קרים, אלכוהול, מים חמים, פוליסכרידים*, בטא-גלוקנים*, טריטרפנים*, פטריות מרפא, רפואת הפטריות, כיטין*, דופן התא הפטרייתי, רפואה מסורתית, ייצור מסחרי, בידול איכותי, גידול עצמי, גופי פרי*, פטריות טריות, זמן ליקוט, פיטוכימיקלים*, תרכובות ביו-אקטיביות*, מטבוליטים משניים*, אימונומודולציה*, אדפטוגנים*, נוגדי חמצון*, הפטופרוטקטיביות*, ציטוטוקסיות*, פרה-ביוטיקה*, מיצליום*, נבגים*, הידרוליזה*, קשרי גליקוזיד*, הדירות*, סטנדרטיזציה*.

נכון ליוני 2025

מבוא: הצורך במיצוי מקיף

הפקת תרכובות ביו-אקטיביות* מצמחים ומפטריות מהווה נדבך מרכזי ברפואה המסורתית, בפיתוח תרופות ובייצור תוספי תזונה.
אורגניזמים אלו מייצרים מגוון עצום של תרכובות כימיות, שנהוג לחלק לשתי קבוצות:
מטבוליטים ראשוניים – החיוניים לקיום בסיסי של האורגניזם (כגון פחמימות, חלבונים* ושומנים),
ומטבוליטים משניים* – שאינם חיוניים ישירות לגדילה אך ממלאים תפקידים אקולוגיים חשובים כגון הגנה, תקשורת ועוד.
מטבוליטים משניים אלו הם לרוב המקור לפעילות הביולוגית או הרפואית של האורגניזם.
דוגמאות לכך הן פיטוכימיקלים* בצמחים (כמו פלבנואידים* ואלקלואידים*), ותרכובות מקבילות בפטריות, כמו טריטרפנים* ופוליסכרידים* ייחודיים.

יעילות תהליך המיצוי – כלומר היכולת להפריד ולהפיק את התרכובות מהמטריצה הביולוגית – תלויה באופן קריטי בבחירת הממס ובתנאי התהליך.
שימוש בממס יחיד (Single-solvent extraction) עלול להוביל למיצוי סלקטיבי בלבד ולהחמצת קבוצות חשובות של מטבוליטים משניים*,
במיוחד לאור תכונותיהם הכימיות השונות (כמו מסיסות במים לעומת שומן) ולעיתים בשל מבנים עמידים כגון דופן התא הפטרייתי.

מיצוי משולש (Triple Extraction) מציע גישה הוליסטית, המבוססת על שלושה שלבי מיצוי סדרתיים בתנאים שונים:
מים קרים, אלכוהול, ולאחר מכן מים חמים. כך ניתן להפיק טווח רחב של תרכובות וליצור תמצית המשקפת נאמנה את מורכבות חומר הגלם.

אתגר מבנה דופן התא הפטרייתי והכיטין: המחסום לשחרור חומרים פעילים*

אחד המכשולים המרכזיים במיצוי יעיל של פטריות מרפא הוא המבנה הייחודי והעמיד של דופן התא הפטרייתי.
בניגוד לדופן התא הצמחי, המורכב בעיקר מתאית, דופן התא של פטריות מורכב בעיקר מכיטין* – פוליסכריד* מבני קשיח במיוחד,
הדומה לזה המצוי בשלד החיצוני של חרקים ופרוקי-רגליים. הכיטין יוצר מטריצה סיבית צפופה,
שלעיתים קרובות משתלבת עם גלוקנים* (בעיקר בטא-גלוקנים*, ולעיתים גם אלפא-גלוקנים) ליצירת קומפלקס כיטין-גלוקן,
אשר מעניק לדופן התא חוזק מבני אך מקשה מאוד על פירוקו.

מבנה בלתי מסיס וקשיח זה יוצר מחסום פיזי של ממש, "נועל" בתוכו מטבוליטים משניים* – הן תרכובות תוך-תאיות והן רכיבים מבניים פעילים בדופן עצמו,
כמו בטא-גלוקנים* בעלי משקל מולקולרי גבוה, הידועים בתרומתם לפעילות החיסונית של פטריות רבות.
ללא טיפול מתאים, במיוחד כאשר משתמשים במים בטמפרטורת החדר, ממסים אינם מצליחים לחדור את המטריצה הכיטינית,
ויעילות המיצוי נפגעת. גם טחינה פיזית, שמגדילה את שטח הפנים, לרוב אינה מספיקה כדי להתגבר על המחסום הכימי-מבני.

האתגר בחדירת דופן התא ובשחרור התרכובות הכלואות בו מדגיש את הצורך בשיטות מיצוי מתקדמות –
כמו שלב המים החמים במיצוי המשולש – המסוגלות "לפרוץ" או לעקוף את המחסום.
אפילו במסגרות מחקר מעבדתיות, נדרשים לעיתים טיפולים מקדימים, כמו פירוק אנזימטי (לדוגמה בעזרת כיטינאז)
או טיפול כימי (למשל, חומצות), כדי לאפשר גישה טובה יותר לתרכובות הפעילות.
כל אלה ממחישים עד כמה האתגר המבני-כימי של דופן הפטרייה משפיע ישירות על הצלחת תהליך המיצוי.

התמונה הזו היא איור שמדגים את המבנה ההיררכי של פטרייה, מהרמה המאקרוסקופית (הפטרייה השלמה) ועד לרמה המיקרוסקופית של דופן התא שלה. התמונה מחולקת לארבעה חלקים עיקריים (A, B, C, D):

1. חלק A (Mushroom / פִּטְרִיָּה): מראה את הפטרייה השלמה כפי שאנו מכירים אותה – גוף הפרי (הכובע והרגל) ואת רשת הקורים התת-קרקעית שלה, התַּפְטִיר (Mycelium).
2. חלק B (Mycelium / תַּפְטִיר): מתמקד ומגדיל את התַּפְטִיר, שהוא למעשה הגוף העיקרי של הפטרייה, המורכב מרשת מסועפת של חוטים דקיקים הנמצאת לרוב במצע הגידול (אדמה, עץ וכו').
3. חלק C (Hyphae / קוּרִים): מתמקד עוד יותר ומראה את ה"חוטים" או ה"סיבים" הבודדים המרכיבים את התפטיר. כל חוט כזה נקרא קוּר (Hypha), והרבים הם קוּרִים (Hyphae). אלו הם אבני הבניין של הפטרייה.
4. חלק D (Cell Wall / דֹּפֶן תָּא): זהו החלק המפורט ביותר, המציג תקריב של חתך רוחב בדֹּפֶן התָּא של הקוּר הפטרייתי. הוא מראה את השכבות העיקריות המרכיבות את דופן התא הפטרייתי (מבפנים החוצה):
   • Cell membrane (מֶמְבְּרָנַת הַתָּא / קְרוּם הַתָּא): הקרום הפנימי ביותר העוטף את תוכן התא.
   • Chitin (כִיטִין): שכבה מבנית קשיחה המורכבת מהפוליסכריד כִיטִין. זהו רכיב מרכזי בדופן התא של פטריות (וגם בשלד החיצוני של חרקים). (שימו לב: האיור משתמש בסימנים שנראים כמו אותיות יפניות/סיניות לייצוג הכיטין, כנראה טעות גרפית או סמל כלשהו במקור האיור).
   • Glucans (גְּלוּקָנִים): שכבה נוספת של פוליסכרידים, בעיקר בטא-גלוקנים, המהווים רכיב מבני חשוב וגם בעלי עניין מחקרי בהקשר לפעילות ביולוגית (כמו תמיכה במערכת החיסון).
   • Proteins (פְּרוֹטֵאִינִים / חֶלְבּוֹנִים): מולקולות חלבון המשובצות בשכבות החיצוניות של דופן התא או קשורות אליהן, ויכולות לשמש בתפקידים שונים (אנזימים, קולטנים וכו').

לסיכום: האיור מפרק את מבנה הפטרייה לרמות שונות ומדגים את הרכב דופן התא הייחודי לפטריות, הכולל כיטין, גלוקנים וחלבונים, מעל קרום התא. הבנת מבנה זה חשובה להבנת הביולוגיה של פטריות וגם את הדרך שבה אנו מעכלים אותן או מפיקים מהן רכיבים פעילים.

עקרונות הממסים במיצוי משולש ותועלותיהם הפוטנציאליות

מיצוי משולש מנצל את עקרון המסיסות הדיפרנציאלית* של תרכובות שונות באופן סדרתי:

מיצוי במים מינרליים קרים: תרכובות עדינות, תועלות פוטנציאליות
שלב זה, המתבצע בטמפרטורת החדר או בקירור (4°C-25°C), מיועד להפקת תרכובות פולאריות* המסיסות במים בטמפרטורות נמוכות, ותרכובות הרגישות לחום. קבוצה זו כוללת אנזימים*, חלבונים* מסוימים, ויטמינים* מסיסי מים, וכן מטבוליטים משניים* קטנים ופוליסכרידים* בעלי משקל מולקולרי נמוך שאינם כלואים עמוק במטריצת הכיטין*. שלב זה שואף ללכוד את המרכיבים העדינים ביותר לפני המעבר לתנאים האגרסיביים יותר. תועלות פוטנציאליות: מבחינת הפוטנציאל הבריאותי, תרכובות אלו עשויות לכלול חלבונים* בעלי פעילות ביולוגית (כגון לקטינים או חלבונים פטרייתיים מווסתי חיסון – Fungal Immunomodulatory Proteins – FIPs), אשר נחקרים בהקשר להשפעות על מערכת החיסון. כמו כן, מופקים אנזימים* מסוימים שעשויים לתרום לתהליכים מטבוליים, וויטמינים* מסיסי מים החיוניים לתפקוד תקין של הגוף. שלב זה נחשב לעיתים ברפואה המסורתית כלוכד את הרכיבים ה'עדינים' או ה'אנרגטיים' יותר של הפטרייה, התורמים לאיזון כללי, אם כי הפעילות הספציפית של קבוצת תרכובות זו לעיתים פחות מוגדרת מחקרית בהשוואה לשלבים האחרים. השימוש בחומר גלם טרי (כפי שיפורט בהמשך) עשוי להיות משמעותי במיוחד לשימור תרכובות רגישות אלו.

מיצוי באלכוהול: תרכובות ליפופיליות, תועלות פוטנציאליות*
בשלב זה משתמשים באלכוהול (לרוב אתנול) בריכוזים שונים, לעיתים כתמיסה הידרו-אלכוהולית. אלכוהול יעיל בהמסת תרכובות בעלות קוטביות נמוכה (ליפופיליות*) או לא-פולאריות*, שאינן מסיסות היטב במים. דוגמאות בולטות הן טריטרפנואידים* (כגון חומצות גאנודריות מפטריות ריישי (Ganoderma lucidum) או חומצה בטולינית וסטרולים* מצ'אגה (Inonotus obliquus)), סטרולים* נוספים (כמו ארגוסטרול) ופנולים* מסוימים. בחירת ריכוז האלכוהול (למשל, 40%, 70% או 95%) משפיעה על טווח הקוטביות של התרכובות הממוצות; ריכוזים נמוכים יותר (יותר מים) ימצו תרכובות מעט יותר פולאריות*, בעוד ריכוזים גבוהים (פחות מים) יתמקדו בתרכובות ליפופיליות* יותר. תועלות פוטנציאליות: תרכובות אלו הן בעלות חשיבות רבה בפעילות המיוחסת לפטריות מרפא רבות. טריטרפנואידים*, למשל, נחקרים רבות בהקשר לפעילות אדפטוגנית* (תמיכה ביכולת הגוף להתמודד עם מצבי לחץ פיזי ונפשי), פעילות אנט*

התמונה הזו היא תרשים סכמטי המדגים את המבנה המולקולרי ואת אופן הבנייה של דופן תא פטרייתי. ניתן לראות את השכבות העיקריות מהפנים החוצה:

1. קרום התא (Cell membrane): השכבה הפוספוליפידית הכפולה שתוחמת את התא.
2. אנזימים: בתוך הקרום משובצים אנזימים כמו כיטין סינתאז ובטא-1,3-גלוקן סינתאז, המשתמשים בחומרי מוצא (קודמנים) כמו UDP-GlcNAc ו-UDP-Glc כדי לייצר את רכיבי הדופן.
3. כיטין (Chitin): שכבת הפוליסכריד המבני הראשונה מעל הקרום.
4. גלוקנים (Glucans): רשת מסועפת של בטא-גלוקנים (בעיקר β-1,3 ו-β-1,6) היוצרת את עיקר הדופן.
5. מנופרוטאינים (Mannoproteins): חלבונים הקשורים לסוכרים מסוג מנוז, המצפים את השכבה החיצונית ביותר של הדופן.

בקיצור, התרשים מראה כיצד האנזימים בקרום התא בונים את שכבות הכיטין והגלוקנים המרכיבות את דופן התא, כאשר מנופרוטאינים נמצאים בחלק החיצוני ביותר.

המתודולוגיה בפועל: תהליך המיצוי המשולש (פרוטוקול לדוגמה בדגש על איכות)

הכנת חומר הגלם: שלב קריטי זה מתחיל בבחירה קפדנית של חומר הגלם. בניגוד לפרקטיקה המקובלת של שימוש בחומר מיובש (בתנור או ייבוש בהקפאה) הנפוצה בתעשייה לצורכי שימור, הארכת חיי מדף וסטנדרטיזציה* של יחסי מיצוי לפי משקל יבש, גישה המבוססת על שליטה מלאה בגידול ובעיבוד מאפשרת עבודה ייחודית עם גופי פרי* טריים מיד לאחר הליקוט. לפיכך, התהליך בגישה זו כולל ניקוי קפדני של גופי פרי* טריים בלבד, תוך הקפדה יתרה על ליקוטם בשלב ההתפתחות האופטימלי. ישנה חשיבות מכרעת למועד הליקוט ולטריות חומר הגלם, שכן ידוע כי הרכב התרכובות הביו-אקטיביות* והמולקולריות בגוף הפרי* משתנה באופן דינמי לאורך מחזור חייו; לדוגמה, גוף פרי* צעיר ומתפתח יהיה שונה מהותית בהרכבו מגוף פרי* בוגר הנמצא בשלב שחרור הנבגים*. ההימנעות המכוונת משלב הייבוש נובעת מההבנה שכל תהליך שימור, ובפרט כזה הכרוך בחום (ייבוש בתנור) או בחשיפה ממושכת (אחסון חומר יבש), עלול לפגוע בשלמותם ובריכוזם של רכיבים ביו-אקטיביים* עדינים וחשובים. רכיבים אלו יכולים לכלול אנזימים* פעילים, ויטמינים* מסוימים, חומצות אמינו חופשיות, תרכובות ארומטיות נדיפות, ואף מטבוליטים משניים* רגישים לחום או חמצון. השימוש בחומר גלם טרי שואף למזער את הפגיעה הפוטנציאלית הזו ולשמר את הפרופיל הביוכימי של הפטרייה קרוב ככל האפשר למצבה הטבעי. לאחר הניקוי, גופי הפרי* הטריים נטחנים או מעובדים בהתאם לצורך לקראת המיצוי. יש לציין כי עבודה עם חומר טרי דורשת התאמה מדויקת של יחסי המיצוי (למשל, ריכוז האלכוהול ההתחלתי) כדי לפצות על תכולת המים הגבוהה והמשתנה של הפטרייה, אתגר המדגיש את הצורך בבקרה ובמומחיות בתהליך, אך התועלת בשימור הרכיבים העדינים נתפסת כבעלת ערך עליון.

שלב 1: מיצוי במים קרים: השריית החומר הטרי המעובד במים נקיים (יחס משקל/נפח מותאם לחומר טרי) למשך 12-24 שעות בטמפ' נמוכה (4°C-25°C). סינון הנוזל (תמצית מים קרים) ושמירתו בצד.

שלב 2: מיצוי באלכוהול (טינקטורה):* הוספת אלכוהול (בריכוז מותאם לתכולת המים בחומר הטרי) לחומר המוצק שנותר מהסינון. השרייה בכלי אטום וחשוך למשך תקופה ממושכת של לפחות 6 שבועות (ולעיתים אף יותר, תלוי ביצרן ובפרוטוקול הספציפי), תוך ניעור יומי, כדי לאפשר מיצוי מיטבי של התרכובות הליפופיליות*. סינון הנוזל (טינקטורה*) ושמירתו בצד.

שלב 3: מיצוי במים חמים (דקוקציה):* הוספת מים לחומר המוצק שנותר מהסינון האלכוהולי. חימום לטמפ' גבוהה (80°C-100°C) למשך 2-4 שעות (דקוקציה*). סינון הנוזל החם (תמצית מים חמים) ושמירתו בצד.

שלב 4 (אופציונלי): איחוד וריכוז: אידוי עדין של האלכוהול מהטינקטורה* (במידת הצורך). ערבוב שלוש התמציות הנוזליות. אופציונלי: ריכוז נוסף של התמצית המאוחדת להפחתת הנפח או להגברת הריכוז.

יישומים עיקריים: רפואת פטריות וצמחי מרפא

רפואת הפטריות (Mycomedicine): כאמור, זהו התחום המרכזי ליישום מיצוי משולש. השיטה מאפשרת להפיק הן פוליסכרידים* מסיסי מים (כמו בטא-גלוקנים*) והן טריטרפנים* מסיסי אלכוהול מפטריות כגון ריישי (Ganoderma lucidum), צ'אגה (Inonotus obliquus), קורדיספס (Cordyceps spp.), טרמטס ורסיקולור (Trametes versicolor) והיריסיום ארינצאוס (Hericium erinaceus), ובכך למצות את הפרופיל הטיפולי המיוחס להן באופן מלא ככל הניתן. צמחי מרפא: שיטת מיצוי משולש יכולה להתאים גם לצמחים בעלי הרכב פיטוכימיקלי* מורכב, הכולל תרכובות בעלות מסיסות שונה (למשל, שורשים המכילים גם סאפונינים וגם שרפים), במטרה ליצור תמצית "ספקטרום מלא".

יתרונות השיטה: מיצוי מקיף וסינרגיה

מיצוי מקיף (ספקטרום רחב): היכולת להפיק מגוון רחב של תרכובות ביו-אקטיביות*, בעלות תכונות כימיות שונות (פולאריות*, לא-פולאריות*, גדולות, קטנות), מאותו חומר גלם. פוטנציאל סינרגטי ("אפקט הפמליה"): שימור מגוון התרכובות עשוי לאפשר פעילות ביולוגית משופרת דרך אפקטים סינרגטיים בין המרכיבים השונים (Entourage Effect), בדומה לאופן פעולתם באורגניזם השלם. התפיסה היא שהשלם הגולמי, או תמצית המשקפת אותו, יעיל יותר מסכום חלקיו המבודדים. ניצול יעיל של חומר הגלם: מקסום הניצולת של חומר הגלם היקר, שכן כל שלב ממצה קבוצת תרכובות שונה מאותו חומר מוצק.

מגבלות ואתגרים: זמן, סטנדרטיזציה וההקשר התעשייתי – ומודלים של בידול איכותי*

לצד יתרונותיו הברורים בהפקת תמצית מקיפה, למיצוי המשולש ישנן גם מגבלות ואתגרים אינהרנטיים שיש להביא בחשבון, בעיקר בהקשר של ייצור המוני:

מורכבות ומשך זמן: התהליך הרב-שלבי ארוך משמעותית (ימים עד שבועות רבים, כאשר שלב האלכוהול לבדו דורש לפחות 6 שבועות), מורכב מבחינה לוגיסטית (דורש מספר סבבי מיצוי, סינון, אחסון ביניים ובקרה), ודורש השקעת עבודה, ציוד ומשאבים גדולה יותר בהשוואה לשיטות מיצוי פשוטות ומהירות יותר.

פירוק פוטנציאלי של תרכובות: שלב החימום הממושך במים חמים, ההכרחי לשחרור הפוליסכרידים* מהכיטין*, טומן בחובו סיכון לפירוק (דגרדציה) של תרכובות רגישות לחום שלא הופקו במלואן בשלב המים הקרים. הדבר דורש בקרה קפדנית על טמפרטורת ומשך החימום כדי למזער נזקים.

דילול התמצית הסופית: איחוד הנפחים הגדולים יחסית של שלוש התמציות (מים קרים, אלכוהול, מים חמים) ללא שלב ריכוז יעיל בסיום התהליך, עלול להוביל לתמצית סופית מדוללת יחסית. במצב כזה, הריכוז של כל קבוצת תרכובות ספציפית עשוי להיות נמוך, מה שעלול להשפיע על המינון הנדרש.

אתגרי סטנדרטיזציה ואפיון:** הקושי לשלוט באופן מדויק ואחיד בכל הפרמטרים הרבים לאורך התהליך המורכב (ריכוזי אלכוהול מותאמים לחומר טרי, טמפרטורות מדויקות, זמני השרייה ובישול, יעילות סינון ועוד) מקשה על הבטחת אחידות והדירות* (reproducibility) בהרכב הכימי של התמצית בין מחזורי ייצור שונים. בנוסף, האפיון* הכימי המלא והכימות* (quantification) המדויק של מגוון התרכובות בתמצית כה מורכבת מהווים משימה אנליטית מאתגרת.

הקשר לייצור המסחרי – לחצים, גישות שונות, ובידול דרך איכות:

בייצור מסחרי בקנה מידה גדול, קיים לחץ מתמיד לייעל תהליכים, לקצר את זמן הייצור ולהפחית עלויות. לכן, מרבית הייצור ההמוני של תמציות פטריות נוטה להשתמש בפרוטוקולים מקוצרים, לרוב מיצוי בממס יחיד (בדרך כלל מים חמים בלבד, המכוון להפקת בטא-גלוקנים* אך מחמיץ טריטרפנים* ותרכובות רגישות לחום), או בשיטות מיצוי תעשייתיות מהירות אחרות, ולרוב תוך שימוש בחומר גלם מיובש ו/או לא מבוקר מספיק מבחינת מקור ואיכות. גישות אלו יעילות יותר מבחינה כלכלית ותפעולית, אך לעיתים קרובות באות על חשבון המיצוי המלא וההוליסטי של קשת התרכובות הביו-אקטיביות* שהפטרייה מציעה.

עם זאת, חשוב להדגיש כי לא כל הייצור המסחרי פונה לקיצורי דרך. קיימים יצרנים ונישות שוק שבהם הבחירה היא במודע לדבוק בתהליך המיצוי המשולש המלא והמסורתי, על אף העלויות ומשך הזמן הכרוכים בכך. יצרנים אלו מבססים את הבידול התחרותי שלהם דווקא על ההקפדה היתרה הזו, ומציגים מודל עסקי המעדיף איכות ויעילות ביולוגית על פני יעילות כלכלית גרידא.

אסטרטגיית בידול זו מתבססת לרוב על שילוב של מספר עקרונות מרכזיים:

שליטה בחומר הגלם: לעיתים קרובות, יצרנים אלו מגדלים בעצמם את הפטריות בתנאים מבוקרים ואופטימליים. גישה זו של אינטגרציה אנכית ("משדה לבקבוק" או "מנבג* לבקבוק") מאפשרת להם שליטה מלאה על איכות הזנים, ניקיון המצע, היעדר מזהמים, ועקיבות מלאה. והחשוב מכל – גישה זו מאפשרת לקבוע את מועד הליקוט המדויק של גופי הפרי.* שליטה זו בזמן הקציר היא קריטית, שכן, כאמור, הרכב החומרים הפעילים בפטרייה משתנה באופן דינמי לאורך התפתחותה (למשל, בין שלב צעיר לשלב ייצור נבגים*). קציר בשלב הנכון מבטיח חומר גלם בעל פוטנטיות ופרופיל ביוכימי אופטימליים, יתרון שקשה מאוד להשיגו בעבודה עם חומר גלם מיובא או ממקורות חיצוניים שמועד קטיפתם אינו ידוע או אחיד.

עבודה עם חומר גלם טרי: יתרון נוסף ומשמעותי הנובע מהגידול העצמי והעיבוד המיידי הוא היכולת יוצאת הדופן לעקוף לחלוטין את שלב הייבוש של הפטריות. בעוד שכמעט כל היצרנים עובדים עם חומר מיובש, השימוש הבלעדי בגופי פרי טריים שנקטפו ומוצו "מהרגע להרגע" מאפשר לשמר באופן מיטבי רכיבים עדינים, נדיפים ורגישים לחום או חמצון, שעלולים להתפרק או ללכת לאיבוד בתהליכי ייבוש או במהלך אחסון ארוך של חומר יבש.* גישה זו של 'מהשדה למיצוי' ללא שלב ייבוש מייצגת רמה גבוהה עוד יותר של מחויבות לאיכות ולשימור הפרופיל הטבעי המלא של הפטרייה.

התמקדות בחומר הגלם האיכותי ביותר: יצרנים אלו מקפידים על שימוש בלעדי בגופי הפרי הטריים*, שנקטפו במועד האופטימלי, ונמנעים משימוש בתפטיר (מיצליום*) שגודל על מצע דגנים (MOG), פרקטיקה נפוצה וזולה יותר שעלולה להוביל למוצר המכיל אחוז גבוה של עמילנים מהמצע וריכוז נמוך יותר של הרכיבים הפעילים הייחודיים לגוף הפרי*. ההקפדה אינה רק על סוג החלק (גוף פרי*), אלא גם על איכותו, טר freshnessו ושלב התפתחותו בעת הליקוט.

מחויבות לתהליך המיצוי המלא: הם לא רק מבצעים מיצוי משולש, אלא מדגישים את ההקפדה על משך זמן ארוך (למשל, מיצוי אלכוהולי הנמשך שישה שבועות ואף יותר) ועל ביצוע קפדני של כל שלבי התהליך. הם רואים בתהליך המורכב והממושך ערובה למיצוי "ספקטרום מלא" אמיתי, המשקף את הפרופיל הכימי הטבעי והמורכב של הפטרייה ומאפשר פוטנציאל סינרגטי* בין רכיביה.

עבור יצרנים אלו, ההקפדה על גידול עצמי, בקרת זמן הליקוט, שימוש בגופי פרי טריים בלבד (ללא ייבוש), והתהליך היסודי של המיצוי המשולש מהווה אסטרטגיית בידול מרכזית.* היא ממצבת את המוצר כמוצר פרימיום, איכותי, אותנטי ו"ספקטרום מלא". גישה זו פונה לקהל צרכנים מודע ומחפש איכות, אשר מבין את ההבדלים בשיטות הייצור ומוכן להשקיע יותר עבור מוצר הנתפס כיעיל ושלם יותר בזכות תהליך ההפקה המוקפד שלו. לפיכך, בעוד שהזמן והמורכבות הם מגבלה אינהרנטית לייצור המוני, ישנם מודלים עסקיים שרואים בהם דווקא הזדמנות למיצוב ייחודי ואיתן בשוק.

מסקנות והמלצות למחקר עתידי

למיצוי משולש היא שיטה בעלת ערך רב, המגשרת בין ידע מסורתי לבין הבנה מדעית מודרנית, ומאפשרת הפקה מקיפה של תרכובות ביו-אקטיביות* מחומרי טבע מורכבים, בדגש על פטריות מרפא והאתגר שמציב דופן התא הכיטיני* שלהן. על אף המגבלות המעשיות והתעשייתיות בייצור המוני, היא מהווה אמת מידה למיצוי הוליסטי ואיכותי, ומודל לחיקוי עבור יצרנים השואפים למצוינות ולבידול דרך איכות, במיוחד כאשר היא משולבת עם גידול מבוקר ושימוש בחומר גלם טרי ואיכותי.

מומלץ למשתמשים ולמטפלים להיות מודעים להבדלים הפוטנציאליים בין תמציות שהוכנו בשיטה זו תוך הקפדה על חומר גלם איכותי (גופי פרי* טריים שגודלו בתנאים מבוקרים ונלקטו במועד האופטימלי), לבין מוצרים מסחריים המוניים, ולבחון את שיטות המיצוי, חומר הגלם (גוף פרי* טרי או יבש, או מיצליום*), מקורו וזמן עיבודו המוצהרים על ידי היצרנים.

מחקר עתידי צריך להתמקד במספר כיוונים:

אופטימיזציה טכנולוגית: בחינת שילוב טכנולוגיות מיצוי מתקדמות (כגון מיצוי בעזרת אולטרסאונד – UAE*, מיצוי בעזרת מיקרוגל – MAE*, או מיצוי בנוזלים סופר-קריטיים – SFE*) בשלבים מסוימים של התהליך, במטרה לקצר זמנים ולהגביר יעילות תוך שמירה על איכות ושלמות התרכובות, ובפרט שיטות שיסייעו בפירוק יעיל יותר של מטריצת הכיטין* או במיצוי יעיל יותר מחומר גלם טרי.

סטנדרטיזציה ואנליזה:* פיתוח שיטות אנליטיות מתקדמות ופרוטוקולי בקרת איכות (QC) לאפיון* מלא וכימות* אמין של מגוון התרכובות בתמצית המורכבת, ולהבטחת אחידות המוצר (הדירות*), גם בתהליכים מורכבים כמו מיצוי משולש, תוך התייחסות לשונות הנובעת מעבודה עם חומר גלם טרי ובשלבי התפתחות שונים.

מחקר השוואתי: ביצוע מחקרים פרה-קליניים וקליניים שישוו באופן מבוקר את הפעילות הביולוגית והיעילות הקלינית של תמציות מיצוי משולש (ובפרט כאלה המבוססות על גופי פרי* טריים מגידול מבוקר ובשלב ליקוט אופטימלי) מול תמציות שהוכנו בשיטות אחרות (כגון מיצוי בממס יחיד, מיצוי מחומר יבש, או תמציות מבוססות מיצליום* על מצע).

< איזו פטריית מרפא הכי נכונה עבורכם? בדקו בשאלון ההתאמה!

< וואו מיקולוג.ית – העמקת והגעת לכאן, סחטיין עליך עכשיו בטוח תרצה.י לראות תוצאות המעבדה שלנו

< אם כבר הגעתם לכאן – כנסו לקרוא על כל הפטריות מרפא שאנו עושים מהן תמציות

< רוצים לדעת יותר עלינו, על טריטרה פארם וחקלאי יודפת?

< בבלוג שלנו תמצאו גם יותר אינפורמציה ומידע על טכנולוגיות עתידיות והפניות למחקרים

< גלו את העוצמה בשילוב פטריות מרפא – קראו על סינרגית ביו האקינג